ורנר פון בראון היה גאון טכנולוגי ששירת שתי אימפריות בעת מלחמה. “למדע אין צדדים מוסריים. הוא כמו סכין: תן אותה למנתח או לרוצח, כל אחד יעשה בה שימוש שונה” הוא אמר פעם – וחייו הוכיחו את הטענה הזו. הוא שירת את הנאצים בעת מלחמת העולם השנייה וזרע מוות בכל אשר עשה, ואח”כ שירת את האמריקאים בתקופת המלחמה הקרה, ומעשיו סימלו את התקווה לעתיד טוב יותר, אך גם את נצחון הגאווה שסימלה אותו מאז ומעולם.

וורנר פון בראון נולד לתוך מנעמי האצולה הגרמנית סמוך לראשית המאה העשרים. אמו התהדרה באילן יוחסין מלכותי עד לתקופת ימי הביניים, ואביו היה שר בממשלת גרמניה. בראון הצעיר היה מוכשר כשד בכל אשר עשה: בגיל 10 הוא כבר ניגן בצ’לו יצירות של באך ובטהובן, הלחין מוסיקה ולמד אצל גדולי המוסיקאים בגרמניה. כשלון בלימודים בבית ספר פרטי שאליו נשלח גרם להעברתו לבית ספר אחר, שם נתקל במקרה בספר תיאורטי המתאר טיסה לחלל באמצעות טילים. בראון (הילד) הוקסם מן הרעיון, והחליט להקדיש את לו חייו  כבר ב-1924, בהיותו בגיל 12. הוא החל ללמוד לבד מתמטיקה ופיסיקה על מנת להגשים את חלומו, ובמקביל ניסה לבנות טילים באופן עצמאי. הנסיון הראשון שלו, נסיון שכלל עגלת צעצוע מחוברת לזיקוקין די-נור הסתיים בהצלחה עבור הטיל שהתרומם לגובה כמה קומות, ובחוסר הצלחה לפון בראון שנאסר, אך שוחרר באותו ערב בזכות אביו הפוליטיקאי.

בשנים שלאחר מכן פון בראון התגלה כעילוי בתחומו כבר בגיל 17 מדען הטילים מדען הטילים הגרמני רודולף נבל שיתף אותו בניסויים שלו במנועי רקטות בדלק נוזלי . הוא המשיך בלימודיו ובגיל 22 הוא קיבל דוקטורט על עבודתו בנושא מנועי טילים. העבודה הייתה כה סודית וחדשנית, עד כדי כך שהיא לא פורסמה לציבור עד 1960, 36 שנים לאחר פרסומה, מחשש שמא צבאות זרים יעשו בה שימוש. במקביל לעבדותו התיאורטית, פון בראון וקבוצתו פיתחו טילים, ובמהלך הנסיונות שלהם הם העיפו טילים לגובה של כ3.5 ק”מ.

עבודתו לא נעלמה מעיני הנאצים ובמהלך 1938, עוד טרם פרוץ מלחה”מ השנייה, פון בראון הצטרף למפלגה הנאצית, קיבלת דרגת רב סרן ב-S.S והוטל עליו פיתוח של טילים שישמשו את גרמניה במלחמתה באירופה.

במהלך מלחמת העולם השנייה, הנאצים גייסו אלפי עובדי כפיה לעבודת פרך בבסיסי הטילים הסודיים שהקימו ברחבי אירופה. יותר מ-20,000 עובדים מתו במפעלים הללו, לאחר שעבדו במשך 20 שעות ביום ללא אוכל, מחסה, וללא תנאי הגנה מינימלים. הטיל האימתני שפון בראון וצוותו פיתחו, ה-V2, גרם למותם של כמה אלפי אנשים, פחות מכל אותם עובדי כפייה שעבדו על פיתוחו. למרות זאת – הנאצים המשיכו בפיתוח מואץ של טכנולוגיית הטילים שלהם, בתקווה לגרום לשינוי במלחמה שכבר נראה היה שהוכרעה לטובת בעלות הברית. במהלך השנים 44-45, היטלר סיפר שהצבא עובד על נשק סודי שיטה את הכף לטובת הנאצים, וישמיד באחת את כל אויביהם.

הצליחו הנאצים לירות על אנגליה, הולנד ובלגיה 2500 טילי V2, בחוללם הרס רב. כ-7500 אזרחים וחיילים נהרגו בהתקפות הללו, אך היה כבר ברור שעם התקדמות צבאות בנות הברית בכל החזיתות, אין לנאצים שום סיכוי להשפיע על תוצאות המלחמה, גם לא עם הטילים הללו.

סוף מלחמת העולם מצא את פון בראון וצוותו במצב של מלכוד. הרוסים היו במרחק של כ-150 ק”מ ממעבדות המחקר שלהם, ובהתחשב בשמועות ובפאניקה, הם ידעו מה יהיה גורלם המר במידה ויפלו בידי הרוסים. אופציות אחרות כמו כניעה לבריטים או לצרפתים ירדו מן הפרק, והאופציה היחידה שניראתה ריאלית הייתה בחזית האמריקאית, ורנר פון בראון החליט להכנע לאמריקאים, אך הדבר לא היה כה פשוט.

בחששו שהידע הגרמני יפול בידי אויביו הורה ה-S.S להשמיד את כל המפעלים, התוכניות והידע של גרמניה בנושא הטילים, ו-500 המדענים שעבדו על הפרוייקט קיבלו הוראה לחזור למרכז גרמניה, שם עמדו להשלח לחזית כלוחמים. פון בראון הצליח לבצע את הבלתי יאומן מבחינתם, ושמר על כל עובדיו: הוא זייף תעודות עבור כל חמש מאות עובדיו, ובידיעה שתעודת הביטוח היחידה שלו היא הידע שנצבר, הוא שכפל את כל תוכניות הטילים של המתקן, והטמין אותן במעמקי מכרה הרחק בהרים. משהושלמה המשימה, הוא וצוותו נדדו בגרמניה עם התעודות המזוייפות, ובראותם את החייל האמריקאי הראשון שפגשו בדרך, הם נכנעו.

סטאלין רתח מזעם באמרו: “אנו ניצחו את גרמניה הנאצית, כבשנו את בסיסי הטילים והמחקר שלה, והאמריקאים הם אלו שזכו במהנדסים!” , אך למרות זאת – גם בידי הרוסים נפלו טילים, תוכניות וכמה מאות מהנדסים שנלקחו בשבי לרוסיה, כדי לפתח עבורה טילים. המדענים הללו הושמו בשבי למשך 8 שנים, וחזרו לגרמניה רק ב-1953.

האמריקאים, אינטרסנטים לשלב הבא במלחמה ולשמירת ייתרונם האיכותי מול הרוסים, לא בזבזו זמן בזוטות כמו מוסר או צדק. פון בראון וצוותו המורחב הועברו במבצע מורכב לטקסס שם עמדו להירתם למאמץ האמריקאי. יותר מ-300 רכבות נשאו את הטילים והציוד שהאמריקאים תפסו, ובהגיעם לארה”ב, ורנר פון בראון קיבל פיקוד על תוכנית הטילים האמריקאית. חמש שנים הוא וצוותו היו כלואים בבסיס צבאי, בעודם מפתחים טילים, מאמנים ומכשירים חיילים ומדענים אמריקאים, ומסווגים את כל החומר הרב שנתפס. “אסירים של שלום” הם כינו את עצמם, ולבסוף, ב-1950 הם שוחררו מן המאסר הכפוי וקיבלו אזרחות אמריקאית. פון בראון, שנראה היה שעברו נשכח מלב, אף נפגש עם נשיא ארה”ב, אייזנהאואר, האיש שבמלחה”מ השנייה הוביל את בעלות הברית במערכה מול גרמניה.

פון בראון ונשיא ארה”ב, איזנהאואר

פון בראון הפך למוביל תוכנית החלל האמריקאית, וקידם את הנושא בכל כוחו. בחזונו הוא ראה תחנת חלל בינלאומית שאנשים מכל העולם יגורו עליה, יבצעו מחקרים מדעיים ויתרמו לרווחת האנושות. תוכנית תחנת החלל שלו, מפורטת ומאויירת לפרטי פרטים היוותה יותר מאוחר את הבסיס למבנה תחנת החלל שכיכבה בסרט “2001 אודיסאה בחלל”. הוא אף חבר לוולט דיסני, ויחד הם יצרו סדרות טלוויזיה אודות כיבוש החלל. מטרתו הייתה לעורר באמריקאים את הרצון להגיע לחלל. כשלרשותו תמיכת העם כולו, כך ידע, יוכלו הוא וצוותו להשיג את תקציבי הענק שהיו דרושים להם במשימה.

פון בראון וולט דיסני

מטרתו הושגה בהצלחה, ובצירוף הפחד מהרוסים, פחד שגאה בשנות החמישים, פון בראון קיבל תקציבים כמעט לא מוגבלים למחקריו. הנשיא קנדי הוא זה שקבע כי ההגעה לירח הינה מטרה אמריקאית לאומית, ופון בראון היה אחד האנשים החשובים ביותר במשימה הזו, עם תקציבי ענק, מאות מדענים שסרו למרותו, ובעיקר, עם ידע ייחודי שנבע מגאוניותו.

פון בראון ונשיא ארה”ב, קנדי

ב-1960 פון בראון מונה למנהל מרכז טיסות החלל על שם מארשל, בהאנטסוויל, אלבמה, שהוקם ע”י נאס”א. עשר שנים נמשכה עבודתו שם ובמהלכה הוא פיתח את טיל הסאטורן 5, הטיל שנשא את אפולו 11 לירח בשנת 1969.  טיל עצום בגודל בלתי נתפס היה אמור לשאת את האסטרונאוטים לירח, והמשימה הכבדה הוכתרה בהצלחה מרשימה: בכל חמישים השנים מאז ועד היום, הטיל היחיד שמעולם לא נכשל במשימה בשלב המבחנים, הבדיקות וכמובן במשימה עצמה, היה סאטורן 5, שתוכנן על ידי פון בראון וצוותו.

פון בראון ליד מנועי הענק שפיתח עבור סטורן 5

פון בראון על רקע סטורן 5 שפותח בניהולו ונשא את אפולו 11 לירח

ב-16 ביולי 1969, יצאו לדרכם שלושת האסטרונאוטים של אפולו 11 בדרכם להיות האנשים הראשונים בהיסטוריה שינחתו על הירח. מנהלי נאס”א עקבו בדריכות אחר השיגור שהוכתר בהצלחה: 120 טון של דלק, רכב חלל וכמובן אנשים שוגרו לחלל בכוחם של חמשת המנועים העצומים, ותוך מספר דקות עזבו את האטמוספירה בדרכם לירח. פון בראון הצליח במשימתו.

פון בראון (עם המשקפת) ומנהלי נאס”א, דקות לאחר השיגור המוצלח לירח

בהגיעו לעיר מולדתו באלבאמה, וורנר פון בראון, הנאצי לשעבר  שלחם נגד בעלות הברית התקבל כגיבור. אלפי אנשים חיכו לו ברחובות, נשאו אותו על כפיים וחגגו עימו את נצחונה של ארה”ב במירוץ לירח. בשנים שלאחר מכן פון בראון פנה לשוק הפרטי, היה סמנכ”ל חברה לבניית מטוסים, וב-1977, לאחר מאבק בסרטן הוא נפטר ונקבר בווירג’יניה.

פון בראון נישא על כפיים באלבאמה, לאחר הצלחת השיגור לירח

חילוקי הדעות בנוגע לרמת המעורבות שלו במחנות העבודה שהוקמו על ידי הנאצים מעולם לא נפתרו. למרות שתמיד טען שלא ידע על המתרחש שם, צצו עדויות של ניצולים שטענו שפון בראון בחר לעיתים את העובדים באופן אישי.

אלכס באום, אסיר כפייה לשעבר במחנות הללו סיפר על אמצעי ההפחדה במחנה: בכל יום תלו שם חמישה אנשים על מנת להפחיד את הנותרים, ולהמחיש להם את גורלם.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=164YuYXqs9o&w=425&h=344]

פון בראון, התמונה היחידה במדים נאצים