הנשיקה המפורסמת בהסטוריה – תעלומה לנצח?
רקע: ב-14 באוגוסט 1945 היו אזרחי ארה”ב מאושרים ברמה שכבר מזמן לא זכרו כמוה. מקץ 16 שנים של שפל כלכלי שהפך מליוני אזרחים לחסרי כל, ולאחר מכן פריצתה של מלחמה גלובלית שנגעה במרבית האנושות וגרמה למותם של עשרות מליונים, נראה היה שהצרות הגיעו לקיצן. שעות ספורות קודם לכן יפן נכנעה
הטוראי שהפך לגנרל בין-לילה
טדי (תיאודור) באכנהיימר לא ידע פחד. החייל האמריקאי-יהודי הסתובב בחופשיות באירופה הכבושה ע”י הנאצים,בעודו נכנס ויוצא משם מחופש לחייל גרמני. מעלליו הפכו אותו לאגדה חיה בקרב הצנחנים באותה תקופה, ועד היום שמו מוזכר בהקשר למבצעים מטורפים וחסרי סיכוי. בדרך מקרה מוזרה, הוא היה החייל היחיד במלחמה שבהיותו בעל דרגת טוראי,
קללת התיש של שיקגו, הגורים חסרי המזל והאוהד השנוא בהסטוריה
ההתחלה האוהדים השרופים של שיקגו קאבס , קבוצת הבייסבול הראשונה של שיקגו, טוענים שוויליאם (בילי) סיאניס היה צריך להבין שיש לו מזל מחורבן כבר כשהחליט לפתוח בַּאר. המהגר שנולד בכפר יווני קטן והיגר עם הוריו לארה”ב בגיל 5, עמד עתה להפוך לבעל מסבאה בשיקגו, טברנת לינקולן שמה, והוא כבר החל
האיש ששילם את קנס הספריה הגבוה בהיסטוריה
הוא היה לוחם מארינס בוייטנאם, כתב צבאי בחזית, סופר, תסריטאי מועמד לאוסקר, אוטודידקט שהרחיב את השכלתו ע”י גניבת ספרים מספריות, מתבודד מושבע, אלכוהוליסט ואיש שיחה מרתק. הוא היה כל אלה, אבל הוא היה בעיקר רדוף שדים. ספרו הראשון, The Short-Timers , הפך מאוחר יותר לסרט Full Metal Jacket ובעקבותיו התסריט
קללת הגרביים השחורים
שיקגו וויט סוקס (הגרביים הלבנות) של 1917 הייתה אחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה של מועדון הבייסבול המפואר הזה, שהוקם בתחילת המאה, ב-1901. הם השיגו 100 ניצחונות בעונה, שיא מועדון שעדיין לא נשבר עד היום, הפיצ’ר אדי סיקוט, בעונתו ה-12 בליגה, הצליח להשיג הישג שכמוהו רואים לעתים נדירות ובמשחק אחד הצליח למנוע
מרגרט בורק-וויט: תמיד בחזית ההסטוריה (ביוגרפיה בתמונות)
חלק א’: השנים הראשונות מרגרט בורק-וויט לא ידועה כמו צלמות-כוכבות אחרות בעולם. היא לא צילמה סלבריטיס כמו אנני ליבוביץ, לא שתלה תינוקות מחופשים בתוך אדניות כמו אן גדס (מצטער, לא סובל את הסגנון שלה) ולא הסתובבה בחוגים הנחשבים בארה”ב ובאירופה כמו לי מילר. היא הייתה צלמת נטו. במשך 40 שנה
אם כל הריבים – 40 שנה של איבה.
בט דייויס על ג’ואן קרופורד: “גבות העיניים שלה ניראו כמו זחל אפריקני, והרגע הטוב ביותר שלנו היה כשדחפתי אותה במורד המדרגות ב- Whatever Happened to Baby Jane” ג’ואן קרופורד על בט דייויס: “קחו ממנה את העיניים הבולטות, את הסיגריה ואת הדיבור המתומצת ומה נותר? היא כולה זיוף אחד גדול, אבל
סוף המלחמה, הצדדים מתהפכים
בזמן שעבד ביחידת הקולנוע והצילום של הצבא הצרפתי ביוני 1940, נלכד הצלם הצרפתי אנרי קרטייה-ברסון על ידי הגרמנים והפך לשבוי מלחמה. ב-1943 הצליח ניסיון הבריחה השלישי שלו, ובעזרת ניירות מזויפים הצליח לברוח לצרפת. לאחר תום מלחמת העולם השנייה באירופה, במאי 1945, משרד התעמולה האמריקאי בחר בו לעשות סרט תיעודי על
היא לא יוצאת לי מהראש
ארבעה חודשים מאז שהייתי בתערוכה שלה בלונדון, ואני עדיין חושב עליה, ובמיוחד על התמונה ההיא באמבטיה , זו עם הפנים המהורהרים. לי מילר נולדה לפני מאה ואחת שנים, בשנת 1907. בגיל העשרה שלה כבשה בסערה את אירופה ובמשך 20 שנה הייתה לאישיות ידועה בכל סלון באירופה ובארה”ב, ולאחר מכן נעלמה
“להציל את טוראי נילנד – הסיפור האמיתי מאחורי “להציל את טוראי ריאן
בעיירה קולוויל סו מר (Colleville-sur-Mer) אשר בנורמנדי, צרפת, גרים 174 תושבים. יש בה בתי אבן בני מאות שנים, דרכים צרות ששתי מכוניות לא תצלחנה לעבור בהן במקביל, כמות פרות העולה באוכלוסייתה על אוכלוסיית בני האדם במקום, ויותר מ-700,000 מבקרים החוצים את העיירה בכל שנה, ובכך הופכים אותה לאחד המקומות המתויירים
מרגרט בורק-וויט: תמיד בחזית ההסטוריה (ביוגרפיה בתמונות)
חלק א’: השנים הראשונות מרגרט בורק-וויט לא ידועה כמו צלמות-כוכבות אחרות בעולם. היא לא צילמה סלבריטיס כמו אנני ליבוביץ, לא שתלה תינוקות מחופשים בתוך אדניות כמו אן גדס (מצטער, לא סובל את הסגנון שלה) ולא הסתובבה בחוגים הנחשבים בארה”ב ובאירופה כמו לי מילר. היא הייתה צלמת נטו. במשך 40 שנה
מה שהיה, הוא שיהיה – פוסט תמונות חצי אישי
גם השנה נסעתי לנורמנדי להשתתף באירועי יום השנה לפלישה הגדולה של בנות הברית לאירופה במלחמת העולם השנייה (D-Day). הפעם, מכיוון שהייתי מעט פחות לחוץ בזמן והיו לרשותי עשרה ימים תמימים לחרוש את האזור, תכננתי מראש לצלם סדרה של מספר תמונות ואתרים שהכרתי מהעבר מתמונות שחור לבן ישנות, ולבדוק כיצד הם
עריקתו של טוראי סלוביק
לאדוארד סלוביק אף פעם לא היו חיים קלים. הוא נולד בדטרויט בשנת 1920, וכבר בגיל 12 נתפס בנסיון גניבה כשפרץ למפעל, בגיל 15 הוא נשר מבית הספר והפסיק ללמוד. עד גיל 21 הוא כבר ישב פעמיים בכלא על גניבה ופריצה ועוד 5 פעמים קיבל מאסר על תנאי. הוא עמד להיות
מבטו של הרוע
המגזין TIME כתב על הצלם ארנולד ניומן “על ידי הגזמה או לחילופין מיזעור של סביבתם של מצולמיו, הוא מדגיש ללא רחם את פניהם לכדי דמות אימפרסיוניסטית המעידה על אופיים האמיתי “ ארנולד ניומן צילם נשיאים, שחקנים, ספורטאים ופוליטיקאים, אבל תמונה אחת שלו נכנסה להיסטוריה. זו התמונה המוצגת בפוסט הזה.
מחנות ריכוז, לא מה שחשבתם
פרד קורמטסו (Fred Korematsu) הוא גיבור. בתקופה אפלה שבה אזרחים אמריקאים הושמו במחנו ריכוז, הוא לא נכנע ובמשך עשרות שנים דרש את הצדק וההכרה בעוול שנעשה לעשרות אלפי אנשים. הפוסט הזה הוא סיפורם של האנשים שקיבלו כמובנת מאליה את העובדה שהמדינה יכולה להקים מחנות ריכוז לאזרחיה, וסיפורו של אדם אחד