שדה התעופה הקטן שבפאתי בורבנק, קליפורניה, נבנה ב-1930. ארבע שנים לאחר מכן הוא כבר היה לנמל התעופה הגדול ביותר בלוס אנג’לס. חברת לוקהיד, שהחלה לייצר מטוסים כמה שנים קודם לכן חכרה חלקים משדה התעופה, וככל שהחברה גדלה והתפתחה, כך תפח גם הצורך בחלקים נרחבים יותר מהשדה. לבסוף, בשנת 1940, החברה רכשה את שדה התעופה בשלמותו ושינתה את שמו ל- Lockheed Air Terminal. שדה התעופה המשיך לשרת גם אוכלוסיה אזרחית, אך עיקר פעילותו היה לשימוש במאמץ המלחמתי של שנות הארבעים. אלפי מפציצים ומטוסי קרב נבנו במפעל שעבר לעבוד 24 שעות שבעה ימים בשבוע ואשר שירת את כוחות בעלות הברית.
לאחר מתקפת היפנים על פרל הרבור, התעורר חשש ממתקפה על חופה המערבי של ארה”ב, ונדרש פתרון יצירתי להסוואת מיקומם של המפעלים הבטחוניים. יחידה מיוחדת בחיל ההנדסה של ארה”ב הגיעה למפעל, והסוותה אותו לחלוטין. תוך מספר שבועות המפעל שינה את פניו לגמרי, ומה שהיה קודם במבט אווירי שדה תעופה ומפעל גדול והומה, עבר מטמורפוזה והפך להיות כפר שליו עם צריפים, שדות ומעט צמחיה מוריקה. רשתות הסוואה ענקיות שבהן הושתלו עצים, דשא וצמחי נוי גרמו לצופים מלמעלה לאשליה של כפר, ועל מנת להפוך את הנוף הפסטורלי לאמין, הוספו גם חוות קרטון קטנות ותמימות למראה. מתחת לרשתות ההסוואה המפעל המשיך בתפוקה המלאה.
.
.
.
