טופס 630

פוסטים אחרונים
Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit eiusmod tempor ncididunt ut labore et dolore magna

קללת התיש של שיקגו, הגורים חסרי המזל והאוהד השנוא בהסטוריה

ההתחלה

האוהדים השרופים של שיקגו קאבס , קבוצת הבייסבול הראשונה של שיקגו, טוענים שוויליאם (בילי) סיאניס היה צריך להבין שיש לו מזל מחורבן כבר כשהחליט לפתוח בַּאר.  המהגר שנולד בכפר יווני קטן והיגר עם הוריו לארה”ב בגיל 5, עמד עתה להפוך לבעל מסבאה בשיקגו, טברנת לינקולן שמה, והוא כבר החל לתכנן איך יוכל להתפרנס בתקופה כל כך קשה. היה זה ב-1933, בשיאו של המשבר הכלכלי הגדול, וסיאניס שילם סכום זעום של 205$ עבור מסבאה קטנה אך בעלת לקוחות קבועים. הצ’ק שבו שילם למוכר חזר כבר למחרת והעסקה הייתה על סף ביטול, אך לבסוף סיאניס הצליח לדחות את מועד התשלום ושילם בעבור המסבאה בכסף שנכנס מרווחיו הראשונים. בדיעבד,עשרות אלפי אנשים טוענים שהעסקה הייתה צריכה להתפוצץ, ובכך הייתה מונעת עשרות שנים של קללה על הקאבס.


סיאניס החל להפעיל בהצלחה את טברנת לינקולן, אך לא עברו ימים רבים והמסבאה שינתה את שמה לשם שיהפוך למוכר לכל אוהד בייסבול, וייצור אגדה אורבנית שתפרנס את יוצרה ברווחה אך תגרום ל-63 שנות תסכול לאוהדי הקאבס.

באחד הימים בשנת 1934, בעת שבילי עמד ושירת את לקוחותיו, הם ראו לפתע תיש מחליק ונופל מארגז של טנדר שנהגו, לא מודע למה שמתרחש מאחורה, המשיך בנסיעה ונעלם. התיש שבר את רגלו, ובילי דאג לקבע אותה בתחבושת. התיש הזה , מרפי שמו, הפך לחלק מהווי הבאר ובילי החליט לשנות את שם העסק שלו מטברנת לינקולן לטברנת בילי “התיש”, “Billy Goat Tavern”.

(באנגלית הביטוי לתיש הוא Billy Goat, מה שהולך מצויין עם שמו הפרטי של סיאניס)

בשנים הבאות באי הבר יכלו לצפות במרפי התיש על הבאר, שותה בירה עם הלקוחות הקבועים, ובבעליו הגאה, בילי, שגידל זקנקן תיש (goatee באנגלית) לתפארת.

בילי התיש ולקוחות

הקללה

עשר שנים לאחר מכן, ב-1944, כשהמסבאה כבר גדולה ופורחת, שיקגו אירחה את ועידת המפלגה הרפובליקנית ובילי, שכנראה היה אשף ביחסי ציבור, תלה בחזית המסבאה שלט גדול שאמר “אין כניסה לרפובליקנים”. התוצאה הייתה שבכל ימי הועידה המסבאה המתה מרפובליקנים שדרשו לקבל שירות. העסקים פרחו, ובילי ומרפי התיש הפכו לידוענים בשיקגו בזכות המקרה. שנה חלפה, ובשישה באוקטובר 1945, תאריך שכל אוהד של הקאבס מקלל בליבו, בילי ומרפי עמדו לעשות את הצעד שיכניס אותם להסטוריה.

שיקגו קאבס העפילה לגמר הוורלד סירייס של 1945, הובילה 2:1 על דטרויט, ונזקקה לנצחון של שני משחקים בלבד מתוך ארבעה שעמדו להיות משוחקים באיצטדיונה הביתי, ריגלי פילד. הקבוצה שלא ראתה אליפות עולם כבר 37 שנים, התחילה להריח שאפשר סוף סוף לקחת אליפות, אך גורם אחד לא נלקח בחשבון:

גם בילי “התיש”, אוהד שרוף של הקאבס, רכש שני כרטיסים למשחק מס’ 4 עבורו ועבור מרפי, אך בכניסה לאצטדיון ציפתה לו הפתעה מרה: הסדרנים סירבו להכניסו, באמרם שאין כניסה לבעלי חיים. בילי, ידוען למחצה בשיקגו, ניגש לבעלים של המגרש והקבוצה, פיליפ ריגלי, וביקש להעזר בו על מנת להכנס למשחק. ריגלי הורה לסדרנים להכניס את בילי אך להשאיר את התיש בחוץ. בילי תבע את עלבונה של חיית המחמד האהובה שלו, ושאל את ריגלי לפשר האפליה, שאלה שריגלי ענה עליה קצרות באומרו שהתיש מסריח מכדי להכנס למגרש. זה הרגע שכל אוהד מכיר ושמע עליו:

בילי “התיש”, שנעלב עד עמקי נשמתו נשא את זרועותיו לשמים וקרא בקול גדול: “הקאבס לעולם לא ינצחו עוד בוורלד סירייס עד שיותר לתיש להכנס למגרש”.  באותה סדרה שיקגו לא הצליחה להשיג את שני הנצחונות הדרושים לה, והפסידה 4:3 למרות יתרון הביתיות. סיאניס, נוטף שנאה וארס, שלח לריגלי הבעלים מברק קצר ועוקצני ושאל “מי מסריח עכשיו?”, אך לא קיבל תשובה. הסיפור על הקללה שהוטלה על הקבוצה החל להתפשט, אך עדיין לא הפך לאגדה.

לפני ואחרי: שתי קבוצות שונות

מאז ועד היום, שיקגו לא זכתה באליפות העולם. אם בוחנים את הסטיטיסטיקות של הקבוצה עד שנת 45, השנה שבה הוטלה עליהם הקללה, ומולן את הסטטיסטיקות משנת 46 ואילך, נדמה שמדובר בשתי קבוצות שונות:  הקבוצה שקדמה לקללה זכתה פעמיים באליפות העולם, הגיעה 10 פעמים לוורלד סירייס וסיימה במאזן חיובי ברוב העונות שלה.

לעומת זאת, הקבוצה שאחרי הקללה היא סיפור שונה לגמרי. מאז 1946 הקבוצה מעולם לא הגיעה לוורלד סרייס וכמובן שלא נצחה באליפות העולם,  המאזן שלה הייה חיובי רק ב-17 מתוך 61 העונות שחלפו מאז שהוטלה עליהם הקללה, והמקום הגבוה ביותר שהקבוצה רשמה היה מס’ הפסדים בגמר אליפות הליגה (מקביל בערך לחצי גמר). למען ההגינות, צריך לציין שהקבוצה ניראית טוב בשנים האחרונות, ומאז 2003 המצב לא קטסטרופלי כפי שהיה בעבר, אבל הקללה עדיין חיה והורגת תקוות, בווריאציות שונות.

מרפי התיש מת לאחר כמה שנים, ובילי שלא רצה לאבד את הסימן המסחרי של הבאר שלו, דאג שתמיד יהיה תיש תורן במסבאה. גם בילי סיאניס מת ב-1970 ואחיינו, סאם, קיבל את השליטה על המקום, ואף הרחיב אותו.

לשבור את הקללה

שנה אחר שנה התנפצה תקוותם של אוהדי הקאבס לראות את דגל האליפות. המזל הרע לא עזב אותם  והם, כדרכם של אוהדי ספורט רבים, ניסו להסיר את הקללה בכל דרך אפשרית.

סאם סיאניס, הבעלים החדש של הבאר המפורסם הוזמן מס’ פעמים עם התיש שלו כאורח כבוד למגרש, ובחלק מהפעמים התיש אף קיבל את הכבוד ללחך את כר הדשא. באף אחת מהפעמים הקללה לא הוסרה, והקאבס המשיכו להכשל.

סאם סיאניס, אצטדיון ריגלי, פתיחת עונת 1984.

נסיונות אחרים, פחות רשמיים, כללו נסיונות הברחה ליליים של תיישים ועיזים לתוך המגרש, אך גם במקרים הללו זה לא עזר. בעת סדרת הגמר האיזורית של 2003 (מקביל לרבע גמר אליפות העולם), שנערכה מול יוסטון, קבוצת אוהדים הגיעה עם תיש למגרש של יוסטון וניסתה להכניס אותו למגרש בתקווה שהסירוב יגרום ל”הפיכת הקללה” והפנייתה כנגד יוסטון. הנסיון עזר חלקית, ושיקגו ניצחה והגיעה לחצי הגמר מול פלורידה.

האוהד הכי שנוא בהסטוריה

הסדרה מצאה את שיקגו נרגשת ומצפה להגעה ראשונה לגמר.לאחר חמשת המשחקים הראשונים (מתוך סדרה של הטוב משבעה), שיקגו הובילה 3:2, והמשחק השישי נטה לטובתה 3:0. בדיוק ברגע הזה, בילי סיאניס ומרפי התיש קמו מקברם, ונגחו באוהדי הקאבס: כדור שנשלח עד סוף המגרש כמעט, נראה כאילו הוא יוצא החוצה. שניים עטו על הכדור: מוזס אלו, שחקנה של שיקגו, וסטיב בארטמן, אוהד שישב ביציע ובחושבו שהכדור כבר בחוץ, הוא ניסה לתפוס לו מזכרת מן המשחק. למרבה הצער והתדהמה, הוא תפס את הכדור שטרם יצא, מנע מהשחקן של שיקגו לתפסו ולגרום למצב של ניצחון כמעט בטוח, ועצר את המומנטום. תדהמה הושלכה במגרש.

סטיב בארטמן, אצטדיון ריגלי, 2003.

שיקגו הפסידה את המשחק, וגם את המשחק שלאחריו, ובכך עפה ולא הגיעה לגמר. פלורידה שעלתה לגמר, הצליחה לנצח הניו יורק ינקיז, ולקחה אליפות.

בארטמן המסכן, אוהד שרוף של הקאבס, לא ידע את נפשו מרוב צער. לא זו בלבד שקבוצתו האהובה הפסידה בגללו, אלא שבנוסף לכך, הוא הפך לאחד האנשים השנואים ביותר בשיקגו. תמונתו עם הכיתוב “מבוקש” הופצה בעיר וברשת, והוא אף קיבל איומים על חייו. ההסבר שלו, לפיו עיניו היו נעוצות בכדור המתקרב לעברו, ולא בשחקן מתחתיו, נפל על אזניים ערלות.

מספר חודשים לאחר מכן שיקאגו קאבס דרשה מבארטמן להחזיר את הכדור, ומכרה אותו במכירה פומבית למסעדן עשיר משיקגו תמורת הסכום הלא יאומן של $113,824.16. הקונה מצידו שכר מומחה אפקטים ידוע שעבד בין השאר גם עם ספילברג, מייקל למטיירי שמו, וזה פוצץ את הכדור לרסיסים בטקס רב רושם. בקישור הזה אפשר לראות וידאו של טקס הפיצוץ ששודר לייב בNBC. השאריות של הכדור בושלו בתוך רוטב פסטה במסעדתו של הקונה. בארטמן סובל עד היום מהתקרית, ומן הסתם ימשיך לסבול לנצח. גם דבריו של מוזס אלו, שאמר שלא היה מצליח לתפוס את הכדור, לא ישנו את העובדה שאין חולק עליה בקרב אוהדי הקאבס: סטיב בארטמן הוא הגורם לאבדן האליפות של 2003.

אחרית דבר (?)

שיקגו טרם הגיעה לוורלד סירייס. היא ממשיכה לפשל, אבל בכל פעם אוהדיה מקווים שאולי אולי השנה הקללה סוף סוף תישבר. עם כל הסימפטיה, הקבוצה שלי, ה-New York Mets, לא ראתה אליפות כבר 24 שנים. ההעדפות שלי ברורות 🙂

סאם סיאניס הרחיב את הבאר והפך אותו לרשת מסעדות מצליחה בעלת 9 סניפים, שבכולן ניתן כמובן לרכוש מזכרות הקשורות בקללה המפורסמת. לטענתו, הקללה תוסר רק אם הנהלת הקבוצה תבצע אקט אמיתי של חמלה והתחשבות בתיישים ותתן להם להכנס למגרש מתוך רצון כן, ולא בגלל הצגה המיועדת לתקשורת.

.

 

:לשתף את הפוסט