אדי טיפטון נולד ב-1963 וגדל בטקסס. מגיל צעיר הוא גילה כישרון למחשבים וטכנולוגיה ובגיל 18 הוא הלך לאוניברסיטת יוסטון וקיבל תואר במדעי המחשב.

הוא התמחה באבטחת מידע והתחיל לעבוד באיגוד הלוטו הרב-מדינתי (MUSL) באיווה – ארגון שאחראי לקיום הגרלות הלוטו ב-34 מדינות בארה”ב. הוא היה עובד מוכשר וטיפס בסולם הדרגות ולאחר כמה שנים הוא התמנה להיות מנהל אבטחת המערכות ב-2003. אחד מתפקידיו היה אחריות על כתיבת ויישום התוכנה הרגישה ביותר: היישום שיצר מספרים אקראיים עבור הגרלות לוטו במספר מדינות. הייתה לו משכורת נוחה של 115,000 דולר לשנה והתפקיד הגיע עם אחריות משמעותית – הוא היה אחד מקומץ האנשים היחידים עם גישה לחדרי המחשבים שהריצו את מחולל המספרים האקראיים.במסגרת תפקידו הוא הרוויח את שני הדברים הכי חשובים: גם גישה לכל תוכנות המחשב שהריצו את ההגרלה וגם אמון מוחלט ובלתי מסוייג מצד מנהליו ועמיתיו בעבודה.

אבל יום אחד, אחרי שנתייים של עבודה כמנהל אבטחת נמידע של הלוטו אדי החליט שהכסף שהוא מרוויח לא מספיק לו והחליט לעשות מעשה.

למה שאחרים יזכו בלוטו? גם הוא יכול לזכות ולהרוויח קצת יותר ממה שהוא מרוויח היום.
במשך זמן מה הוא חשב איך עושים את זה ואז הגיע לפתרון: הוא לא יעשה את זה בצורה בולטת וברורה לעין על ידי הכנסה מפורשת של המספרים הזוכים אלא הוא נקט בדרך מתוחכמת יותר: הוא שינה עבור מספרים מסוימים את ההסתברות שהם יצאו כך שהיא הייתה גבוהה יותר מאשר ההסתברות עבור מספרים אחרים. זה גרם לכך שהיה אפשר לקנות כמות מסוימת של כרטיסים שתכסה את כל האפשרויות תחת ההנחות שהוא הכניס למערכת ובטוח אחד הכרטיסים יכיל את המספרים הזוכים.

הסבר ביניים קצר: כדי לזכות על בטוח יש לרכוש כמות כזו של כרטיסים שתכיל את כל האפשרויות, מה שהופך את זה ללא כדאי כלכלית. גם כל מיני סטטוסטיקאים שמצמו את הפשרויות צריכים להכניס סכומים גדולים צאד, ובמקרה של זוכנ תמים נוסף למשל, הפרס שלהם נחתך בחצי וזה שוב לא משתלם.

אבל כשידוע מראש שמספרים מסויימים יופיעו בהסתברות גבוהה יותר, אפשר לצמצם משמעותית את כמות הכרטיסים שצריך לקנות.

הוא לא כתב סתם פיסת קוד שתתווסף לתוכנה מכיוון שידע שיש ביקורות ויעלו על זה, לכו הוא נקט בשיטה הרבה יותר יעילה: הוא כתב רוטקיט (אפשר לומר שזו תוכנה ניסתרת, כמו וירוס מתוחכם) , ושתל שם את הקוד הזדוני. מכיוון שטיפטון הכיר את המערכת שהייתה כמובן מנותקת מהעולם החיצון, לא הייתה לו בעייה להגיע למחשבים הרלוונטים ולשתול בהם את התוכנה.

הייתה עוד בעייה גדולה: אדי לא יכול לקנות בעצמו את הכרטיס אם לדרוש את הכסף משום שלעובדי הלוטו אסור להשתתף בהגרלות וגם יהיה ברור לכולם שבוצעה כאן הונאה. הוא היה צריך למצוא שותף אמין שיקנה את הכרטיס וכשיזכה ייתן לו את כספי הזכייה בניכוי עמלה. ברור שאי אפשר סתם ככה למצוא מישהו שיעשה את זה. למשימה נבחר אחיו של אדי, טומי.

מכל העבודות שיש בעולם, טומי הוא סגן שריף. הוא גם היה חובב קונספירציות ועמד לצאת לטיול בקולורדו למסע חיפוש אחר Bigfoot. זה היה אידאלי משום שבדיוק באותו זמן הפרס הגדול בלוטו של קולורדו עמד על יותר מ-4 מיליון דולר.

בנובמבר 2005 הכל היה מוכן. טומי נסע לטיול (הוא לא מצא את Bigfoot), וגם קנה כרטיסי לוטו עם המספרים שאחיו נתן לו מראש. והנה, הפלא ופלא – הכרטיס שלו זכה. איתרע מזלו והיו זוכים נוספים, אבל אחרי מס הוא קיבל צ’ק נאה בסך 570,000$. הוא פדה את הכסף והאחים חילקו ביניהם את הכסף.

אדי היה בהלם מהקלות שבה זה הלך. הוא היה חכם והחליט לחכות זמן מה עד הפעם הבאה.

אחרי שנתיים הוא החליט שהגיע הזמן לבצע את זה שוב. הוא גייס שותף חדש בשם רוברט רודס (משום שאי אפשר היה להשתמש פעמיים באחיו). הפעם נבחר הלוטו של ויסקונסין וטיפטון שוב זכה בפרס הראשון עם שותפים נוספים, ואחרי מס הוא קיבל צ’ק בסך של 783,000$.

טיפטון היה אדם בעל סבלנות רבה. הוחא שוב חיכה זמן מה ואז בחר בלוטו של אוקלהומה. שותף חדש בשם קייל קון קנה את הכרטיסים, וזכה בהגרלה בסכום של 1.2 מיליון דולר.

אבל יום אחד נגמר לו המזל. זה קרה לגמרי באשמתו ובאשמת תאוות הבצע שלו. ב-2010 עמדה להתקיים באיווה הגרלה גדולה במיוחד. הפרס עלה ל-16 מיליון דולר, אבל לטיפטון הייתה בעייה גדולה: לא היה לו שותף. באותו רגע הוא עשה את הטעות שבסופו של דבר תפיל אותו. הוא נסע בעצמו לאיווה, לבש קפוצ’ון שהסתיר את פניו וקנה כרטיס.

הנה הקליפ ממצלמות האבטחה של החנות:

הפעם הכרטיס זכה לבדו בפרס הגדול, ולזוכה חיכה צ’ק של 16 מיליון דולר.

אבל הייתה בעייה גדולה עם זה: מי יפדה את הצ’ק? לא נותרו לו חברים שהוא סמך עליהם ואף אחד לא פדה את הצ’ק.

עבר שבוע, עברו שבועיים ואף אחד לא הגיע. אחרי חודש מנהל הלוטו ערך מסיבת עיתונאים וקרא לזוכה להגיע

קריאות לזוכה התפרסמו בכל אמצעי התקשורת, אבל לשוא.

כשכמעט אזל הזמן החוקי להציג את הכרטיס, טיפטון התקשר לחבר שלו רוברט רודס שכבר עזר לו פעם אחת, ושאל אותו אם יש לו מישהו אמין שיכול לעזור. רודס אמר לו שיש לו חבר קנדי אמין.

בנובמבר 2011, 11 חודשים אחרי ההגרלה פיליפ ג’ונסטון, תושב קוויבק שבקנדה התקשר למפעל הפיס של איווה כדי לתבוע  זכייה. הוא טען שהוא חולה מכדי לתבוע את הפרס באופן אישי, הוא סיפק קוד בן 15 ספרות שאימת את הכרטיס הזוכה. בשלב הזה התמונות ממצלצמת האבטחה מהחנות שבה נרכש הכרטיס היו כבר אצלם, אז הם שאלו אותו למשל מה הוא לבש כשקנה את הכרטיס. מכיוון שטיפטון כנראה לא הכין אותו כראוי לחקירה הוא לא ידע לענות והתביעה נדחתה.

באחרי 3 שבועות ג’ונסטון התקשר שוב וציין שהכרטיס היה למעשה בבעלות אדם אנונימי שמיוצג על ידי חברת השקעות מבליז בשם Hexham Investments Trust. לצערו,חוקי הגרלת איווה אוסרים תביעות אנונימיות לפרסים, ולכן התביעה שוב נדחתה.

ב-29 בדצמבר 2011, פחות משעתיים לפני תום המועד האחרון לתביעות פרס, הציגו נציגי משרד עורכי דין מאיווה את הכרטיס הזוכה במטה הלוטו באיווה, בשם חברת Hexham Investments ונציגה עורך דין קרופורד שו מניו יורק. עם זאת, Hexham היה שגוי באיות בכרטיס בתור ‘Hexam’, והטענה נדחתה שוב.

ב-12 בינואר 2012, שו נפגש עם פקידי מפעל הפיס באיווה באופן אישי כדי לנסות לתבוע את הפרס, אך נדחה שוב לאחר שסירב לזהות את בעלי הכרטיס שהשאירו אותו אצלו בנאמנות. שו חזר בו מתביעותיו על הפרס לאחר מכן, וכספי הפרס הוחזרו להגרלות בפברואר 2011.

לכולם ברור שמשהו מאד מסריח התרחש כאן ואנשי מפעל הפיס מבקשים מהמשטרה להיכנס לחקירה הזו.המשטרה עסוקה בדברים אחרים ולא ממש חוקרת את זה, אבל אחרי 4 שנים מישהו שם מחליט לבקש מהציבור לזהות את האדם שמצולם קונה את הכרטיס.

תוך יומיים הם מקבלים מידע אנונימי שהמצולם הוא אדי טיפטון והוא נעצר תוך יום. הנה תמונת המעצר שלו:

הוא מזמר בחקירה ומהר מאד המשורה עוצרת גם את אחיו ואת רוברט רודס שעזרו לו.

המשפט מתרחש בנת 2015. טומי מקבל עונש מאסר של 75 ימים, רוברט הופך לעד מדינה ומקבל מעצר בית של חצי שנה וראש הקנוניה אדי טיפטון מקבל עונש מאסר כבד של 25 שנים. אחרי 5 שנים אדי מקבל שחרור על תנאי ויוצא מהכלא. אדי וטומיהצליחו להתחמק מלשלם את הפיצויים של למעלה מ-2.3 מיליון דולר שהם חייבים לאוקלהומה, קולורדו, קנזס וויסקונסין. התשלומים שלהם לארבע המדינות הסתכמו בכ-1,225 דולר בלבד מכיוון שאדי וטומי טיפטון העבירו את הבעלות על מספר נכסים לאמם, לוואנדה טיפטון. עוד לפני שנתפסו.

בנוסף, האנשים שזכו בלוטו ביחד איתם תבעו את הלוטו לדין ואמרו שהם הפסידו כסף כי הפרס הגדול חולק ליותר אנשים. לפחות על מקרה אחד ידוע שהלוטו פיצה את הזוכה במיליון וחצי דולר נוספים