אם הייתם בפריז בשנות ה-20 וה-30 והסתובבתם במונמארטר אחרי השקיעה סביר להניח שחיפשתם משהו קצת יותר אוונגרדי ממה שאפשר היה למצוא בגדה השמאלית. באותה תקופה מונמארטר הייתה מקום מפלט לאמנים נאבקים, בוהמיינים, רקדניות בורלסק, וגם לקהילה להט”בית תוססת.
מונמארטר הייתה מקום המפגש של הקהילה הלסבית של אותה תקופה. לעתים קרובות היה ניתן לראות את החברות בקהילה יושבות ביחד בקבוצות בבתי הקפה של האזור, אולי רוקדות במולן רוז’, אבל מקום המפגש העיקרי היה ב-Le Monocle, אחד ממועדוני הלילה הלסביים המוקדמים והמפורסמים ביותר בפריז. האישה שלובשת שמלה בתמונה למטה היא לולו, הבעלים.
השם של המועדון Le Monocle, (המונוקל – משקף אחד) בא ממגמה שאומצה על ידי הקהילה הלסבית דאז להרכיב מונוקל יחד עם חליפת טוקסידו ותסרוקת קצוצה. לאישה, להרכיב באותם ימים מונוקל היה שקול להנפה של דגל הגאווה.
הנה עוד כמה תמונות נהדרות מאותו בר:
המונוקל שגשג כמועדון לילה פופולרי כ-20 שנה עד תחילת שנות ה-40, ואז פרצה מלחמת העולם השנייה, הנאצים כבשו את צרפת ושלטונות הכיבוש אילצו את המוסד להיסגר. במקביל – הומוסקסואלים נרדפו בצורה אכזרית על ידי הנאצים, עברו התעללויות וחלקם גם נשלחו למחנות השמדה.
אחרי המלחמה מועדון לה מונוקל נפתח מחדש במיקום חדש במונפרנאס, אבל זה כבר לא היה אותו הדבר, האווירה השתנתה, הדקטנטיות של פריז נעלמה והמועדון נכשל ונסגר. פתח המועדון שפעם היה ב 60 Boulevard Edgar Quinet עדיין שם והוא עגול בצורת מונוקל, אבל המועדון סגור והצבע מתקלף, לפחות בתמונה שמצאתי בגוגל maps.
