עדלי סטיבנסון, למרות ששמו לא אומר הרבה לרובנו, היה אחד הפוליטיקאים המשפיעים ביותר בארה”ב במשך עשרות שנים. הוא היה בן למשפחת פוליטיקאים מכובדת (סבו היה סגן נשיא ארה”ב) והוא עצמו היה שגריר ארה”ב באו”ם, מועמד לנשיאות מטעם הדמוקרטים, מושל אילינוי ועוד. אבל הפוסט הזה לא יעסוק (כמעט) בהשגיו הפוליטים, אלא בתצלום טיפשי שלו, תצלום שנכנס להיסטוריה.
ב-1952, אחרי קריירה פוליטית עשירה שבשיאה כיהן כמושל אילינוי, סטיבנסון החליט להתמודד על נשיאות ארה”ב. הימים הם ימי תחילת המלחמה הקרה מול ברה”מ, וסטיבנסון התמודד מול אייזנהאואר הרפובליקני, גיבור מלחמת העולם השנייה הנערץ, שהטיף למלחמה ללא פשרות בקומוניזם. בנוסף, סטיבנסון, כמי שהגיע ממשפחה עשירה של פוליטיקאים סבל מתדמית אליטיסטית ומתנשאת, ולא הצליח להפוך לעממי מספיק כדי לצבור אהדה.
ביל גלאגר, צלם מקומי, עמד למרגלות הבמה באחד מכנסי הבחירות של סטיבנסון, ולפתע שם לב לחור בנעל של סטיבנסון שישב והמתין לתורו לנאום. לאט לאט, כדי לא למשוך תשומת לב הוא התגנב קרוב, הסיר את המכסה מהעדשה, הניח את המצלמה על הרצפה, וצילם. הבזק האור של הפלאש משך את תשומת ליבו של סטיבנסון שמיהר להוריד את הרגל, אבל זה היה מאוחר מדי, גלאגר השיג תמונה שתיכנס להסטוריה:
גלאגר מכר את התמונה בקלות, ויום למחרת היא פורסמה בכל עיתון אמריקאי כמעט. התמונה היוותה ניגוד חריף לדמותו של סטיבנסון כפי שהצטיירה בעיני האמריקאים, וגרמה לו להיראות יותר אנושי, עממי ולא מרוחק.
בניגוד לרתיעה הראשונית שלו מתמונה שתציג אותו באור מגוחך עם חור בנעל סטיבנסון ואנשי המטה שלו כל כך אהבו את התמונה, עד כדי כך שהם הפיקו תוך ימים סיכות, פוסטרים וחולצות שכולן נשאו את אותה סיסמא: עדיף חור בנעל מאשר חור בראש.
.
זה לא הספיק לסטיבנסון. הוא נחל כישלון חרוץ, והובס על ידי אייזנהאואר, שחזר וניצח אותו גם ארבע שנים מאוחר יותר. על הצילום הזה, שנכנס להיסטוריה, גלאגר זכה באותה שנה בפרס פוליצר לצילום לשנת 1953, וזכה לתהילת עולם.
סטיבנסון עצמו לא נשכח, וכהוקרה לפעלו כמושל אילינוי הוקם לכבודו בנמל התעופה של אילינוי פסל המתאר את המקרה:
.
אגב, 56 שנים לאחר מכן, סנטור אחר מאילינוי, חשף גם הוא חורים בנעליים בעת שהיה עסוק במירוץ לנשיאות. הוא לעומת זאת – כן הצליח להיבחר.
.
