
מיקי כהן: גנגסטר יהודי עצבני עם פה גדול
מיקי כהן רצה להיות מפורסם. זה מה שהניע אותו בכל שלב בחיים. הוא לא היה הכי מוכשר, הכי יפה או הכי חכם, אבל זה לא הפריע לו לנסות. בעולם של מאפיונרים המנסים להצניע את פעילותם ככל האפשר, הוא השתדל להתבלט כמיטב יכולתו עד כדי כך שהוא הפך לסלבריטי-גנגסטר, וכוכבי קולנוע

ניסוי בחלון הראווה
רובר דוואנו (Robert Doisneau) הוא אחד הצלמים הצרפתים הידועים ביותר בעולם, בעיקר בזכות תמונה אחת מפורסמת (שלא קשורה לפוסט הזה, אבל אתייחס אליה בסופו). הוא אהב לצלם את פריז, ומאות תמונות שלו פורסמו לאורך 70 שנות פעילותו. עבודתו מאופיינת בסצינות מצחיקות ועצובות, אירוניות ועירוניות, ובעיקר אנושיות. דוואנו כינה את עצמו

כשרוצים לפרסם גודל ויציבות, אין כמו מגדלי התאומים
לפני שנים נפגעו מגדלי התאומים על ידי מתקפת הטרור של אל קעידה. לציון המאורע, אספתי כרזות פרסומת, פוסטרים של סרטים ועוד חומר מהתקופה שלפני המתקפה. רוב הכרזות משתמשות במגדלי התאומים כסמל מאפיין לניו יורק, או כאנלוגיה למשהו יציב במיוחד. קו הנוף של ניו יורק השתנה באחת, ובנוסף לתצלומים ולפוסטרים, גם

חיות עירומות זה חולירע
אלן אייבל אהב ללגלג ארצות הברית המהוגנת. במשך עשרות שנים הוא דאג שוב ושוב לחשוף את האבסורד שבהתנהגות העדרית של התקשורת, ותוך כדי כך הצליח לעשות כותרות בכל העיתונים החשובים בארה”ב שתיארו אותו כסיוט הגדול של התקשורת האמריקאית. פעם הוא המציא מעשה אבסורדי חדש, הקים תנועה המונית כלל אמריקאית שתמכה

70 שנה קדימה, 1000 שנים אחורה במנהרת הזמן
הביטו בתמונה הזו שצולמה בשנות החמישים. היא מתארת סיטואציה מוכרת: שתי נשים בחנות תקליטים. שימו לב ללבוש שלהן שהוא מערבי לחלוטין. האישה השמאלית לובשת חליפה מחוייטת הדוקה ואפנתית ונועלת נעלי עקב תואמות. חלק מהתקליטים המוצגים לראווה בחנות הם כנראה אמריקאים, משום שאפשר לראות עטיפות של תקליטי ג’ז ושל להקות. המוכר

טרגדיה בחוף הים
לפעמים, אין צורך בסיפור גדול כדי להעביר מסר. צילום מקרי שנראה חסר חשיבות אם מנתקים אותו מהקונטקסט המקורי שלו יכול להיות צילום רב כח ובעל משמעות עמוקה אם יודעים מה הסיפור שמאחוריו. כזה בדיוק הוא המצב בהתייחס לתמונה שצולמה ב-1954 על חוף הים. התמונה הזו זכתה בפרס פוליצר, ובמקביל גררה

ג’ימי קרטר והארנב הקטלני
ב-26 במרץ 1979 נחתם על מדשאת הבית הלבן הסכם השלום בין ישראל למצרים. היה זה שיאו של מסע מפרך בן שנתיים שהנשיא קרטר הוביל לפיוס בין שתי המדינות. בחודשים שקדמו לחתימה הוא התרוצץ במזרח התיכון, נפגש עם בגין וסאדאת בישראל ובמצרים, זימן אותם לועידה מסובכת וקשה בקמפ דייויד, ולאחר שנתיים

מה שהיה, הוא שיהיה – פוסט תמונות חצי אישי
גם השנה נסעתי לנורמנדי להשתתף באירועי יום השנה לפלישה הגדולה של בנות הברית לאירופה במלחמת העולם השנייה (D-Day). הפעם, מכיוון שהייתי מעט פחות לחוץ בזמן והיו לרשותי עשרה ימים תמימים לחרוש את האזור, תכננתי מראש לצלם סדרה של מספר תמונות ואתרים שהכרתי מהעבר מתמונות שחור לבן ישנות, ולבדוק כיצד הם

צ’ארלי צ’פלין, לא מי שחשבתם
הדה הופר, הרכילאית הנודעת, עסקה בכתיבת טור הרכילות המפורסם שלה כשלפתע פרצה לחדרה אישה צעירה אדומת שיער נרגשת ומפוחדת קמעה. לפני שהופר הצליחה להשחיל משפט אחד, האישה כבר הספיקה לעדכן אותה ששמה הוא ג’ואן בארי, שהיא בת 22 וחצי, שהיא בהריון, ושהאב הוא צ’ארלי צ’פלין בן ה-54. השנה הייתה 1943,

מותם של חמישה אחים
האחים סאליבן נולדו וחיו בווטרלו, איווה. המשפחה הייתה גדולה וכללה חמישה בנים ושלוש בנות. הבכור ג’ורג’ תומאס סאליבן (נולד ב-14 בדצמבר 1914), היה ידוע ביכולות המנהיגות הטבעיות שלו ובטבעו המגן כלפי אחיו הצעירים. פרנסיס “פרנק” הנרי סאליבן (נולד ב-18 בפברואר 1916) היה המצחיקן של המשפחה, תמיד עונה במהירות בשנינות ועם

מבטו של הנדון למוות
תמונה אחת, סיפור קצרצר ולא משמעותי מהמלחמה הנוראה ביותר שידעה האנושות: בשנתיים האחרונות של מלחמת העולם השנייה הגנרל אנטון דוסטלר היה מפקדה של הארמיה ה-75, והיה אחראי על חבל ארץ נרחב באיטליה. ב- 22 במרץ 1944 נחתה על חוף לה-ספציה שבאיטליה חוליית אנשי קומנדו אמריקאים. מטרתם הייתה לפוצץ מנהרה ופסי

מה שהיה, הוא שיהיה – פוסט תמונות חצי אישי
גם השנה נסעתי לנורמנדי להשתתף באירועי יום השנה לפלישה הגדולה של בנות הברית לאירופה במלחמת העולם השנייה (D-Day). הפעם, מכיוון שהייתי מעט פחות לחוץ בזמן והיו לרשותי עשרה ימים תמימים לחרוש את האזור, תכננתי מראש לצלם סדרה של מספר תמונות ואתרים שהכרתי מהעבר מתמונות שחור לבן ישנות, ולבדוק כיצד הם

מבטו של הרוע
המגזין TIME כתב על הצלם ארנולד ניומן “על ידי הגזמה או לחילופין מיזעור של סביבתם של מצולמיו, הוא מדגיש ללא רחם את פניהם לכדי דמות אימפרסיוניסטית המעידה על אופיים האמיתי “ ארנולד ניומן צילם נשיאים, שחקנים, ספורטאים ופוליטיקאים, אבל תמונה אחת שלו נכנסה להיסטוריה. זו התמונה המוצגת בפוסט הזה.

אושוויץ, מבט מהצד השני
בינואר 2007 קיבלו אנשי מוזיאון השואה בוושינגטון מתנה נדירה: קצין אמריקאי עלום שם, אחד ממאות קציני המודיעין שהגיעו לגרמניה לאחר תבוסתה על מנת לחקור את פשעי הנאצים, כתב להם וסיפר שבעת שסייר בדירה נטושה בפרנקפורט בשנת 1946 הוא נתקל באלבום תמונות ולקח אותו עמו בחזרה לארה”ב. עתה, שישים שנה לאחר

מרגרט בורק-וויט: תמיד בחזית ההיסטוריה (חלק שני)
הפוסט הזה הוא המשכו של הפוסט הקודם בנושא. גם אם קראתם אותו לפני שנה, מומלץ להתחיל עם החלק הראשון משום שעדכנתי אותו מעט. בפוסט הראשון תיארתי את המסעות שבורק-וויט ערכה בשנות השלושים ברוסיה ובגרמניה. במסגרת המסעות התכופים שלה לאירופה, היא ערכה עוד מסע אחד שנכנס להסטוריה, במיוחד בגלל תמונה אחת