הרבה לפני המצאת הפוטושופ, המחשב האישי, צילום דיגיטלי או כל מניפולציה בצילום (למעט ריטוש בסכין), בחיפוש אחר תמונות מושכות עין כדי להגביר את המורל סביב מעורבות ארה’ב במלחמת העולם הראשונה, צבא ארה’ב הזמין את הצלם יליד אנגליה ארתור מול ועוזרו ג’ון תומס לצלם סדרה של דיוקנאות קבוצתיים יוצאי דופן. בין השנים 1915 ל-1921, בעזרתם ההדוקה של אלפי אנשי שירות וצוות ממחנות צבא ארה’ב שונים, הצמד הפיק כשלושים מהתמונות הפטריוטיות ביותר, שמול כינה ‘תצלומים חיים’.

הנה פרויקט לדוגמה: הפרוייקט שעליו הם עבדו היה יצירה של תמונה אנושית של פסל החירות על גבי הקרקע, על ידי שימוש באלפי אנשים שיצרו את הדמות.

התוצאה, בעיני, היא לא פחות ממדהימה:  עבודה מדוקדקת והפעלת אלפי אנשים בתקופה שאמצעי תקשורת ניידים לטווח קצר הייתה נדירה, ירידה לפרטים קטנים, משמעת צבאית וחזון יצרו בסופו של דבר תמונה נפלאה ונוראית כאחד:

פרטים נוספים על הצילום:

תאריך ביצוע: יוני 1918

כמות אנשים בתמונה: 18,000 חיילים מן המשמר הלאומי של איווה.

מקום צילום: קמפ (מחנה) דודג’, איווה.

כל השטח שעליו עומדים החיילים הוא גם היום חלק מהבסיס הצבאי. מכיוון שכל השטח הוא מישורי לחלוטין, הצלמים עמדו על רמפה גבוהה שנבנתה במיוחד עבור הצילום על ידי אנשי הסטודיו.

הטמפרטורה בחוץ עמדה ביום הצילום על 41 מעלות בצל (שלא היה), והחיילים, לבושים במדי צמר עבים, החלו להתעלף בהמוניהם. עד לגמר הצילום כמה עשרות חיילים איבדו את הכרתם ופונו לקבלת טיפול רפואי.

אחד הסמלים ביחידה, שהיה אחראי על סידור חלק מקבוצות החיילים תיאור את העבודה:

אלפי מטרים של סרט סימון לבד הוצבו על הקרקע, והודקו למקומם. לכל חייל נאמר בדיוק מה המקום שהוא צריך לעמוד עליו. אותו סמל ממשיך ומתאר בפאתוס פטריוטי כיצד מאות מתוך אותם חיילים היו מהגרים חדשים לארה”ב, אנשים שנולדו במדינות אחרות ובחרו לקבוע את ביתם בארץ החרות ומולדת האמיצים, ועתה הם מצאו את עצמם יוצרים במו גופם את הסמל הידוע מכל של החירות האמריקאית. הוא מוסיף שאין לו ספק שלו נדרשו אותם חיילים, בשם אותה חירות,  למסור גם את חייהם עבור מולדתם החדשה – אין לו ספק שלא היו מהססים ולו לשנייה אחת.

בשורה הראשונה, זו שיוצרת את בסיס הפסל, עומד הקולונל ניומן, מפקד הבסיס, מלווה באנשי המטה שלו.

מידות:

אורך כל הפסל: 380 מטר.

אורך הזרוע המחזיקה את הלפיד: יותר מ-100 מטר.

אורך הלפיד: 60 מטר

התמונה מטעה מבחינת פרספקטיבה ומרחק, אבל חלק הארי של האנשים מרוכזים דווקא בלפיד. רק 17 בחיילים מרכיבים את השורה הראשונה בבסיס, אבל במרחק של -900 מטר משם, 12,000 חיילים מרכיבים את הלפיד. למרבה הצער, נראה שאף אחד לא חשב להטיס צלם ממעל וללכוד את מה שהיה יכול להיות תמונה מעולה בעלת קנה מידה מגוחך של פסל החירות, עם לפיד עצום בולט וכפות רגליים זעירות. מתוך 18,000 האנשים המרכיבים את הפסל כולו, 2/3 מתוכם, כ-12,000 איש מרכיבים את הלהבה בלפיד. הלפיד עצמו הורכב מעוד 2,800 איש ושאר הגוף כולל הזרוע המונפת מורכב מ-4,200 האנשים הנותרים.

כפי שניתן לדמיין, יצירת כל תמונה הייתה תרגיל צבאי בפני עצמו, שלקח שבוע או יותר להכין. ראשית, התמונה הרצויה נבנתה בעזרת חוט על לוחית זכוכית שחוברה למצלמה. את המצלמה הוא העלה לראש מגדל צפייה בגובה של 30 מטר שנבנה במיוחד לצורך יצירת התמונה. מול הביט דרך העדשה חמוש במגפון ומקל הצבעה גדול ואנשים על פני הקרקע בנו בעזרת סרט סימון באורך של קילומטריםאת המודל שלאחר מכן יתמלא באנשים. השלב הבא היה די פשוט: למלא את כל השטח המסומן בחיילים.

שני הצלמים הללו, ארתור ס. מול וג’ון ד. תומאס, המשיכו ויצרו פרוייקטים נוספים כמו התמונה הזו במקומות שונים בארה”ב.

כך למשל, הם יצרו תמונה של נשיא ארה”ב באותה תקופה, וודרו ווילסון, על ידי שימוש ב21,000 חיילים באוהיו, ותמונה נוספת של פעמון החירות האמריקאי על ידי שימוש ב-25,000 חיילים אחרים, כולל דיוק כזה לפרטים ברמה של יצירת הסדק בפעמון החירות, כמו בפעמון המקורי.

צירפתי מספר תמונות נוספות.

עיט האמריקאי משולב עם מכונת יריה: 22,500 איש+600 מכונות יריה: הקליקו על התמונה להגדלה ולצפייה בפרטים מפורטים עד לחייל הבודד