(הכותרת פרובוקטיבית בכוונה).
המודעה הזו פורסמה בארה”ב בדיוק היום לפני 150 שנה, ב-28 באוקטובר 1859.
תרגום חופשי:
כושים למכירה
ביום שלישי בעוד חודש, ב-29 בנובמבר, אמכור במכירה פומבית שמונה עבדים איכותיים לשירות המשפחה, הכוללים:
- גבר שחור אחד, באיכות מעולה, לעבודות שדה
- נער בן 17 באיכות דרגה א’, אמין ומתמחה כמשרת ביתי
- טבחית מעולה
- משרתת ביתית
- תופרת
- כל השאר (3) ילדים מתחת לגיל 12
כולם נמכרים ללא פגמים או בעיות, עקב העובדה שאני מעתיק את מגורי צפונה. בנוסף מוצעים למכירה רהיטי מטבח, רהיטים שונים לבית, ציוד אורווה וכו’.
התנאים יסוכמו ביום המכירה עצמו.
ג’ייקוב אוגוסט, צפון קרוליינה, 28 באוקטובר 1859.
באותה תקופה חלק ניכר מההמדינות בארה”ב, במיוחד בצפון, כבר אסרו על עבדות, עובדה שמנעה מאותו בעל עבדים לקחת עימו את רכושו האנושי. הרשימה כוללת גם חפצי בית בנוסף לעבדים, אבל היחס לכל הפריטים הנמכרים הוא זהה – רכוש שיש למכרו.
שנתיים לאחר פרסום המודעה, פרצה מלחמת האזרחים האמריקאית, ששמה קץ רשמית לעבדות בכל ארה”ב. בפועל העבדות נמשכה עוד שנים רבות גם אחריה.
אין שום דבר מיוחד במודעה הזו לעומת מודעות אחרות מאותה תקופה, ואין כאן חידוש על הסבל, ההתעללות וההתאכזרות שהיו מנת חלקם של עבדים באותה תקופה. אלפי ספרים ומליוני מילים כבר נשפכו על הנושא. פרסמתי את זה רק בגלל דבר אחד קטן שצד את עיני:
בעוד ארבעה ימים בתי הבכורה תהיה בת 12 ותחגוג בת מצווה. חשבתי על החוויות שלה כילדה בתקופה הזו, עלינו כמשפחה , ועלי כהורה כמו כל ההורים, המנסה בכל כוחו לגונן ולדאוג לכך שלילדיו יהיה טוב עד כמה שרק אפשר, ולעומת זאת – על אותם שלושה ילדים בני 12, שנמכרו כמו חפצים, לעיתים הופרדו ממשפחתם בלי שהוריהם יוכלו להיות עימם, לא זכו להשכלה,תנאי מחיה מינימלים, לכבוד או ליחס כבני אדם.
אני תוהה מה השתנה ב-150 השנים שחלפו מאז. בחלקים נרחבים בעולם יש עדיין עבדות, כולל עבדות של ילדים שהאמריקאים מעלימים ממנה עין מכיוון שהיא משרתת את הצורך שלהם (וגם שלנו) במוצרי צריכה זולים. במקומות רבים אחרים בעולם (וגם בישראל), נשים נמכרות לזנות וסובלות מיחס ומתנאים שאפילו אותם עבדים לפני 150 שנה לא חוו.
לא חושב שמשהו השתנה מאז. התנאים אותם תנאים, אבל עתה אותם עבדים נמצאים רחוק מהעין כך שאפשר להתעלם, להדחיק ולחשוב שבמציאות הנאורה שלנו, המחזות הללו חלפו מן העולם.
הם לא.