ברטון וספיק: תעלומת ירי (?) בת 150
ריצ’רד פרנסיס ברטון היה אחד ההרפתקנים הגדולים ביותר של המאה ה-19. בעידן שבו מרבית האנשים עדיין לא חשבו על מסעות בעולם כעל “טיול”, ונדדו בין מדינות רק בעת מלחמות ובשעת משבר כמו רעב ומגיפות, הוא הספיק לטייל בכל העולם, לכתוב על בתי בושת בהודו, עלייה לרגל למכה ועל מסעות מופלאים
ילד שמן כמו חזיר
דימוי לגוף בריא, ואני לא מגלה כאן שום דבר חדש, תלוי בתקופה ובמקום. בארה”ב של לפני כמאה שנה ילדים שמנמנים, שלא לומר שמנים, היו כנראה סמל לילדים בריאים, ומודעות מאותה תקופה משקפות יפה את הלך הרוח של סוף המאה התשע-עשרה. בהשפעת השחפת שאחת מתופעות הלוואי שלה הייתה הרזיה קיצונית, התרופות
מיחזור מים אפורים, קונספט טרנדי חדש?
גזיר העיתון הזה לקוח מתוך הנחיות שניתנו לאנשים הנצורים בירושלים, ב-1948, בתקופה שבה המים היו מוקצבים במשורה, ובזבוזם היה בלתי אפשרי. אני יודע שהתמונה הזו רצה במייל כבר מספר שנים, אבל הקונספט הזה של מחזור רב שלבי, הגם שהיום ניתן לעשותו באמצעים טכנולוגים מעט יותר מתקדמים, ראוי להתייחסות ולהפצה.
רכילות הורגת
הדה הופר חיה בהוליווד במשך ארבעים שנה. היא הופיעה ביותר ממאה וחמישים סרטים ולא הותירה בהם את חותמה, ולמרות זאת, היא הייתה מלכה. מלכה שזרעה פחד בהוליווד. לואלה פארסונס הופיעה בפחות מעשרים סרטים, כתבה ארבעה תסריטים, וגם היא לא השאירה את חותמה כשחקנית, ולמרות זאת – כולם פחדו ממנה בהוליווד.
יועצת הסתרים של מנהיגי העולם המערבי – חלק שני
הפוסט הזה הוא המשכו של הפוסט הקודם. אם לא קראתם אותו, מומלץ להתחיל עם החלק הראשון. ב-1959, בהיותה בת ארבעים, הגיעה פאמלה צ’רצ’יל לניו יורק, ותוך שבועות ספורים היא כבר התערתה במקומות הנכונים בעיר, והכירה את המועמד הבא שלה: לילנד האוורד, מפיק התיאטרון והסוכן האגדי מברודווי, שהספיק להתחתן חמש פעמים
יועצת הסתרים של מנהיגי העולם המערבי
אני מעז לשער שרובכם מעולם לא שמעתם את שמה של פאמלה הארימן, ולמרות זאת, היא הייתה אחת הנשים החזקות שהעולם המערבי ידע. שונאיה (וגם חלק מן ההסטוריונים) כינו אותה “גדולת יצאניות הצמרת של המאה העשרים”, אבל בשתי תקופת שונות היא הייתה יועצת הסתרים של מנהיגי העולם החופשי – צ’רצ’יל של
האיש שהציל את העולם
לפני 42 שנים סטניסלב פטרוב הציל לבדו את העולם. האיש הצנום הזה, שאין כלום בינו ובין המראה הטיפוסי של גיבורי העל מתוך חוברות הקומיקס, החזיק למשך מספר שעות את גורל העולם כולו בידיו, ולא תהיה זו הגזמה לומר שבזכות קור רוחו, בהירות מחשבתו והאומץ שלו, אנחנו עדיין כאן היום.
אושוויץ, מבט מהצד השני
בינואר 2007 קיבלו אנשי מוזיאון השואה בוושינגטון מתנה נדירה: קצין אמריקאי עלום שם, אחד ממאות קציני המודיעין שהגיעו לגרמניה לאחר תבוסתה על מנת לחקור את פשעי הנאצים, כתב להם וסיפר שבעת שסייר בדירה נטושה בפרנקפורט בשנת 1946 הוא נתקל באלבום תמונות ולקח אותו עמו בחזרה לארה”ב. עתה, שישים שנה לאחר
מהלומת הרפאים
לוח השעם התלוי מעל לשולחן העבודה שלי משובץ בפתקים צבעוניים המכילים מספרי טלפון שאת רובם כבר אין סיבה לשמור, משימות שחלקן בוצעו וחלקן האחר כבר לא צריך להתבצע, ובעוד כהנה וכהנה פריטים חסרי משמעות. שתי תמונות מעטרות אותו ומושכות תשומת לב. האחת – צפויה ומתבקשת: תמונה צבעונית של משפחתי האהובה.
“להציל את טוראי נילנד – הסיפור האמיתי מאחורי “להציל את טוראי ריאן
בעיירה קולוויל סו מר (Colleville-sur-Mer) אשר בנורמנדי, צרפת, גרים 174 תושבים. יש בה בתי אבן בני מאות שנים, דרכים צרות ששתי מכוניות לא תצלחנה לעבור בהן במקביל, כמות פרות העולה באוכלוסייתה על אוכלוסיית בני האדם במקום, ויותר מ-700,000 מבקרים החוצים את העיירה בכל שנה, ובכך הופכים אותה לאחד המקומות המתויירים
המגיפה שלא הייתה
אאוגניוש (יוג’ין) לזובסקי היה רופא, ואמונתו אסרה עליו להרוג אנשים, כולל את אויביו הגרמנים. אבל הוא גם לא יכול היה לעמוד מנגד בשעה שאנשים טובים וחפים מפשע נוספים נהרגו. וכך, כאשר הנאצים כבשו פולין במלחמת העולם השניה, לזובסקי השתוקק למצוא דרך להילחם בחזרה. הוא מצא דרך כזו והציל אלפי אנשים ובכללם יהודים
עריקתו של טוראי סלוביק
לאדוארד סלוביק אף פעם לא היו חיים קלים. הוא נולד בדטרויט בשנת 1920, וכבר בגיל 12 נתפס בנסיון גניבה כשפרץ למפעל, בגיל 15 הוא נשר מבית הספר והפסיק ללמוד. עד גיל 21 הוא כבר ישב פעמיים בכלא על גניבה ופריצה ועוד 5 פעמים קיבל מאסר על תנאי. הוא עמד להיות
לקבור את טוראי וולפגנג
בית הקברות בעיירה Mont-de-Huisnes לא ידוע במיוחד בנורמנדי, וכמעט אין שלטים המורים את הדרך אליו. בבית הקברות הזה קבורים 12,000 חיילים גרמנים שנהרגו בקרבות בצרפת בחל מכיבושה בשנת 1940, ועד לכניעת גרמניה בשנת 1945. הוא הוקם בסוף שנות החמישים ונחנך רשמית בשנת 1961. ההחלטה אם לבקר בו או לאו לא
איך מחביאים שדה תעופה שלם (פוסט תמונות)
שדה התעופה הקטן שבפאתי בורבנק, קליפורניה, נבנה ב-1930. ארבע שנים לאחר מכן הוא כבר היה לנמל התעופה הגדול ביותר בלוס אנג’לס. חברת לוקהיד, שהחלה לייצר מטוסים כמה שנים קודם לכן חכרה חלקים משדה התעופה, וככל שהחברה גדלה והתפתחה, כך תפח גם הצורך בחלקים נרחבים יותר מהשדה. לבסוף, בשנת 1940, החברה
לשחזר את ההיסטוריה
הפוסט הזה לא יהיה פוסט קלאסי של טופס 630 במובן של סיפור היסטורי אלא פוסט צילומים עדכניים, ובכל זאת חשבתי שהוא ראוי להכלל בבלוג ההיסטוריה שלי עקב הנושא המיוחד שלו. פעם בשנה-שנתיים אני טס לנורמנדי ביום השנה לפלישת בנות הברית לאירופה ב-1944 ( D-Day). עשרות טקסים נערכים בשישה ביוני, ובכולם