באמצע שנות ה-80, העיר קליבלנד שבאוהיו חיפשה להגביר את המוניטין שלה ולמשוך יותר מבקרים ותשומת לב. העיר נאבקה זה מכבר עם תדמית תעשייתית ועגומה שנבעה  מההיסטוריה שלה כעיר אפורה מלאת מפעלי ייצור. הכינוי הלא מחמיא שניתן לעיר היה “The Mistake on the Lake”. מנהיגי העיר החליטו שאירוח פסטיבל כדורים פורחים גדול יכול להיות דרך להמציא מחדש את התדמית של קליבלנד ולשים אותה על המפה כיעד לתיירות ונופש.

כך נולד חג הבלונים של קליבלנד. אירוע הפתיחה תוכנן לספטמבר 1986 והוגדר כ”תצוגה הגדולה ביותר בעולם של כדורים פורחים”. המארגנים לא חסכו בהוצאות והבטיחו אירוע מרהיב בן שלושה ימים עם מאות כדורים פרחים, טיולים, הופעות של מוסיקה חיה וחגיגות נוספות.

בנוסף, פרנסי העיר חשבו על עוד אטרקציה: הם החליטו להפריח מיליון וחצי בלונים מלאי הליום לשמי העיר במטרה כפולה: הכוונה הייתה לשבור את השיא העולמי בכמות הבלונים שמופרחים בבת אחת שנקבע שנה קודם לכן בדיסנילנד, ועל הדרך לגייס כספים רבים לצדקה באירוע המוני שמשך אליו את כל העיר.

בשנות ה-80, פחות תשומת לב הוקדשה לנושאים סביבתיים, והאמונה הרווחת באותה תקופה הייתה שרוב בלוני ההליום יעלו לנקודה באטמוספירה שבה הם פשוט יתפוררו

ההכנה לפסטיבל הבלונים 86′ הייתה משימה אדירה שהחלה חודשים מראש. רכז הפרויקט והצוות שלו עבדו קשה כדי להקים את מה שיהפוך לאחד משיגור הבלונים הגדולים בהיסטוריה. חברה מלוס אנג’לס שמתמחה בנושא נשכרה כדי לטפל בשיגור הבלונים.

2500 תלמידי תיכון וסטודנטים מתנדבים הוכשרו כדי ללמוד איך מנפחים את הבלונים במידה זהה ועבדו כמה ימים במשמרות לאורך היממה כדי לנפח את הבלונים. הם עבדו בפס ייצור: אחד היה מנפח,אדם אחר היה קושר את הבלון, מישהו נוסף היה מעביר אותו לאורך הקו, ואחרים איבטחו אותו לרשת.

מבנה בגובה של כמה קומות מכוסה רשת נבנה בכיכר במרכזית כדי לשמש כאתר הניפוח. רשת ענקית באורך של אלפי מטרים שנועדה להכיל אותם נתפרה במיוחד. חצי מיליון דולר מכספי הציבור הושקעו באירוע הזה. מתנדבים הסתובבו בעיר ומכרו “כרטיסי בלונים” בדולר. כל כרטיס מימן 2 בלונים. עיר שלמה חיכתה לשעה שנקבעה, והכל היה מוכן.

ביום שבת, 27 בספטמבר 1986, תחזית מזג האוויר לא בישרה טובות וסערה מלווה בגשם התקרבה לאזור. מארגני הפסטיבל החליטו להקדים את אירוע השחרור של הבלונים לשעה 13:50.

יותר מ-100,000 אנשים התאספו במרכז העיר כדי לצפות באירוע. בשעה היעודה שוחררו כל הבלונים במכה. המחזה היה מרהיב. על הדרך הם גם שברו את השיא העולמי להפרחת הכמות הגדולה ביותר של בלונים בבת אחת, שיא אשר נקבע בשנה הקודמת, 1985, באירועי השנה ה-30 של דיסנילנד.

אבל זה התחיל יפה, ונגמר בטרגדיה.

לאמא טבע לעומת זאת, היו תוכניות אחרות. כשהבלונים עלו לשמים המעוננים באותו יום שבת אחר הצהריים, הם נתקלו בחזית קרה ובגשם. במקום לעוף לאיטם בשמיים, הבלונים נדחקו בחזרה כלפי מטה לכיוון האדמה והמים. מה שהגיע לאחר מכן הייתה סדרה של אסונות שאיש לא צפה מראש:

הבלונים גרמו לכאוס בכבישים ובכבישים מהירים, ויצרו תנאי נהיגה מסוכנים כאשר נהגים סטו כדי להימנע מנחילי גשם של בלונים צבעונים מלמעלה. המון תאונות דרכים התרחשו בשעות שאחרי האירוע. תאונות התרחשו גם בגלל נהגים שעצרו לראות את שחרור הבלונים באמצע הכביש מבלי לחשוב על התוצאות. נמל התעופה בורק לייקפרונט נאלץ לסגור מסלול כאשר בלונים כיסו את האספלט.
שחרור הבלונם גם גרם להרוגים: נחיל הבלונים הפריע למאמצי משמר החופים לחלץ שני דייגים שנעלמו באגם אירי. גם אנשי הצלה שהוזנקו במסוק לעזור בחיפושים לא הצליחו להבחין בין בלונים לבין חליפות הצלה פוטנציאליות על פני המים. גופותיהם של הגברים נמצאו מאוחר יותר כשהן נסחפו לחוף. המשפחות שלהם תבעו את עיריית קליבלנד בסכומים של מיליוני דולרים, ולבסוף הגיעו איתה לפשרה שפרטיה לא פורסמו.

סוסי מירוץ בחווה סמוכה נבהלו מכמות הבלונים העצומה שנפלה בחווה, התחילו להשתולל וגרמו למספר פציעות. בעל החווה אף הוא תבע את העירייה והגיע איתה לפשרה כספית

ההשלכות הסביבתיות של חג הבלונים של 1986 היו מרחיקות לכת וארוכות טווח, ויצרו בעיות אקולוגיות שיימשכו שנים. אגם אירי והאזורים הסובבים אותו הפכו למה שהעדים תיארו כ”latex war zone”. בלונים נשטפו על גדות אגם אירי במשך חודשים לאחר מכן. חלקם נסחפו עד לקנדה, שם הם זיהמו את החופים והיוו סיכונים לחיות הבר. אמנם הלטקס שממנו עשויים הבלונים מתכלה,  אבל לוקח לו כמה שנים להתפרק לחלוטין, ובמהלכן הוא עלול לפגוע בחיי הים ובבעלי חיים אחרים שטועים בו כמזון.

הם חסמו את אור השמש מלהגיע לצמחי מים, יצרו מחסומים מלאכותיים שלכדו דגים קטנים ואורגניזמים מימיים, דגים ועופות מים הסתבכו בחוטי בלונים, הבלונים הרעילו עופות מים, והפסולת סתמה את מערכות צריכת המים לאורך קו החוף. צבעים ששימשו לצביעת הבלונים האטו עוד יותר את הפירוק שלהם וקרעי בלונים נמצאו במערכות העיכול של דגים ועופות מים במשך חודשים לאחר מכן. חלקיקי מיקרו-פלסטיק מבלונים מתכלים נכנסו לשרשרת המזון של האגם.

ביבשה, ההשפעה הסביבתית הייתה חמורה באותה מידה: קווי הביוב ששימשו גם לניקוז הסערה ברחבי העיר נסתמו, מה שהוביל להצפות מקומיות במהלך הגשמים שלאחר מכן.

התקרית הובילה למתיחות דיפלומטית עם קנדה על רקע זיהום האגמים הגדולים וקבוצות למען איכות הסביבה משני צדי הגבול השתמשו באירוע כדי להדגיש את הצורך באמצעי הגנה סביבתיים חזקים יותר.

האסון הסביבתי של Balloonfest ’86 הפך לרגע למשפיע על מודעות סביבתית:  נערכו מחקרים חדשים על ההשפעה של פסולת לטקס על מערכות אקולוגיות מימיות, ארגוני איכות סביבה החלו להשתמש באירוע כמקרה בוחן בהשפעה על הסביבה האנושית, התקרית תרמה לתנועה הגוברת נגד שחרור בלונים המונית ובתי ספר מקומיים החלו לשלב את האירוע בתכניות הלימודים בחינוך הסביבתי שלהם.
האסון עזר לעצב מדיניות מודרנית בנוגע לאירועי חוצות בקנה מידה גדול והשפעתם הסביבתית. ערים ומדינות רבות אסרו מאז שחרור בלונים בקנה מידה גדול, מתוך הכרה בהשפעה הסביבתית הפוטנציאלית ובסכנות הבטיחותיות שלהם. מה שנראה כמו כיף לא מזיק ב-1986 לא יעלה על הדעת היום.

ספר השיאים של גינס אגב הכיר בשחרור הבלונים כשיא עולמי, אבל במ קביל הוחלט שם לא למדוד יותר שיאים בנושאים שיכולים להזיק לסביבה.

התמונות מאותו יום מהממות: שמיים מלאים בקשת בלונים המתנשאת בין גורדי השחקים של קליבלנד. אבל מאחורי הדימויים היפים מסתתר סיפור קשה על היבריס אנושי ואחריות סביבתית. חג הבלונים של קליבלנד משמש כתזכורת לכך שלפעמים למחוות הגדולות ביותר שלנו יכולות להיות השלכות קשות.