מטרו-גולדווין-מאייר, הידועה יותר בשם MGM, היא אחד האולפנים האייקוניים ביותר בהוליווד. החברה נוסדה לפני 100 שנים באמצעות המיזוג של שלוש חברות סרטים Metro Pictures, Goldwyn Pictures ו-Louis B. Mayer Productions, הפכה במהרה לשם נרדף לתור הזהב של הקולנוע.
החברה ידעה לאורך השנים תהפוכות, הצלחות כבירות כמו חלף עם הרוח, אודיסאה בחלל ועוד מאות סרטים אחרים, אבל גם נפילות כואבות בגלל הפקות יקרות של סרטים שנכשלו כישלון חרוץ בקופה והותירו את החברה עם חובות גדולים. במאה ה-21 החובות הכריעו את החברה והיא נמכרה לסוני, ואחר כך שוב בשנת 2023 לאמזון.
מבחינתי, כשאומרים MGM, האסוציאציה הראשונה שעולה לי בראש היא זו של ליאו, האריה השואג שהופיע באלפי סרטים לאורך ההיסטוריה.
למעשה,שמונה אריות שונים כיכבו בתפקיד ליאו לאורך 100 שנות קיומו של הלוגו, ובכל פעם בוצע שינוי מסויים (או כמו שהיום קוראים לזה – מיתוג מחודש), ואריה חדש תפס את מקומו של הקודם. זה סיפורם של האריות המפורסמים בעולם.
1924-1928: סלייטס, האריה הראשון.
סלייטס, אריה שנולד באירלנד, היה האריה הראשון בסדרה. כשהווארד דיאץ, מנהל הפרסום של חברות גולדווין חיפש סמל, הוא בחר באריה משום שזה היה סימלה של קבוצת האוניברסיטה שבה למד, אוניברסיטת קולומביה. סלייטס, אריה מאולף ושקט נבחר למשימה, ולאחר סדרת צילומים שבהם הוא כיכב ונהם, הוא חי באזור האולפנים, והשתתתף בסיורים המודרכים שנערכו שם לבכירי התעשייה ואורחים חשובים. הוא חי עוד כמה שנים עד למותו בשנת 1936. מכיוון שבתקופה ההיא הסרטים היו אלמים, זה האריה היחיד שלא נהם בפתיח. הוא נקבר בניו ג’רזי, בחווה של המאמן שלו.

1928-1956: ג’קי, האריה השני.
1927 הייתה שנת מפנה בהיסטוריה של הקולנוע: הסרט המדבר הופיע לראשונה, וגרם למהפיכה. שחקנים שכיכבו במשך שנים נאלצו באחת לעזוב את מקצועם משום שהסתבר שהם בעלי קול צפצפני ולא מתאים להקלטה, וגם ליאו האריה, שנהם עד עתה ללא קול הוחלף באריה חדש, שהוקלט בעודו נוהם.
ג’קי, אריה צעיר, נבחר למשימה ובמשך כמה ימים הוא צולם והוקלט עד לקבלת התוצאה הרצוייה. הנהמה המפורסמם בעולם הייתה שייכת לג’קי האריה: נהמה רכה, שבעקבותיה מגיעה נהמה חזקה הרבה יותר, הפסקה קצרה, נהמה נוספת, ומבט הצידה. במשך 28 שנים ג’קי הופיע בפתיח של מאות סרטי שחור-לבן, והפך להיות מזוהה עם MGM יותר מכל כוכב אחר. הוא אחד משני האריות שביססו את המותג, והפכו אותו לכל כך ידוע.

ג’קי היה אריה מאולף מאד, נוח לאנשים, ושקט כמו חתלתול (דימוי מחורבן, כבעל חתולים לשעבר אני יודע שאין חתלתול שקט). בזכות אופיו הנוח של ג’קי הוא גם כיכב בסרטים רבים, ולוהק לצד אמנים מפורסמים.


אריות נסיוניים:
בשנות השלושים החלו גם הנסיונות הראשונים בהפקת סרטי טכניקולור. רוב הסרטים שיצאו למסכים היו עדיין בשחור לבן, אולם סרטים נבחרים צולמו בצבע, ובבתי קולנוע בודדים בארה”ב הקהל זכה כבר להנות מעותק צבעוני. לצורך הנסיונות הללו, היה צורך לצלם את האריה בצבע. שלושה אריות שונים נבחרו, אבל הם לא זכו להצלחה והם כיכבו במספר קטן של סרטים. האריות הם ביל (1927–1928), טלי (1928–1932) וקופי (קפה) (1932–1935)



1934-1956: טאנר, האריה השלישי.
אחרי כל הנסיונות, האולפן בחר למשימה אריה חדש וצעיר בשם טאנר, שאולף וגודל על ידי המאמן שאימן גם את קודמו, ג’קי. הוא צולם והוקלט מחדש עבור קטע הפתיחה, וב-22 השנים הבאות הוא הופיע בפתיחה של כל סרט צבעוני שהופק ע”י MGM, בעוד שג’קי המשיך להופיע בסרטי השחור-לבן.

1956-1957: ג’ורג’, האריה הרביעי.
בשנת 1956 החליט מנהל כלשהו באולפני MGM שלאריה שלהם אין רעמה מספיק מפוארת, ולכן הוחלט לצלם אריה נוסף לפתיח, אריה בעל רעמה ענקית. הוא צולם בכמה גירסאות, שחור לבן וצבע, מסך רגיל ומסך רחב, ומשום שהוא היה חסר שם, הוחלט לקרוא לדמות “ג’ורג'” , ולהשתמש בה. זה גם האריה שהשימוש בו היה הקצר ביותר. תוך פחות משנתיים הוא הוחלף באריה אחר.


1958-היום: ליאו, האריה החמישי.
בשנת 1958 החליט מנהל אחר באולפנים שהאריה שלהם צריך להיות דווקא בעל רעמה קצרה יחסית. למשימה נבחר אריה צעיר שכמו סלייטס גם הוא נולד באירלנד. מכיוון שהוא היה חסר שם הוחלט לקרוא לו ליאו כשמה של הדמות שגילם, וגם הוא צולם בכמה גירסאות. הרעמה שלו קצרה יחסית משום שהוא צולם כשהיה עדיין צעיר. בחלק מהסרטים הוא נוהם פעמיים, בחלק שלוש, וגם הנהמה עצמה שונתה באמצעים אלקטרונים לאורך השנים. הליאו האחרון מככב כבר יותר מחמישים שנה בסרטי MGM, והוא כנראה האריה המוכר ביותר על פני כדור הארץ.
