נכון שהדמות שעולה לכן בראש כשאומרים “אגתה כריסטי” היא תמיד מופיעה כגברת מבוגרת שיושבת בחדר אנגלי, שותה תה וכותבת תעלומות רצח ודומה לגיבורה שלה מיס מרפל?
אז הנה פרק קטן ולא ידוע בחייה: לאגתה כריסטי היה עוד צד: היא הייתה גולשת גלים נלהבת, ולמעשה היא הייתה האישה המערבית הראשונה אי פעם שגלשה על גלשן גלים.
בגיל 32, לפני 102 שנים, כריסטי ביקרה בדרום אפריקה, ונדלקה על הקטע של הגלישה.
המפגש הראשון של אגתה כריסטי עם vספורט ימי התרחש בפברואר 1922 כאשר היא ובעלה הראשון, ארצ’יבלד כריסטי ביקרו בפעם הראשונה בעיירת הנופש מיוזנברג בדרום אפריקה שממוקמת על החוף. וראו “רוחצים על קרשים” כפי שכתבה.
היא ניסתה לגלוש ונדלקה מיד. בהתחלה (כמו לכל גולש מתחיל) היה לה קשה להתרומם. “אחר הצהריים פגשתי את ארצ’י בתחנה, והלכנו למיוזברג והלכנו לגלוש. היה קשה מאוד, ואנחנו לא יכולים לגלוש’, כתבה ב-7 בפברואר 1922.
ארבעה ימים לאחר מכן, היא חזרה למים וניסתה שוב. “היום אחר הצהריים, ארצ’י ואני הלכנו למקום מעבר למיוזברג שנקרא Fish Hoek ורחצנו” היא כתבה.
“זה היה מקום קטן ומקסים מוקף בהרים, חוף חול לבן, וכשישה בונגלוס לבנים קטנים על צלע ההר, והיתה לנו רחצה כיפית. למרות זאת, שחיה היא קצת עלובה אחרי שניסית גלישה!”
ב-17 בפברואר, “קנינו גלשנים עם קצוות מעוקלים – הרבה יותר קלים וכואבים פחות, ואני מאמינה שאפשר ליהנות איתם הרבה יותר.
ב-26 בפברואר, שוב, אגתה כריסטי כתבה “גלשנו היום על גלים נפלאים”.
הגלישה הפכה לתחביב רציני שלה. זה מה שהיא כתבה באוטוביוגרפיה שלה: “בכל פעם שיכולנו לגנוב חופש – או יותר נכון כשארצ’י יכול היה – נסענו ברכבת והלכנו למיוזברג, לקחנו את לוחות הגלישה ויצאנו לגלוש יחד”.
לאחר מכן כריסטי החליטה שהיא רוצה ללמוד לגלוש בצורה יותר רצינית ולכן באוגוסט 1922 כריסטי הפליגה להוואי. באוטוביוגרפיה שלה כריסטי נזכרת בהתרגשותה עם הגעתה להונולולו: “הגענו בשעת בוקר מוקדמת, נכנסנו לחדרים במלון חוף וואיקיקי, וישר כשראינו מהחלון את האנשים הגולשים על החוף, מיהרנו למטה, שכרנו את הגלשנים שלנו וירדנו לים”.
אבל, כפי שהיא מודה בענווה “היינו, כמובן, תמימים גמורים”. הם בחרו יום רע לגלישה, כזה שלא מתאים לגולשים מתחילים ורק גולשים מנוסים מאד נכנסים בו למים. “אנחנו, שגלשנו בדרום אפריקה, חשבנו שאנחנו יודעים הכל על גלישה”. באוטוביוגרפיה שלה היא כתבה על היום הזה “נכנסתי למים עם הגלשן וחיכיתי לגל. הגל הגיע. זה היה הגל הלא נכון ומיד הועפתי בעוצמה מהגלשן שלי. כשעליתי שוב אל פני המים, מתנשמת בכבדות אחרי שבלעתי ליטרים של מים מלוחים, ראיתי את הגלשן שלי צף במרחק של כחצי מייל ממני, מתקרב לחוף. כדי להגיע גם לחוף שחיתי שחיה מפרכת מאד.
צעיר אמריקאי הביא לי את הגלשן בחזרה ואמר לי “אחותי, אם הייתי במקומך לא הייתי יוצא לגלוש היום. זו החלטה ממש גרועה להיכנס היום למים. אני מציע לך לקחת את הגלשן ולחזור ישר לחוף עכשיו”. פעלתי לפי עצתו”.
. בני הזוג לא לקחו את זה קשה וחזרו למים מדי יום ביומו, בעודם מתמודדים מתמודדים עם כוויות שמש שממש גרמו להם לשלפוחיות, דלקת בקצות העצבים, חתכים ברגליים בגלל האלמוגים החדים ועוד. אבל הם לא התייאשו.
“כל יום בילינו בחוף הים ובגלישה, ולאט לאט למדנו להיות מומחים, או מומחים מנקודת המבט האירופית. אני לא יכולה לומר שנהנינו מארבעה או חמשת ימי הגלישה הראשונים שלנו – זה היה כואב מדי – אבל היו, מדי פעם, רגעים של שמחה מוחלטת”.
אין עוד דבר כזה בעולם, את מתקדמת במים במה שנראה לך כמהירות של כמאתיים מייל לשעה כל הדרך פנימה מהמצוף הרחוק, עד שהגעת, האטת בעדינות על החוף, והתמוטטת בין הגלים הזורמים הרכים. זו אחת ההנאות הפיזיות המושלמות ביותר שהכרתי”.
אגתה כריסטי גם הפגינה את אהבתה לגלישה דרך הרומן ‘האיש בחליפה החומה’. הגיבורה התוססת שלה, אן בדינגפלד, או ‘אן ההרפתקנית’ כפי שהדמות מכנה את עצמה, יוצאת לגלוש בקייפטאון וקשה שלא לקרוא את דבריה כדבריה של אגתה כריסטי, בהתחשב במה שאנו יודעים על התשוקה של המחברת לגלישה.
“הגלישה נראית קלה לחלוטין. היא ממש לא. אמרתי שלא עוד, כעסתי מאוד והשלכתי את הגלשן הרחק ממני. למרות זאת, החלטתי לחזור בהזדמנות הראשונה האפשרית ולנסות שוב. אני לא הטיפוס המוותר. לגמרי בטעות יצאה לי גלישה מעולה ויצאתי מהמים המומה מרוב אושר. זו מהות הגלישה: או שאתה מקלל נמרצות או שאתה מרוצה מעצמך בצורה אידיוטית”.
