כשחושבים על פידל קסטרו, האסוציאציה הראשונית של רובנו תהיה המהפיכה בקובה, פידל המזוקן נואם בלהט, פידל מעשן סיגרים ועוד. בעת שנתבקש להזכר בדמותו של צ’ה גווארה, כולם יזכרו רק את הצילום המפורסם שלו שצולם על ידי אלברטו קורדה הקובני (שאגב – מעולם לא קיבל תמלוגים על הצילום הכל כך מפורסם הזה). מצאתי סדרה קטנה של מספר תצלומים נוספים של קסטרו וצ’ה גווארה במצב שונה, בעת שהם משחקים גולף. אין כאן סיפור גדול או עובדות לא ידועות, אלא רק סיטואציה שאני אישית לא הייתי משייך אותה לפידל, צ’ה, או ללהט המהפכה הקובני ואורח החיים הסגפני שנקשר בהם.
השנה הייתה 1962, זמן קצר לאחר שהסתיים משבר הטילים שכמעט גרר את העולם כולו למלחמת עולם גרעינית. כדי להשתחרר מעט מהלחץ שהיו נתונים בו, צ’ה גווארה מציע לפידל קסטרו לצאת ולהתאוורר מעט במשחק גולף ידידותי. לצ’ה היה קשר מסויים למשחק: בצעירותו הוא שימש כנושא מקלות לשחקנים אחרים בארגנטינה מולדתו, ולפעמים יצא לו גם לשחק מעט. המשחק התרחש במועדון הגולף הישן של הוואנה, שם עדיין היה מגרש גולף מפואר, מזכרת מהתקופה שבה קובה הייתה מדינת התענוגות של המאפיה בארה”ב.
חוזה לורנצו פואנטס, מזכיר העיתונות לשעבר של קסטרו סיפר שלמשחק הזה היו שלוש מטרות:
- הראשונה כאמור להוציא אנרגיות , לפרוק מתחים, לבלות זמן עם חבר קרוב ושותף לדרך, ולשחרר קצת לחץ לאחר תום המשבר.
- המטרה השנייה לעומת זאת הייתה מחושבת מאד: צ’ה רצה להפגין תחושה של “עסקים כרגיל” מול קנדי, ולהראות שקובה עברה את המשבר בלי לחץ ובלי לשנות את השגרה השוטפת של המנהיגים. לצורך כך אף זומנו למשחק מספר עיתונאים וצלם – אותו אלברטו קורדה שצילם את התמונה המפורסמת של צ’ה גווארה.
- המטרה השלישית הייתה החשובה מכולן: קסטרו רצה לנסות לחסל את החרם והסכסוך עם ארה”ב, ותכנן שלמחרת כותרת הצילומים תהיה “קסטרו מציע לקנדי אתגר ידידותי: משחק גולף בין המנהיגים”. הוא קיווה שאיכשהו ניתן יהיה לשים את הסכסוך מאחוריהם ולפתוח דף חדש ביחסי קובה וארה”ב.
המשחק התחיל בצורה רגועה, אבל אז הודגם מאיזה חומר עשויים אנשים שהופכים למנהיגים: כדרכם של אנשים שלא מוכנים להיות מספר 2 ושונאים להפסיד, המשחק הלך והתחמם: צ’ה שיחק בלהט ובלי רצון לוותר, וקסטרו התאמץ להחזיר באותה מטבע ושיחק כמיטב יכולתו. בסופו של המשחק המנצח הגדול היה צ’ה גווארה. קצין העיתונות כתב על המשחק, אבל אז הוא עשה טעות איומה (מבחינתו): הוא דיווח אמת, סיפר שקסטרו הפסיד לצ’ה, והעביר את הסיפור לעיתונות.
התוצאה הייתה מהירה וכואבת: אותו עיתונאי ויועץ תקשורת פוטר ממשרתו כבר למחרת, וחינו סר בעיני המשטר. הוא לא הצליח למצוא עבודה ובהזדמנות הראשונה שהייתה לו לאחר מכן הוא עזב את קובה והיגר לארה”ב, שם מצא את מקומו בקהילה הקובנית הגדולה שבמיאמי. גם גורלו של המגרש עצמו לא היה יותר טוב: קסטרו החליט שמדובר בספורט קפיטליסטי ומושחת, ופקד להרוס את המגרש. חלק אחד ממנו הפך לפנימיה צבאית, ועל חציו השני של המגרש נבנה בית ספר לאמנות.
צחוק הגורל הוא שבימים אלה, כשקסטרו כבר פרש לגמלאות והתיירות לקובה היא בשיאה, נבנים בהוואנה לבדה כעשרה מסלולי גולף שונים על ידי המלונות לרווחת התיירים המערביים שמעוניינים בכל הפינוקים שאפשר לקבל במהלך החופשה שלהם.
