שום דבר בחיים לא בא בקלות לווילמה רודולף. לא לידתה הקשה, לא חייה כילדה שחורה ענייה ומשותקת, ולא ההמשך לאחר מכן. היא מעולם לא הרימה ידים, וכח הרצון הנדיר שלה הביא אותה בסוף לפסגת העולם. אומרים שכשפגשה בבגרותה את הנשיא קנדי, הוא איבד לשניה את יכולת הדיבור מרוב הערצה. לכבוד האולימפיאדה, זה סיפורה של אחת הנשים הנערצות עלי ביותר בכלל, וכספורטאית על בפרט.
ב-23 ביוני 1940 נולדה בטנסי לבלאנש ואד רודולף בתם ווילמה. היא הייתה הצאצא ה-20 של אביה משתי נשים שונות (לאחר מכן נולדו לו עוד שני ילדים – 22 בסה”כ). היא נולדה במשקל נמוך של מתחת ל-2 ק”ג, ולהוריה העניים המרודים שגם כך לא יכלו לקבל טיפול בבית חולים בדרום הגזעני שלא קיבל שחורים נאמר שסיכוייה לשרוד קלושים. היא שרדה.
בשנים הבאות מצבה הבריאותי הלך והדרדר: עוד לפני הגיעה לגיל 5 היא חלתה בחצבת, חזרת, שנית(סקרלטינה) ופעמיים בדלקת ריאות קשה שהצריכה אישפוז. בגיל 5 נחתה עליה המכה האיומה מכל: היא נדבקה בוירוס הפוליו ורגלה השמאלית שותקה לחלוטין. הרופא בבית החולים לשחורים בטנסי אמר להוריה שלעולם לא תוכל ללכת ללא סד המתכת שבו עטפו את רגלה הקטנה.
הוריה לא ויתרו. הם נסעו לבית חולים אחר שבו הוצעה להם פיזיותרפיה חדשנית. הם התמידו בנסיעות לבית החולים ועשו לה שעתיים פיזיותרפיה קשה וכואבת בבית מדי יום, לאחר שנתיים היא הגיעה למצב שבו יכלה לפחות ללכת כשהיא לובשת את סד מתכת הכבד על הרגל.
וילמה רודולף המשיכה לסבול. היא למדה בתיכון עני מאד שהיה כמוקובל אז מופרד לילדי שחורים בלבד. למרות שהם שילמו מיסים כמו כל אזרח אחר בטנסי, אזרחיה השחורים של המדינה קיבלו את השאריות של מה שתלמיד לבן קיבל בבית ספר סמוך. היא סבלה מהצקות ומלעג מילדים אחרים בשל המום שלה, ותכופות נשארה בבית בשל כך. במשך כל התקופה הזו אמה לא ויתרה והמשיכה לעסות אותה במשך שעתיים לפחות בכל יום. לא יודע אם זה באמת עזר או לא, אבל בגיל 13 רודולף הורידה את סד המתכת והחלה ללכת.
לפתע, בדיוק כמו בסרט פורסט גאמפ, כשסד המתכת נשר ממנה רודולף הייתה לספורטאית. היא החלה לשחק כדורסל, הצטיינה ואף החלה לשבור שיאי קליעה בנבחרת בית הספר שלה. בזכות יכולתה בית הספר שלה זכה באליפות בתי הספר של טנסי.
במשחק גמר בתי הספר אדם אחד בחן אותה לאורך כל המשחק והתרשם ממנה עמוקות. היה זה אד טמפל, מאמנה האגדי של אוניברסיטת טנסי שגם הציע לה הצעה קוסמת: למרות שלכבר בגיל 15 היא התנשאה לגובה 1.80 מטר והצטיינה בכדורסל, הוא זיהה בה יכולת אתלטית נדירה והציע שהיא תתחיל להתאמן באתלטיקה עם נבחרת האוניברסיטה, ובבוא העת תקבל מלגה מלאה כסטודנטית. ההימור שלו (ושלה) היה מוצלח מעבר לכל דמיון: תוך שנה ווילמה רודולף הייתה לאחת משש עשרה אתלטיות שהתקבלו לנבחרת ארה”ב לאולימפיאדת מלבורן. היא חזרה מהמשחקים האולימפיים עם מדליית ארד במירוץ שליחות 4×100 מטר.
תארו לעצמכם את הסיטואציה: ארבע שנים לפני כן היא הייתה ילדה נכה ענייה ודחויה בת 12, כלואה בסד מתכת ונתונה לכאבים וללעג, ועתה בגיל 16 בהיותה עדיין תיכוניסטית, היא הייתה אחת הנשים המהירות בעולם ומיד הפכה לכוכבת.
עכשיו כבר היה ברור לכולם שמדובר בתופעה. רודולף סיימה ללמוד בתיכון והמשיכה כמתבקש לאוניברסיטת טנסי. בגיל 19 היא הייתה לאלופת ארה”ב בריצת 100 מ’ ובהגיעה לאולימפיאדה השנייה שלה ברומא 1960, היא כבר הייתה מוכנה לגמרי. בגיל 20 רודולף הייתה לאתלטית הבולטת ביותר בתחרויות האתלטיקה בארה”ב.
היא נרשמה לשלושת המקצועות המהירים מכולם (100 מטר, 200 מטר ו 4×100 מטר). ובכולם היא ניצחה וגרפה מדליית זהב. בסוף המשחקים היא חזרה הביתה ובאמתחתה 3 מדליות זהב אולימפיות , שיא עולמי, שיא אולימפי והכתרה כאישה המהירה בעולם. שיא עולם נוסף שקבעה במהלך התחרויות לא הוכר בגלל רוח גבית חזקה מדי.
טנסי כולה התכוננה לחזרתה הביתה של הגיבורה שלהם. קבלת פנים מפוארת תוכננה עבורה ופוליטיקאים מכל המדינה כבר התכוננו להזדמנות להצטלם עם בת המקום.
כאן, בנקודה הזו ממש, רודולף הראתה ממה היא עשויה: בשיא תקופת ההפרדה הגזענית בדרום, בעת ששחורים לא הורשו ללמוד באוניברסיטה שהייתה עבור לבנים בלבד ולא יכלו להכנס לבאר לקנות בירה, מושל טנסי, ביופורד אלינגטון התכונן לקיים מצעד מפואר ברחובות עירה. רודולף הודיעה חד משמעית שהיא תשתתף במצעד קבלת הפנים רק אם הוא יהיה מעורב ושחורים יוכלו להשתתף בו בחופשיות. דרישתה נענתה, והייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של טנסי שמצעד כזה התקיים. אי אפשר לומר שההפרדה הגזענית התבטלה לאחר מכן, ממש לא, אבל רודולף תרמה את חלקה להתקדמות האיטית.
ב-1961 ווילמה רודוף בת ה-21 נסעה לוושינגטון לפגוש בנשיא קנדי. האגדה מספרת שהוא כה התרגש לפגוש ברודולף, האישה המהירה בעולם, עד שבעת שניגש אליה הוא מעד..
ווילמה רודולף לא חזרה להתחרות באולימפיאדות הבאות. היא פרשה מתחרויות וחזרה לאוניברסיטה, קיבלה תואר בחינוך והייתה למורה ולמאמנת אגדית. היא ייסדה קרן מלגות על שמה ותרמה רבות למטרות של סובלנות, חינוך, קידום נשים ובמיוחד למימון פעילויות ספורט לילדים נכים. היא התקבלה להיכל התהילה של הספורט בארה”ב והייתה לדמות נערצת.
בשנים שלאחר מכן ווילמה רודולף התחתנה, ילדה ארבעה ילדים והתמקדה בקריירת האימון והחינוך שלה. היא כתבה אוטוביוגרפיה מצליחה והרצתה בכל העולם.
(אגב, בעת שהביוגרפיה צולמה לטלוויזיה, שחקן צעיר בן 22 קיבל את תפקידו הראשון כשחקן. הוא גילם את בעלה שם רודולף. שמו של השחקן הוא דנזל וושינגטון).
היא המשיכה לחנך ולאמן דורות של ספורטאים אבל ב-1994, בהיותה בת 54 בלבד, התגלה במוחה גידול סרטני והיא נפטרה תוך זמן קצר. טובי הספורטאים אמרו עליה שהיא הייתה האלילה שלהם. מוחמד עלי אמר שעבורו היא הייתה הגדולה מכולם, ומושל טנסי הכריז שמעתה יום הולדתה, ה-23 ביוני יצויין בכל שנה כ”יום ווילמה רודולף”. על מצבתה נחרטו סמל המשחקים האולימפים וסיסמתם (בלטינית): מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר. בחייה הקצרים היא בהחלט הגשימה את האמירה הזו.
בעיר הולדתה קלארקסוויל טנסי יש שדרה על שמה, ובשדרה הציבו פסל לכבודה.
