תמונה אחת, סיפור קצרצר ולא משמעותי מהמלחמה הנוראה ביותר שידעה האנושות:
בשנתיים האחרונות של מלחמת העולם השנייה הגנרל אנטון דוסטלר היה מפקדה של הארמיה ה-75, והיה אחראי על חבל ארץ נרחב באיטליה. ב- 22 במרץ 1944 נחתה על חוף לה-ספציה שבאיטליה חוליית אנשי קומנדו אמריקאים. מטרתם הייתה לפוצץ מנהרה ופסי רכבת באזור, ולמנוע תעבורה של ציוד גרמני חיוני למאמץ המלחמתי. מזלם לא שיחק להם, ותוך יומיים מרגע נחיתתם על החוף כולם נעצרו. בניגוד לאמנת ז’נווה (השלישית) שנחתמה בשנות העשרים, הגנרל דוסטלר החליט להוציא להורג את כל השבויים וכאן – הם נשפטו והוצאו מיידית להורג. חייל גרמני אחד, אמיץ במיוחד, סירב להשתתף בכיתת היורים באמרו שהמעשה מנוגד לאמנת ז’נווה למזלו הוא רק שוחרר בחרפה מהוורמאכט ולא הוצא להורג.
לאחר המלחמה הגנרל אנטון דוסטלר נלכד ונפל בחלקו הכבוד המפוקפק להיות הגרמני הראשון שנשפט על פשעי מלחמה. הוא הורשע והוצא להורג.
זו התמונה המפורסמת שלו: שניות ספורות לפני הוצאתו להורג על ידי כיתת יורים הוא נקשר לעמוד על ידי שני חיילים. בצד ימין של התמונה אפשר לראות את הכומר הצבאי. שימו לב למבט שלו. זה מבט של אדם שיודע שחייו הגיעו לקיצם. האם הוא המום? מקבל את גורלו בשלווה? מבועת? כל אחד יכול למצוא במבט הזה משהו אחר. תמונה חזקה.
קיימות ברשת תמונות של גם לאחר ההוצאה להורג. חסכתי אותן מכם.
