קטגוריות

הדוקטורט הראשון בארה”ב במדעי המחשב – לא מה שחשבתם

אוולין קלר נולדה ב-1913 בקליבלנד, אוהיו, אך בילתה את מרבית ילדותה בשיקגו. כמו רוב האנשים בתקופה ההיא, הוריה סיימו 8 שנות לימוד והתחילו לעזור בפרנסת המשפחה בגיל 14. אבל הם רצו עתיד אחר לבת שלהם: היא המשיכה ללמוד בתיכון ובהיותה קתולית אדוקה, התיכון היה דתי ונוהל על ידי נזירות. באותה תקופה חינוך דתי  לבנות התמקד לרוב באומנויות, שפות והכנה לחיי משפחה או שירות קהילתי, אבל אוולין לא הסתפקה בזה. מורות נזירות זיהו את כישרונה, ועודדו אותה להעמיק במתמטיקה ובפיזיקה — מסלולים שנסללו לנשים מעטים בלבד, וסיימה את לימודיה בשנת 1931. המורה שלה, הנזירה מרי ג’רלן טנגני, כתבה בשנת 1932 כי אוולין הייתה סטודנטית מצוינת, מצטיינת באנגלית ובעיתונות. אוולין האדוקה החליטה להיות נזירה ובגיל 18 עם סיום לימודיה היא הצטרפה כמתלמדת ל-Sisters of Charity of the Blessed Virgin Mary, מסדר דתי שנוסד במיוחד לקידום חינוך לנשים בארה״ב. כאות לאדיקותה היא גם שינתה את שמה מאוולין למרי קנת.

 

תמונת המחזור מהתיכון של אוולין קלר

ב-1935 היא נדרה את הנדרים הדתיים שלה, וב-1940, כשהיא בת 27, אחרי 8 שנים כמתלמדת, היא התקבלה למסדר כנזירה מן המניין והחלה לעבוד כמורה. אבל זה לא הספיק לה והיא ידעה שנועדה לעשות דברים גדולים מאלה. אז חוץ מהעבודה שלה, היא החלה לקחת קורסים במתמטיקה בשעות הערב, ותוך 3 שנים סיימה ללמוד וקיבלה תואר ראשון במתמטיקה . היא המשיכה לעבוד בתור מורה בבתי הספר של המסדר הדתי אבל לא זנחה את חלומות הלימודים שלה, וב-1953, עשר שנים אחרי התואר ראשון היא קיבלה בגיל 40 תואר שני במתמטיקה ופיסיקה.

במהלך שנות ה-40 וה-50 הנזירה קלר לימדה מתמטיקה והכשירה דורות של תלמידות, אבל במקביל היא חקרה וקראה כל מה שיכלה להשיג על התחום החדש והמסתורי: מחשוב אלקטרוני.

עם סיום מלחמת העולם השנייה ארה״ב הפכה לחממה למחקר טכנולוגי והמדינה השקיעה הרבה כסף במענקי מחקר נדיבים. בקמפוסים ובחברות פרטיות נבנו מחשבי ענק כמו ENIAC ו־UNIVAC, ושפת תכנות הייתה רעיון חדשני ממש. 

הנזירה קלר, שהייתה כבר אז אשת חזון, קלטה מיד: מי שישלוט בשפת תכנות – ישלוט בעתיד. היא קיבלה אישורים מיוחדים להיכנס למעבדות מיחשוב שלא הרשו לנשים להיכנס דוגמת Dartmouth College, שלא קיבל סטודנטיות עד 1972 אך מעמדה החריג כנזירה-חוקרת פתח בפניה את הדלתות.

היא שיכנעה את מנהלת האוניברסיטה שלה שצריך להכין את התלמידות ל”עידן המידע” וזו שלחה אותה לאוניברסיטת ויסקונסין ללמוד את הנושא. ב-1965, בהיותה בת 52, היא האדם הראשון (גבר או אישה) בארה”ב שקיבלו דוקטורט במדעי המחשב (לימים הסתבר שזה שיא משותף כי עוד מישהו קיבל את הדוקטורט במדעי המחשב באותו יום בדיוק במקום אחר).

למתעניינים, נושא הדוקטורט שלה הוא “בניית אלגוריתמים לביצוע בידול אנליטי בביטוי אלגברי, בשפת CDC Fortran 63”. קלר התוודעה לשפת basic שבדיוק פותחה וב-1973 היא כתבה את ספר ההדרכה הראשון בנושא.
אחרי שסיימה את הדוקטורט היא קיבלה מהמדינה גרנט (מענק) של 25,000$ (של שנת 1965) והחליטה לפתוח מחלקה למדעי המחשב בקלארק קולג’ – מוסד קתולי קטן באיווה. היא ניהלה את המחלקה במשך 20 שנה.
בנוסף לניהול מחשוב אקדמי ומנהלי בקלארק, האחות קנת המשיכה לעסוק במחקר אקדמי; בשנת 1975 היא שיתפה פעולה עם הפרופסור הגרמני ריימונד מרטין מהסמינר התיאולוגי של ורטבורג, על מנת להשוות בין הטקסטים העבריים, הארמיים והיוונים של שני ספרים בתנ”ך תוך שימוש במחשב שעשה את ההשוואה.
כמעט תמיד היא הייתה האישה היחידה בפורומים של גברים. תראו את התמונה הזו למשל. כנס בשנת 1967 על מחשבים בשירות הרפואה. גברים בחליפות והנזירה קלר.
כבר ב-1965 היא קבעה כי רקע מתמטי רחב לא הכרחי ללימוד מחשוב, והתכונות החיוניות למדען מחשבים היו ביטחון, ענווה וסבלנות. “המחשב לא עושה טעויות, וקשה לאגו של האדם לקבל עליו את כל האשמה בכל פעם שמשהו משתבש. כאן נכנסת הענווה ואז אתה צריך לתרגל סבלנות על ידי תיקון הטעויות שלך, היא אמרה.
האחות קנת הפכה לאוונגליסטית למדעי המחשב והחליטה כי הנשים שיסיימו את לימודיהן באוניברסיטת קלארק יהיו מוכנות לעידן המחשב. עד 1968 היא הייתה “מחלקת מדעי המחשב של אדם אחד”, והכניסה קורס חובה במבוא למדעי המחשב לבוגרות האוניברסיטה.
האחות קלר הייתה בין הראשונים שהבינו שהעולם צועד לקראת מחשבים אישיים קטנים ולא רק מחשבי ענק באוניברסיטאות, וב-1980 כשקיבלה מענק מהרשות הלאומית למדעים, היא ציידה את כיתות הלימוד במיקרו מחשבים שחלקם אפילו כללו גרפיקה וסאונד – שיא הטנולוגיה במחשבים האישיים באותם ימים.
כאן אפשר לראות אותה בלי בגדי נזירה בכיתת המחשבים במחלקה שלה באוניברסיטה
היא כתבה ספרים, פיתחה תוכניות לימוד חדשניות והאמינה שהמחשב שייך לכולם — לא רק לעשירים או למהנדסים. במחלקה שלה היא דאגה להכשיר מורים, ארגנה כנסים, פרסמה מאמרים והובילה קמפיינים להכניס מחשבים אישיים לבתי ספר. היא גם דיברה בלהט על אחריות מוסרית: לדעתה, הטכנולוגיה חייבת להיות שקופה, נגישה ובשירות הקהילה.
האדריכל באקמינסטר פולר (שכנראה כל האדריכלים שמעו עליו), ממציא הכיפה הגאודזית החליט ללמוד מה זה מחשב בגיל 73, ובחר באחות קלר כמורה שלו

אלפי סטודנטיות למדו במחלקה שלה ב-20 השנים שבהן היא ניהלה אותה. היא עודדה אמהות להירשם ללימודים ולהביא איתן את הילדים אם הן לא מצאו באותו יום סידור, העיקר לא להפסיד חומר.

ב-1982, בהיותה בת 69 התגלה אצלה סרטן השד ובעקבות כך עברה ניתוח והחליטה שהגיע זמנה לפרוש מתפקידה כראש המחלקה, אבל היא המשיכה לעסוק בחינוך טכנולוגי עד יומה האחרון.

האחות קלר עובדת על מחשב אפל ב-1984, כמה חודשים לפני מותה.

היא נפטרה ב-1985 בגיל 72. על המצבה שלה (שאותה היא חולקת עם נזירה נוספת) יש 3 תאריכים: שנת לידתה, השנה שבה נכנסה למנזר, ושנת מותה.

:לשתף את הפוסט