הנאצי שהטיס את האמריקאים לירח
ורנר פון בראון היה גאון טכנולוגי ששירת שתי אימפריות בעת מלחמה. “למדע אין צדדים מוסריים. הוא כמו סכין: תן אותה למנתח או לרוצח, כל אחד יעשה בה שימוש שונה” הוא אמר פעם – וחייו הוכיחו את הטענה הזו. הוא שירת את הנאצים בעת מלחמת העולם השנייה וזרע מוות בכל אשר
ברטון וספיק: תעלומת ירי (?) בת 150
ריצ’רד פרנסיס ברטון היה אחד ההרפתקנים הגדולים ביותר של המאה ה-19. בעידן שבו מרבית האנשים עדיין לא חשבו על מסעות בעולם כעל “טיול”, ונדדו בין מדינות רק בעת מלחמות ובשעת משבר כמו רעב ומגיפות, הוא הספיק לטייל בכל העולם, לכתוב על בתי בושת בהודו, עלייה לרגל למכה ועל מסעות מופלאים
ילד שמן כמו חזיר
דימוי לגוף בריא, ואני לא מגלה כאן שום דבר חדש, תלוי בתקופה ובמקום. בארה”ב של לפני כמאה שנה ילדים שמנמנים, שלא לומר שמנים, היו כנראה סמל לילדים בריאים, ומודעות מאותה תקופה משקפות יפה את הלך הרוח של סוף המאה התשע-עשרה. בהשפעת השחפת שאחת מתופעות הלוואי שלה הייתה הרזיה קיצונית, התרופות
מיחזור מים אפורים, קונספט טרנדי חדש?
גזיר העיתון הזה לקוח מתוך הנחיות שניתנו לאנשים הנצורים בירושלים, ב-1948, בתקופה שבה המים היו מוקצבים במשורה, ובזבוזם היה בלתי אפשרי. אני יודע שהתמונה הזו רצה במייל כבר מספר שנים, אבל הקונספט הזה של מחזור רב שלבי, הגם שהיום ניתן לעשותו באמצעים טכנולוגים מעט יותר מתקדמים, ראוי להתייחסות ולהפצה.
רכילות הורגת
הדה הופר חיה בהוליווד במשך ארבעים שנה. היא הופיעה ביותר ממאה וחמישים סרטים ולא הותירה בהם את חותמה, ולמרות זאת, היא הייתה מלכה. מלכה שזרעה פחד בהוליווד. לואלה פארסונס הופיעה בפחות מעשרים סרטים, כתבה ארבעה תסריטים, וגם היא לא השאירה את חותמה כשחקנית, ולמרות זאת – כולם פחדו ממנה בהוליווד.
יועצת הסתרים של מנהיגי העולם המערבי – חלק שני
הפוסט הזה הוא המשכו של הפוסט הקודם. אם לא קראתם אותו, מומלץ להתחיל עם החלק הראשון. ב-1959, בהיותה בת ארבעים, הגיעה פאמלה צ’רצ’יל לניו יורק, ותוך שבועות ספורים היא כבר התערתה במקומות הנכונים בעיר, והכירה את המועמד הבא שלה: לילנד האוורד, מפיק התיאטרון והסוכן האגדי מברודווי, שהספיק להתחתן חמש פעמים
יועצת הסתרים של מנהיגי העולם המערבי
אני מעז לשער שרובכם מעולם לא שמעתם את שמה של פאמלה הארימן, ולמרות זאת, היא הייתה אחת הנשים החזקות שהעולם המערבי ידע. שונאיה (וגם חלק מן ההסטוריונים) כינו אותה “גדולת יצאניות הצמרת של המאה העשרים”, אבל בשתי תקופת שונות היא הייתה יועצת הסתרים של מנהיגי העולם החופשי – צ’רצ’יל של
האיש שהציל את העולם
לפני 42 שנים סטניסלב פטרוב הציל לבדו את העולם. האיש הצנום הזה, שאין כלום בינו ובין המראה הטיפוסי של גיבורי העל מתוך חוברות הקומיקס, החזיק למשך מספר שעות את גורל העולם כולו בידיו, ולא תהיה זו הגזמה לומר שבזכות קור רוחו, בהירות מחשבתו והאומץ שלו, אנחנו עדיין כאן היום.
אושוויץ, מבט מהצד השני
בינואר 2007 קיבלו אנשי מוזיאון השואה בוושינגטון מתנה נדירה: קצין אמריקאי עלום שם, אחד ממאות קציני המודיעין שהגיעו לגרמניה לאחר תבוסתה על מנת לחקור את פשעי הנאצים, כתב להם וסיפר שבעת שסייר בדירה נטושה בפרנקפורט בשנת 1946 הוא נתקל באלבום תמונות ולקח אותו עמו בחזרה לארה”ב. עתה, שישים שנה לאחר
קוסם המלחמה – פוסט אורח
הנער הארי פוטר אינו הקוסם הבריטי הראשון שנלחם בכוחות הרשע בעזרת כשפי היעלמות שונים ומשונים. הוא גם לא הקוסם הראשון ששבה את דמיונו של כל בריטי אשר שמע עליו. אך בעוד שפוטר הצעיר מוכר בעולם כולו ומעלליו נקראים בשקיקה על ידי ילדים ומבוגרים בשמונים שפות, הרי שג’ספר מסקליין (Jasper Maskelyne)
הפוטבול הגרעיני הראשון
ראו נא את התמונה התמימה הזו. רואים שם איש חייכן עומד ליד דלת של מחסן, מחזיק בידו איזה חלק מכני של משהו. האיש הזה הוא הפיזיקאי הרולד אגניו והחלק שהוא מחזיק ביד זו ליבת הפלוטוניום של פצצת האטום “איש שמן” שהוטלה על הירושימה
“להציל את טוראי נילנד – הסיפור האמיתי מאחורי “להציל את טוראי ריאן
בעיירה קולוויל סו מר (Colleville-sur-Mer) אשר בנורמנדי, צרפת, גרים 174 תושבים. יש בה בתי אבן בני מאות שנים, דרכים צרות ששתי מכוניות לא תצלחנה לעבור בהן במקביל, כמות פרות העולה באוכלוסייתה על אוכלוסיית בני האדם במקום, ויותר מ-700,000 מבקרים החוצים את העיירה בכל שנה, ובכך הופכים אותה לאחד המקומות המתויירים
מרגרט בורק-וויט: תמיד בחזית ההיסטוריה (חלק שני)
הפוסט הזה הוא המשכו של הפוסט הקודם בנושא. גם אם קראתם אותו לפני שנה, מומלץ להתחיל עם החלק הראשון משום שעדכנתי אותו מעט. בפוסט הראשון תיארתי את המסעות שבורק-וויט ערכה בשנות השלושים ברוסיה ובגרמניה. במסגרת המסעות התכופים שלה לאירופה, היא ערכה עוד מסע אחד שנכנס להסטוריה, במיוחד בגלל תמונה אחת
מחנות ריכוז, לא מה שחשבתם
פרד קורמטסו (Fred Korematsu) הוא גיבור. בתקופה אפלה שבה אזרחים אמריקאים הושמו במחנו ריכוז, הוא לא נכנע ובמשך עשרות שנים דרש את הצדק וההכרה בעוול שנעשה לעשרות אלפי אנשים. הפוסט הזה הוא סיפורם של האנשים שקיבלו כמובנת מאליה את העובדה שהמדינה יכולה להקים מחנות ריכוז לאזרחיה, וסיפורו של אדם אחד
היא לא יוצאת לי מהראש
ארבעה חודשים מאז שהייתי בתערוכה שלה בלונדון, ואני עדיין חושב עליה, ובמיוחד על התמונה ההיא באמבטיה , זו עם הפנים המהורהרים. לי מילר נולדה לפני מאה ואחת שנים, בשנת 1907. בגיל העשרה שלה כבשה בסערה את אירופה ובמשך 20 שנה הייתה לאישיות ידועה בכל סלון באירופה ובארה”ב, ולאחר מכן נעלמה