מרגרט בורק-וויט: תמיד בחזית ההסטוריה (ביוגרפיה בתמונות)

חלק א’: השנים הראשונות

מרגרט בורק-וויט לא ידועה כמו צלמות-כוכבות אחרות בעולם. היא לא צילמה סלבריטיס כמו אנני ליבוביץ, לא שתלה תינוקות מחופשים בתוך אדניות כמו אן גדס (מצטער, לא סובל את הסגנון שלה) ולא הסתובבה בחוגים הנחשבים בארה"ב ובאירופה כמו לי מילר.
היא הייתה צלמת נטו. במשך 40 שנה היא תיעדה מלחמות, סכסוכים אזוריים, שפל כלכלי ופריחה עבור מיטב עיתוני העולם. היא הייתה הצלמת הראשונה שהועסקה במגזין "לייף", האישיות המערבית הראשונה שהוזמנה לצלם את ברה"מ שלאחר המהפיכה הקומוניסטית, והייתה לצלמת היחידה שצילמה קרבות בעודה שועטת בחזית הרוסית עם הכוחות הלוחמים מול גרמניה הנאצית. היא צילמה תמונות שעד היום לומדים ומנתחים בכל קורס צילום,וזווית הראיה שלה הייתה ייחודית וחוצת זמנים, ואין חובב צילום שלא ניתקל מתישהו באחת בתמונות שלה.

bw1

בורק-וויט נולדה בשנת 1904 בחוף המזרחי לאב יהודי ממוצא דתי-אורתודוקסי, ולאם ממוצא אירי. לאחר לימודי אומנות באוניברסיטה היא החלה לעבוד כצלמת תעשייתית, עבודה שבה התפרסמה כצלמת חדשנית בעלת טכניקה מיוחדת: היא מפתחת שיטה להארה בעזרת נורי מגנזיום המפיצים אור לבן רך במיוחד. היא ידעה לחשב היכן בדיוק להעמיד את נורי המגנזיום שהוחזקו על ידי עוזריה ואיזו עצמה לתת לכל אחד כך שהתאורה תראה טיבעית במיוחד. בהתחשב בטבעו הדליק של המגנזיום, הטכניקה הזו הייתה מסוכנת למדי בידי אנשים לא מיומנים. התמונה שמתחת צולמה בטכניקה הנ"ל על ידיד שימוש בנורים המאירים את היוצקים במפעלי הפלדה.

פועל במפעלי הפלדה בארה

1930 הייתה שנת הפריצה שלה: בורק-וויט קיבלה הצעה להיות צלמת המערכת והעורכת בפועל של מגזין פורצ'ן. תחומי האחריות שלה כללו בעיקר סיקור של תעשיות כבדות, תעשיית הבשר ותעשיות קלות אחרות.

רוסיה, שעברה באותן שנים תהליך תיעוש מואץ הזמינה את בורק-וויט לתעד את התהליך, והתוצאה פורסמה בספר שיצא שנה לאחר מכן, Eyes on Russia. התמונות הבאות משקפות חלק קטן מתוך אותו סיור.

בלרינה, מוסקבה 1931בלרינה במוסקבה, 1931

עשר שנים מאוחר יותר, בורק-וויט תחזור לרוסיה בנסיבות שונות לגמרי, אולם בינתיים ב 1930 האידאל הקומוניסטי ושליחיו הרצחניים לא עשו שמות בעם הרוסי. עדיין לא.

פועל, רוסיה 1930 חדר המתנה בבית חולים, מוסקבה 1930

פועל צעיר, מגניטוגרוסק  1931                         חדר המתנה בבית חולים, מוסקבה 1931

במהלך השנים הבאות בורק-וויט עשתה חיל בעבודתה במגזין. בתקופה של שפל כלכלי איום, כשמיליוני אנשים חיו ברחוב, עמדו בתור למרק בבתי תמחוי ועבדו בעבודות מזדמנות, היא הרוויחה משכורת שנתית של 35,000$ ועבדה ממשרד מפואר במנהטן. לא היה שבוע שבו לא הופיעה תמונה שלה בעיתונות, ולא היה צלם שלא חלם להגיע למעמדה. אבל גם לעשירים, מסתבר, יש רגשות: משימה שגרתית של תיעוד הבצורת הקשה במערב התיכון טילטלה אותה קשות והיא החליטה להפסיק לצלם צילומי פרסומת שהיו ענף הכנסה רווחי ביותר עבורה, ולהתרכז בצילום עיתונות בלבד ככלי להעברת אינפורמציה חדשותית לציבור.

התמונה הבאה היא התמונה הכי טובה שלה בעיני. אין תמונה שיכולה להמחיש את האבסורד שבין החיים שלה, ובין החיים שכיסתה עבור המגזין כמו התמונה הזו. האירוניה המהממת בניגוד שבין שלט הפרסומת והכיתוב שעליו, לבין העליבות והדלות של תושבי קנטקי העומדים בתור ללחם יוצרת תמונה חזקה מאין כמוה.

.

bw9קנטקי, תור ללחם לאחר הצפות בלואיוויל, 1937. שימו לב לכותרת שלט הפרסומת

בשנת 1936 בורק-וויט קיבלה משימת צילום נוספת מהעורך שלה: הוטל עליה לצלם את הסכר הגדול בפורט דק, מונטנה. המשימה ארכה מס' ימים ובמהלכה היא צילמה את העבודות להקמת הסכר ואת חיי הפועלים בעיירות שהוקמו באזור. קצין הצבא שהוטל עליו ללוות אותה בעבודתה סבר שהתמונות שצילמה אינן מרשימות דין, אך לא כך סבר העורך: אחת התמונות נבחרה להופיע בשערו הראשון של מגזין חדש שעמד לצאת לאור. המגזין הזה היה LIFE ובורק-וויט עשתה הסטוריה: השער הראשון של המגזין שמאוחר יותר יהיה אחד החשובים בעולם יהיה לנצח שלה. התמונה הזו הונצחה מאוחר גם על סדרת בולים בנושא צלמים ותמונות מפורסמות שיצאה בארה"ב.

bw5

הגליון הראשון של המגזין LIFE, צילום השער הוא של בורק-וויט

בורק-וויט, שכדרכם של צלמים גדולים הייתה חסרת פחד לחלוטין, לא חששה להעמיד את עצמה בסכנת חיים בשביל שוט טוב, גם כשהיה מדובר בתמונה רגילה ומבויימת. הסדרה הניו יורקית שלה מדגימה זאת היטב. בחרתי שתי תמונות: התמונה הראשונה היא תמונת על של מדרכה בניו יורק של 1930, והתמונה השנייה מתארת את אופן הצילום שלה: בלי חבלים ובלי אמצעי הגנה אחרים היא  עומדת על הכרכוב המפורסם של בניין קרייזלר בניו יורק. לא כל צלם יהיה מוכן להסתכן כך עבור שוט מוצלח.

bw6

…התמונה

bw7

…והצלמת

50 שנה יחלפו עד שאנני ליבוביץ' תעמוד על אותו כרכוב ותשחזר את התמונות.

בינתיים,  בגרמניה של שנות השלושים, עלתה לשלטון המפלגה הנאצית  והמדינה החלה בתהליך מואץ של לאומנות. מכל התמונות שהיא צילמה באותה תקופה בגרמניה, תמונה אחת ממחישה בעיני את העתיד לבוא: התמונה הזו של הילדים הכל-כך צעירים במדי הנוער ההיטלראי מעוררת בי צמרמורת. אין להם מבט של ילדים אחרים בגילם, במיוחד לילד הימני. אולי אלו המדים, ואולי אני בודה מהרהורי לבי, אבל לי אישית התמונה הזו לא עושה טוב.

bw8

בחמש עשרה השנים הבאות מרגרט בורק-וויט תצלם את מלחמת העולם השנייה ומלחמת קוריאה, אבל בינתיים, אירופה עדיין שקטה.

9 comments

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *