דימוי לגוף בריא, ואני לא מגלה כאן שום דבר חדש, תלוי בתקופה ובמקום. בארה”ב של לפני כמאה שנה ילדים שמנמנים, שלא לומר שמנים, היו כנראה סמל לילדים בריאים, ומודעות מאותה תקופה משקפות יפה את הלך הרוח של סוף המאה התשע-עשרה. בהשפעת השחפת שאחת מתופעות הלוואי שלה הייתה הרזיה קיצונית, התרופות היו אמורות לא רק לרפא מחלות, אלא גם להחזיר את הבשר חזרה לגוף ולהביא את החולה שוב למצב הבריא שלו, כלומר לחזור להיות שמן.
“התרופה נגד צינון של גרובס הופכת ילדים לשמנים כמו חזירים” מבשרת המודעה הזו, ומפרטת בנוסף את המעלה הנוספת של התרופה – חוסר טעם. המונח הזה, Tasteless שהיום לא תמצאו את הפרסומאי שישתמש בו, מתאר מצב רצוי, של סירופ ללא טעם לוואי. אני משער שהיום היו כותבים Taste-Free או משהו דומה.
משאל את הרוקח שלך עלינו, אומרת מודעה נוספת. לנו אין מה להסתיר ואנחנו מפרטים את הנוסחה המדוייקת על כל בקבוק. (ניחוש שלי: אין סיכוי שהם אכן פירטו מה באמת יש בתרופה שלהם), ומבטיחים שתרופת הפלא שלהם מרפאת מלריה, הצטננות וחום.
מודעה נוספת של אותו יצרת מפרטת את הדיל המשתלם: לא נירפאת, לא שילמת.
וזה הסירופ האגדי. בקבוק אורגינלי עם תווית נמכר היום בכמה מאות דולרים ברשת.
