סוכן חשאי אלביס – פוסט תמונות
יום אחד, בדצמבר 1970, בדרכו לוושינגטון באחת הטיסות התכופות שלו בין הופעה להופעה, אלביס החליט שבנוסף על הקריירה שלו כאגדת רוקנרול, הוא רוצה גם לתרום למדינה שלו. באותו רגע היה נראה לו שמצא את יעודו: הוא החליט להיות סוכן של ה – FBI. וכשאלביס החליט, הוא נחפז לבצע: באותו רגע
ההתאבדות הפוטוגנית ביותר
גם היום, שבעה עשורים לאחר שהתאבדה, לא ידועים יותר מדי פרטים על אוולין מק’הייל. בחייה הקצרים היא לא הייתה ידועה אבל במותה היא הפכה למפורסמת רק בגלל סיבה אחת: בגלל שהיו מי שחשבו שהמוות שלה היה מרהיב ביופיו.
קת’י לורואה והחובש המתאבל
השנה היא 1966 ומלחמת ויאטנם הייתה בעיצומה. קת’רין (קת’י) לורואה, צרפתיה בת 21 החליטה מה היא רוצה לעשות בחיים, להיות צלמת קרבית, וידעה ששום דבר לא ימנע ממנה להגשים את שאיפתה. היא רצתה לצלם את הפנים מאחורי המלחמה ועבדה בפרך 18 שעות ביום כתחקירנית כדי לחסוך אגורה לאגורה. כשהגיעה לסכום
Smoke gets in your eyes
הנה כרזת פרסומת שאין לי מספיק מילים כדי להביע את התדהמה כשראיתי אותה. ככה מכרו סיגריות לפני כמה עשרות שנים: נשוף לה עשן בפרצוף, והיא תלך אחריך לכל מקום. פרסומת משנת 1969. מעניין כמה אנשים ניסו את זה וחטפו אגרוף, ובצדק.
מבטו של הרוע
המגזין TIME כתב על הצלם ארנולד ניומן “על ידי הגזמה או לחילופין מיזעור של סביבתם של מצולמיו, הוא מדגיש ללא רחם את פניהם לכדי דמות אימפרסיוניסטית המעידה על אופיים האמיתי “ ארנולד ניומן צילם נשיאים, שחקנים, ספורטאים ופוליטיקאים, אבל תמונה אחת שלו נכנסה להיסטוריה. זו התמונה המוצגת בפוסט הזה.
אלה ומרילין
הסיפור המדהים על איך מרילין מונרו סירבה לשתף פעולה על הגזענות נגד שחורים בשנות החמישים בארה”ב ובזכותה קמה כוכבת הג’ז הגדולה ביותר בהיסטוריה
מוצר זה נוסה על בעלי חיים
חלק ניכר מהפרסומות הישנות רבות שאני מביא כאן לבלוג מדגישות את האבסורד בין מה שהיה פעם נכון ונחשב לבריא, לעומת אותו דבר בדיוק שהיום נחשב למוקצה מחמת מיאוס ולא בריא בעליל. עשרות השנים הבודדות שחלפו מאז פירסומן מדגיש את השינויים הכל כך בולטים שעברנו מבחינת התפיסה של מה נכון או
מדיניות נועזת ומרחיקת ראות, 1973
המודעה שאביא בפוסט היא כה מדהימה עד שהלכתי לבדוק את אמיתותה במאגר העיתונות העברית, משום שלא האמנתי שהיא אכן התפרסמה. בדקתי והיא אותנטית לגמרי. 18 בספטמבר 1973. ישראל עדיין נחה על תהילת מלחמת ששת הימים והתבוסה שצבאות ערב נחלו בה. גאה, בוטחת, שחצנית ושאננה היא היא בנתה את קו בר-לב
הגיבורה האולימפית שלי
שום דבר בחיים לא בא בקלות לווילמה רודולף. לא לידתה הקשה, לא חייה כילדה שחורה ענייה ומשותקת, ולא ההמשך לאחר מכן. היא מעולם לא הרימה ידים, וכח הרצון הנדיר שלה הביא אותה בסוף לפסגת העולם. אומרים שכשפגשה בבגרותה את הנשיא קנדי, הוא איבד לשניה את יכולת הדיבור מרוב הערצה. לכבוד
לקבור את טוראי וולפגנג
בית הקברות בעיירה Mont-de-Huisnes לא ידוע במיוחד בנורמנדי, וכמעט אין שלטים המורים את הדרך אליו. בבית הקברות הזה קבורים 12,000 חיילים גרמנים שנהרגו בקרבות בצרפת בחל מכיבושה בשנת 1940, ועד לכניעת גרמניה בשנת 1945. הוא הוקם בסוף שנות החמישים ונחנך רשמית בשנת 1961. ההחלטה אם לבקר בו או לאו לא
מה שהיה, הוא שיהיה – פוסט תמונות חצי אישי
גם השנה נסעתי לנורמנדי להשתתף באירועי יום השנה לפלישה הגדולה של בנות הברית לאירופה במלחמת העולם השנייה (D-Day). הפעם, מכיוון שהייתי מעט פחות לחוץ בזמן והיו לרשותי עשרה ימים תמימים לחרוש את האזור, תכננתי מראש לצלם סדרה של מספר תמונות ואתרים שהכרתי מהעבר מתמונות שחור לבן ישנות, ולבדוק כיצד הם
מרגרט בורק-וויט: תמיד בחזית ההיסטוריה (חלק שני)
הפוסט הזה הוא המשכו של הפוסט הקודם בנושא. גם אם קראתם אותו לפני שנה, מומלץ להתחיל עם החלק הראשון משום שעדכנתי אותו מעט. בפוסט הראשון תיארתי את המסעות שבורק-וויט ערכה בשנות השלושים ברוסיה ובגרמניה. במסגרת המסעות התכופים שלה לאירופה, היא ערכה עוד מסע אחד שנכנס להסטוריה, במיוחד בגלל תמונה אחת
סוף המלחמה, הצדדים מתהפכים
בזמן שעבד ביחידת הקולנוע והצילום של הצבא הצרפתי ביוני 1940, נלכד הצלם הצרפתי אנרי קרטייה-ברסון על ידי הגרמנים והפך לשבוי מלחמה. ב-1943 הצליח ניסיון הבריחה השלישי שלו, ובעזרת ניירות מזויפים הצליח לברוח לצרפת. לאחר תום מלחמת העולם השנייה באירופה, במאי 1945, משרד התעמולה האמריקאי בחר בו לעשות סרט תיעודי על
היא לא יוצאת לי מהראש
ארבעה חודשים מאז שהייתי בתערוכה שלה בלונדון, ואני עדיין חושב עליה, ובמיוחד על התמונה ההיא באמבטיה , זו עם הפנים המהורהרים. לי מילר נולדה לפני מאה ואחת שנים, בשנת 1907. בגיל העשרה שלה כבשה בסערה את אירופה ובמשך 20 שנה הייתה לאישיות ידועה בכל סלון באירופה ובארה”ב, ולאחר מכן נעלמה
מותם של חמישה אחים
האחים סאליבן נולדו וחיו בווטרלו, איווה. המשפחה הייתה גדולה וכללה חמישה בנים ושלוש בנות. הבכור ג’ורג’ תומאס סאליבן (נולד ב-14 בדצמבר 1914), היה ידוע ביכולות המנהיגות הטבעיות שלו ובטבעו המגן כלפי אחיו הצעירים. פרנסיס “פרנק” הנרי סאליבן (נולד ב-18 בפברואר 1916) היה המצחיקן של המשפחה, תמיד עונה במהירות בשנינות ועם