ראו נא את התמונה התמימה הזו. רואים שם איש חייכן עומד ליד דלת של מחסן, מחזיק בידו איזה חלק מכני של משהו. האיש הזה הוא הפיזיקאי הרולד אגניו, התמונה צולמה באי טיניאן והחלק שהוא מחזיק ביד זו ליבת הפלוטוניום של פצצת האטום “איש שמן” שהוא עמד לחמש מספר שעות לפני שהיא תתפוצץ מעל נגסאקי
בשעה זו אגב הוא יודע כבר בדיוק מה הפצצה האטומית מסוגלת לעשות. יומיים לפני כן הוא טס במטוס הליווי מעל הירושימה בעת שהפציצו אותה בפצצת אטום כדי ללמוד על ההשפעה שלה ועל ההתנהגות של הפצצה.
ועוד עובדה מעניינת עליו: בשעה שהתמונה הזו צולמה, עדיין לא היה לו אפילו תואר ראשון בפיזיקה. רק אחרי שהמלחמה הסתיימה הוא חזר לאוניברסיטה ועשה תואר ראשון שני ושלישי בפיזיקה (תחת הנחייתו של זוכה פרס נובל אנריקו פרמי). אחרי שסיים את הלימודים הוא חזר למעבדה הלאומית לוס אלמוס בתפקיד של מנהל ההנדסה של חטיבת פיתוח כלי נשק גרעיניים, ואחרי כמה שנים הוא התמנה למנהל המעבדה הלאומית בלוס אלאמוס (שכללה יותר מ-10,000 מדענים). בראיון לוול סטריט ג’ורנל לאחר פרישתו הוא אמר ש “שלושה רבעים מהארסנל הגרעיני של ארצות הברית יוצרו תחת השגחתי”.
מצאתי עוד תמונה מאותו אירוע, רק שבתמונה הזאת ה-FBI החליטו לטשטש את ראש הנפץ הגרעיני ופשוט קשקשו על זה וככה זה נשאר לנצח.
אגב, הדבר הכי מדהים בלימודים של אגניו זה שהוא לא רק למד לדוקטורט אצל פרמי (זוכה פרס נובל) אלא שבמקביל לו למדו שם עוד ארבעה סטודנטים שארבעתם זכו מאוחר יותר בפרס נובל בפיזיקה. זה קרה כי שיקגו היתה המכה של המחקר האטומי האקדמי בשנים האלה – ולכן אני גם לא חושב שזה אי פעם יקרה שוב.
הארבעה הם: ג’ק סטיינברגר (נובל 1988) אוון צ’מברליין (נובל 1959) טסונג-דאו לי (נובל 1957) צ’ן נינג יאנג (1957 ביחד)
