אלן צ’רץ’ נולדה בתחילת המאה העשרים, והמציאה מקצוע שלא היה קיים לפניה. בעידן אחר היא אולי הייתה בוחרת בקריירה שונה, אבל הנסיבות והתקופה שבה חיה הביאו אותה למקום שהכניס אותה להיסטוריה כדיילת הראשונה אי פעם. אבל זה רק חלק קטן ממי שהייתה או ממה שהייתה – רבת פעלים ומעש, חלוצה ובעלת דמיון ואשת ביצוע. אבל איכשהו היא נשכחה מלב, והחלטתי לכתוב עליה.
עוד בילדותה באיוווה, אלן צ’רץ’ הוקסמה ממטוסים. היא גרה ליד שדה תעופה, ורעש מנועי המטוסים הלהיב אותה. היא למדה סיעוד ומיד כשסיימה את לימודיה והתחילה לעבוד בסאן פרנסיסקו כאחות, היא ניגשה לשדה תעופה אזורי קטן והחלה ללמוד טיסה. תוך זמן לא רב היא הוכשרה כטייסת ובזמנה הפנוי נהנתה לטוס מעל למפרץ.
כך חלפו להן 3 שנים. יום אחד אלן צ’רץ’ ישבה וחשבה מה היא רוצה לעשות בחיים. הימים היו ימי תחילת המשבר הכלכלי הגדול, והאופציות היו מועטות יחסית. היא עבדה כאחות כדי להתפרנס, אבל לא זה היה חלום חייה. היא חלמה להטיס מטוסים.
וויליאם בואינג, יצרן המטוסים המפורסם , ייסד את חברת תעופה משלו ב-1927 והתחיל להפעיל קו סדיר בין סאן פרנסיסקו ושיקאגו. אבל אנשים פחדו לטוס. הרעיון של כניסה לקופסא ממונעת קטנה שמסוגלת לעוף בעודם יושבים בה לא התקבל בשמחה כה רבה והמוני אנשים עדיין בחרו בדרכים אחרות ואיטיות יותר לנוע לאורך המדינה, כמו רכבת למשל.
צ’רץ’ ניסתה להתקבל לעבודה כטייסת בטיסות מסחריות, אבל באותה תקופה היה זה רעיון דמיוני לחלוטין ורק גברים מילאו את התפקיד הזה, למרות שחלקם היו טייסים פחות מנוסים ממנה. הסירוב היה מיידי וחד משמעי לצערה.
ואז הבזיק רעיון במוחה: היא פנתה להנהלת החברה והציגה בפניהם את ההצעה שלה לתפקיד חדש: מכיוון שאנשים חששו מטיסות מסחריות, היא הציעה שבכל טיסה תהיה אחות מוסמכת שתוכל לטפל בנוסעים המפוחדים. קבלת נשים לתפקיד הזה יכולה גם לעזור להרגיע את הפחדים של אנשי עסקים מטיסות – אולי גברים יפגינו יותר אומץ אם קומץ נשים חסרות פחד יגררו את מזוודותיהן ויגישו להן קפה. סטיב סימפסון, מנהל החברה שתכנן לשכור גברים לתפקיד הטיפול בנוסעים הבין מיד את הפוטנציאל שבהצעתה, וקיבל אותה באותו רגע לעבודה.
הנהלת החברה איחדה בין שני התפקידים: אחות מוסמכת וגם מישהי שתשרת את הנוסעים והחלה בניסוי שמטרתו הייתה לאמן נשים לשמש כדיילות. על צ’רץ’ הוטל להכשיר את המלווות החדשות ובסופו של דבר היא כתבה את המדריך הראשון בהיסטוריה לדיילות.
השם שהוצע למקצוע החדש (והתקבל) היה “sky girls”.
אי אפשר לומר שהדרישות היו נאורות במיוחד: על מנת להתקבל למשרה היה על הנשים להיות:
- אחיות מוסמכות
- רווקות (היה עליהן להתחייב לתקופת רווקות מינימלית של שנה וחצי. נישואין היוו עילה לפיטורים מיידיים)
- עד גיל 25
- עד גובה 1.63
- מתחת למשקל של 52 ק”ג
בסוף ההכשרה הראשונה, שמונה נשים החלו לעבוד במטוסי החברה.
צ’רץ’ ושבע הבנות האחרות עבדו קשה כדי להראות לתעשיית התעופה הנשלטת על ידי גברים שאישה יכולה להתמודד עם העבודה. הן סיפקו טיפול חשוב לנוסעים שהיו מפוחדים או חולים. הדיילות היו לוקחות את הכרטיסים של הנוסע ומגישות ארוחות צהריים וקפה. הדיילות היו מנקות את פנים המטוסים ואף מהדקות את הברגים שהחזיקו את המושב לרצפה. הן אפילו יעזרו בתדלוק המטוס בעת הצורך ועזרו לטייסים לדחוף את המטוס להאנגר שלו בסוף הטיסה. העבודה הייתה קשה מאד, אבל אבל הייתה להן עבודה ששילמה 125 דולר לחודש, ובאותם ימים של השפל הגדול זה היה יותר מפי 2 מהשכר הממוצע, אם בכלל מצאת עבודה.
ב-15 במאי 1930 הייתה הטיסה הראשונה שלה כדיילת, והטיסה הראשונה אי פעם שהייתה בה דיילת. היא הצטיינה בתפקידה. אגב, הטיסה מסאן פרנסיסקו לשיקאגו נשאה 14 נוסעים בלבד.
לאחר תקופת ניסיון של שלושה חודשים, החליטה בואינג שהניסוי הצליח מאד והדיילותקיבלו עבודה קבועה בחברה. גם חברות תעופה אחרות החלו לגייס דיילות משלהן. אגב, במשך עשרות שנים התפקיד הזה היה נשי בלבד עד שנות ה-70, ורק אז החלו חברות התעופה לגייס שוב גברים לתפקידי שירות הנוסעים.
אלן צ’רץ’ עבדה בבואינג שנתיים כדיילת, עד שבשנת 1932, תאונת דרכים קשה קטעה את חלומותיה להשתלב בתפקידים נוספים בחברת התעופה. כשהשתקמה לאחר מספר חודשים היה לה קשה לעמוד בטיסות והיא חזרה לעבוד כמדריכה בבית הספר לאחיות.
בערך עשור לאחר מכן, ארה”ב הותקפה והצטרפה למדינות הלוחמות במלחמת העולם השנייה. אלן צ’רץ לא היססה: היא התפטרה ממשרתה הבטוחה כמורה בבית הספר לאחיות, התנדבה מיד לשירות, קיבלה דרגת קצונה של סרן בחיל האוויר והייתה לאחות מוטסת קרבית. היא סייעה בפינוי מוטס של חיילים פצועים באיטליה ובאפריקה. בגלל ניסיונה כאחות וכדיילת, היא התבקשה לסייע בהכשרת אחיות פינוי לפלישה לאירופה ב D-Day. היא שירתה במהלך המלחמה בגרמניה, איטליה, אנגליה, צרפת ובחזית הצפון אפריקאית. על שירותה זכתה צ’רץ’ במדליית האוויר. היא גם קיבלה את מדליית הקמפיין האירופי-אפריקאי-המזרח התיכון, שבעה כוכבי ארד על שירות קרבי , מדליית הניצחון ומדליית קמפיין הזירה האמריקאית.
אלן צ’רץ’ מתה ב-27 באוגוסט 1965. היארכבה על סוס, נפלה וספגה פגיעת ראש קשה מאד. היא נלקחה מיד לבית החולים המקומי וכשש שעות לאחר מכן היא מתה מפצעיה. היא הייתה בת 60 במותה.
שדה התעופה העירוני הקטן בקרסקו, איווה, קרוי Ellen Church Field על שמה.
חברת יונייטד מקיימת עד היום טקסים לזכרה ומחלקת פרסי הצטיינות על שמה. מרכז ההדרכה שלהם קרוי על שמה ומוקדש לה.
