היטלר – אימונים בתורת הנאום, או רטוריקה היא עניין של פרקטיקה
אין עוררין על כך שהיטלר היה (לצערנו הרב), אדם כריזמטי ונואם מחשמל שהלהיב את הקהל. כולם זוכרים את הנאומים חוצבי הלהבות ונוטפי הארס והשנאה שלו, שבהם הוא מתלהב, מנופף בידיו ורוקע ברגליו, רגע אחד לוחש ובמשנהו צווח את דברי ההסתה שלו אל הקהל המשולהב שבלע את דבריו בצמא. כל נואם
עדלי סטיבנסון והחור בנעל
עדלי סטיבנסון, למרות ששמו לא אומר הרבה לרובנו, היה אחד הפוליטיקאים המשפיעים ביותר בארה”ב במשך עשרות שנים. הוא היה בן למשפחת פוליטיקאים מכובדת (סבו היה סגן נשיא ארה”ב) והוא עצמו היה שגריר ארה”ב באו”ם, מועמד לנשיאות מטעם הדמוקרטים, מושל אילינוי ועוד. אבל הפוסט הזה לא יעסוק (כמעט) בהשגיו הפוליטים, אלא
הניתוח בקוטב הדרומי
ליאוניד רוזוגוב היה רופא, חוקר והרפתקן, וכנראה איש מוצלח באופן כללי. לפני שנים, באחד במאי 1961, הוא נכנס להיסטוריה בגלל אקט נואש שנועד להציל חיים, מעשה יחיד במינו, שקול וקר (תרתי משמע) ואמיץ ברמות שרוב האנשים לא היו מסוגלים לעשות או לדמיין . הפוסט הזה מספר את סיפורו של רוזוגוב
ליאו האריה: פתיח אחד מפורסם לאורך יותר מ-100 שנים
מטרו-גולדווין-מאייר, הידועה יותר בשם MGM, היא אחד האולפנים האייקוניים ביותר בהוליווד. החברה נוסדה לפני שנים באמצעות המיזוג של שלוש חברות סרטים Metro Pictures, Goldwyn Pictures ו-Louis B. Mayer Productions, הפכה במהרה לשם נרדף לתור הזהב של הקולנוע. החברה ידעה לאורך השנים תהפוכות, הצלחות כבירות כמו חלף עם הרוח, אודיסאה בחלל
מרגרט בורק-וויט: תמיד בחזית ההיסטוריה (חלק שני)
הפוסט הזה הוא המשכו של הפוסט הקודם בנושא. גם אם קראתם אותו לפני שנה, מומלץ להתחיל עם החלק הראשון משום שעדכנתי אותו מעט. בפוסט הראשון תיארתי את המסעות שבורק-וויט ערכה בשנות השלושים ברוסיה ובגרמניה. במסגרת המסעות התכופים שלה לאירופה, היא ערכה עוד מסע אחד שנכנס להסטוריה, במיוחד בגלל תמונה אחת
ארוחת צהריים בשחקים (פוסט תמונות)
צ’ארלס קלייד אבטס (Charles Clyde Ebbets), היה איש ברוך כשרונות. הוא היה דייג, שחקן, טייס ומתאבק, אבל הוא ידוע בעיקר בגלל היותו צלם. למרות שצילם צילומי טבע ונוף, צילומי מלחמה, צילומי אופנה, תחרויות ספורט ועוד, הוא נכנס להיסטוריה בזכות סדרת צילומים שצילם בשנות השלושים. אחד הצילומים שלו הפך לפוסטר שניתן
המירוץ הגדול אחר החסידה
צ’ארלס ואנס מילר היה איש מוכשר מאד. הוא היה סטודנט מצטיין, עורך דין מצליח, איש עסקים שהפך למליונר, ובנוסף הוא היה פילנטרופ נדיב. אבל לא זו הסיבה שבזכותה הוא הפך למפורסם. בשנת 1926 שמו נישא בפי כל בקנדה, מולדתו, בזכות תחרות אבסורדית שהכריז עליה לפני מותו, תחרות שגרמה למדינה שלמה
כרזה לפורים
בשנת 1923 תל אביב הייתה במהלכה של צמיחה מואצת. מדי חודש זרמו מאות אנשים לתל אביב והשתקעו בה בחפשם אחר פרנסה, תנופת בנייה גדולה הייתה בעיצומה (עם פועלי בניין עבריים!), ועשרות בתי קפה נפתחו על שפת ימה של תל אביב. העדלאידע התל אביבית המפורסמת החלה לפעול 12 שנים לפני כן,
בוב ווילובי, 1927-2009, פוסט צילומים ופרידה מצלם אהוב
בוב ווילובי (Bob Willoughby) הוא אחד הצלמים שאני הכי אוהב. הוא תמיד היה בכל המקומות הנכונים, צילם את האנשים הנכונים בתעשיית הבידור, עבר עבור השבועונים הנחשבים ביותר, ונהנה מהחיים הטובים. ולמרות זאת – הצילומים שלו לא היו מעולם צילומי זהר הוליוודים. הקומפוזיציה המוקפדת שלו תמיד החמיאה למצולמיו מבלי להאדיר אותם
מה שהיה, הוא שיהיה – פוסט תמונות חצי אישי
גם השנה נסעתי לנורמנדי להשתתף באירועי יום השנה לפלישה הגדולה של בנות הברית לאירופה במלחמת העולם השנייה (D-Day). הפעם, מכיוון שהייתי מעט פחות לחוץ בזמן והיו לרשותי עשרה ימים תמימים לחרוש את האזור, תכננתי מראש לצלם סדרה של מספר תמונות ואתרים שהכרתי מהעבר מתמונות שחור לבן ישנות, ולבדוק כיצד הם
איך מחביאים שדה תעופה שלם (פוסט תמונות)
שדה התעופה הקטן שבפאתי בורבנק, קליפורניה, נבנה ב-1930. ארבע שנים לאחר מכן הוא כבר היה לנמל התעופה הגדול ביותר בלוס אנג’לס. חברת לוקהיד, שהחלה לייצר מטוסים כמה שנים קודם לכן חכרה חלקים משדה התעופה, וככל שהחברה גדלה והתפתחה, כך תפח גם הצורך בחלקים נרחבים יותר מהשדה. לבסוף, בשנת 1940, החברה
יועצת הסתרים של מנהיגי העולם המערבי
אני מעז לשער שרובכם מעולם לא שמעתם את שמה של פאמלה הארימן, ולמרות זאת, היא הייתה אחת הנשים החזקות שהעולם המערבי ידע. שונאיה (וגם חלק מן ההסטוריונים) כינו אותה “גדולת יצאניות הצמרת של המאה העשרים”, אבל בשתי תקופת שונות היא הייתה יועצת הסתרים של מנהיגי העולם החופשי – צ’רצ’יל של
לשחזר את ההיסטוריה
הפוסט הזה לא יהיה פוסט קלאסי של טופס 630 במובן של סיפור היסטורי אלא פוסט צילומים עדכניים, ובכל זאת חשבתי שהוא ראוי להכלל בבלוג ההיסטוריה שלי עקב הנושא המיוחד שלו. פעם בשנה-שנתיים אני טס לנורמנדי ביום השנה לפלישת בנות הברית לאירופה ב-1944 ( D-Day). עשרות טקסים נערכים בשישה ביוני, ובכולם
הנאצי שהטיס את האמריקאים לירח
ורנר פון בראון היה גאון טכנולוגי ששירת שתי אימפריות בעת מלחמה. “למדע אין צדדים מוסריים. הוא כמו סכין: תן אותה למנתח או לרוצח, כל אחד יעשה בה שימוש שונה” הוא אמר פעם – וחייו הוכיחו את הטענה הזו. הוא שירת את הנאצים בעת מלחמת העולם השנייה וזרע מוות בכל אשר
מחנות ריכוז, לא מה שחשבתם
פרד קורמטסו (Fred Korematsu) הוא גיבור. בתקופה אפלה שבה אזרחים אמריקאים הושמו במחנו ריכוז, הוא לא נכנע ובמשך עשרות שנים דרש את הצדק וההכרה בעוול שנעשה לעשרות אלפי אנשים. הפוסט הזה הוא סיפורם של האנשים שקיבלו כמובנת מאליה את העובדה שהמדינה יכולה להקים מחנות ריכוז לאזרחיה, וסיפורו של אדם אחד