בין כל הסיפורים והעובדות על טביעתה הטראגית של הטיטאניק, קיים גם סיפור המפתחות של הקצין השני דיוויד בלייר שאולי תרם בטעות לאסון שבא בעקבותיו.
בתחילת המאה ממשלת גרמניה עזרה לחברות השיט המקומיות לבנות אניות נוסעים ענקיות שהפכו למתקדמות בעולם. בתגובה, חברת קונארד ליין פנתה לממשלת בריטניה שהחליטה גם היא לעזור כדי לשמור על העליונות הבריטית בים, ובסיוע הצי המלכותי החברה השיקה ב-1906 את הספינות האחיות התאומות לוסיטאניה ומאורטניה, ספינות הנוסעים המהירות ביותר שהיו אז בשירות.
המתחרה הגדולה שלה, חברת “וייט סטאר ליין” פנתה גם היא לממשלת בריטניה לקבלת עזרה אבל נדחתה מכיוון שהחברה נרכשה ע”י המיליארדר האמריקאי ג’יי. פי. מורגן, והפכה לחברה אמריקאית.לפיכך, החברה החליטה לבנות בעצמה את שלוש האוניות הגדולות בעולם, האולימפיק, הבריטניק והטיטאניק. חמש שנים ארכה בניית האוניות, ב-1912 הטיטאניק הושלמה והייתה מוכנה לבדיקות.
דיוויד בלייר החל את הקריירה שלו בים בתור הקצין הרביעי על סיפון האניה RMS Megantic שהייתה שייכת לחברת וייט סטאר ליין. בעקבות עבודתו הקשה הוא זכה למוניטין כקצין מוכשר ואמין, דבר שהוביל לקידומו לקצין שני והעברה לאוניה החדשה ביותר שלהם, הטיטאניק. שהוא שהה במספנה שבה היא נבנתה והצוות המיועד החל בניסויי הים שלה.הוא מילא תפקיד מפתח בבדיקת הציוד ומערכות הניווט של הספינה, וסייע בהכנת מה שהיה אז כלי השיט הגדול בעולם למסע הבכורה שלה.כשהבדיקות הסתיימו ואונייה מבלפסט הפליגה לנמל הבית בסאות’המפטון. דייויד בלייר היה על סיפון האוניה לאורך כל אותו מסע וניווט אותה בהצלחה. לכל הדעות, הוא היה כשיר לתפקידו וציפה בקוצר רוח להיות חלק מההיסטוריה על סיפון הספינה המפוארת ביותר בעולם. עם זאת, לגורל היו תוכניות אחרות. רגע לפני יציאת הטיטאניק, הוחלט בחברה לבצע שינוי מכריע בצוות. החברה החליטה למנות את הנרי וויילד, שהיה לו ניסיון רב יותר עם כלי שיט גדולים לתפקיד הקצין הראשי. הפעולה הזו יצרה אפקט מפל דרך כל דרגות הקצינים ,הקצין הראשי ויליאם מרדוק והקצין הראשון צ’ארלס לייטולר הורדו לפיכך שלב אחד בדרגה, וכתוצאה מכך בלייר הוסר מרשימת הצוות ברגע האחרון.
בלייר כתב על האכזבה מאיבוד מעמדו על הטיטאניק בגלויה לגיסתו ימים לפני שהטיטאניק הפליגה ואמר “זו ספינה מפוארת, אני מרגיש מאוד מאוכזב שאני לא אשתתף במסע הראשון שלה”
כועס ומאוכזב על החמצת המסע ההיסטורי, בלייר עזב את הטיטאניק בחיפזון. אבל במהרו לעזוב את הספינה הוא עשה טעות גורלית. הוא שכח להשאיר לקצין שני החדש צ’רלס לייטולר את המפתח לארון המשקפות ב”קן העורבים” (כינוי לתא על התורן שאויש תמיד על ידי צופה שבדק את הראות והתריע על מכשולים בכל הכיוונים)
כשבלייר עזב את הטיטאניק ב-9 באפריל 1912 בסאות’המפטון, הוא נשא איתו בלי משים מפתח פליז קטן שבעשרות השנים לאחר מכן יהיה בסיס לספקולציות רבות. המפתח פתח את ארונית אחסון בקן העורבים שהכיל את משקפת ה-Erfle של הספינה – משקפת ימית ברמה גבוהה שתוכננה במיוחד לתצפיות ליליות.
רק כשהספינה כבר הייתה בדרכה, הבינו התצפיתנים בקן העורבים שאין להם גישה למשקפת. נעשו ניסיונות מרובים לאתר משקפת חילוף במהלך ההפלגה. הקצין השני צ’ארלס לייטולר העיד מאוחר יותר כי הוא חיפש בתא של בלייר, בתקווה למצוא את המפתח או משקפת רזרבית, אך ללא הועיל. לחלק מהקצינים הייתה משקפת אישית משלהם, אך משום מה אף אחת מהן לא הגיעה אל קן העורבים. על הספינה היו עוד משקפות אחרות נעולות במקומות אחרים, אךהמשקפת שנועדה במיוחד לקן העורבים נותרה נעולה.
(במאמר מוסגר, לא ברור לי למה אף אחד לא לקח יוזמה ופרץ את התא)
המצב הזה היה מתסכל במיוחד מכיוון שבמהלך ניסויי הים של הטיטאניק, בלייר דאג לכך שקן העורבים יצויד כראוי במשקפת, כפי שצוין ביומניו האישיים. התצפיתנים התרגלו לכך שיש להם משקפת טובה לאורך כל המשמרת, מה שהפך את היעדרותה במהלך ההפלגה לבולטת עוד יותר.
פרדריק פליט ורג’ינלד לי, שהוצבו בקן העורב באותו לילה גורלי, נאלצו להסתמך אך ורק על הראייה הטבעית שלהם כדי לזהות סכנות בחושך. הטמפרטורה ירדה עד קרוב לטמפרטורת קפיאה, ויצרה תנאים אידיאליים לאשליות אופטיות באופק, מה שהפך את המשימה שלהם לאפילו עוד יותר מאתגרת.
אף אחד לא יודע מה באמת הייתה ההשפעה של העדר המשקפת על טביעת הטיטאניק. היו מומחים שטענו שגם עם משקפת לא היה אפשר למנוע את ההתנגשות בקרחון ומאידך היו כאלה שאמרו שיכול להיות שההתנגשות הייתה נמנעת.
בלייר עצמו עבר לשרת כקצין ראשון על אנייה אחרת, ושנ תיים לאחר מכן כששירת על סיפונה של האוניה “אושאניק” היא עלתה על שרטון ונהרסה. הוא חמשיך לשרת כקצין באוניות עד לפרישתו, ונפטר בגיל 80 בשנת 1955.
המפתח עצמו אגב, נתרם על ידי בתו של בלייר לאגודת המלחים הבינלאומית ואחרי כמה עשרות שנים הוא הועמד למכירה פומבית ביחד עם גלויה שבה בלייר כתב הביתה לספר על אכזבתו מכך שלא ישרת על הטיטאניק. הם נרכשו בשנת 2007 בסכום של 107,000 פאונד על ידי איש עסקים סיני ומוצגים בננג’ינג
