קתרין סוויצר נולדה ב-1947. היא מספרת שמאז ומעולם אהבה לרוץ, ובגיל 12 התחילה להתאמן ברצינות באתלטיקה. היא גילתה שככל שהמרחק גבוה יותר, כך הריצה שלה יציבה יותר.
באותה תקופה נשים לא הורשו לרוץ מרתון משום ש”גוף האישה חלש מדי ולא יעמוד בעומס”. ‘נשים לא יכולות לרוץ במרתון כי החוקים אוסרים זאת’, אמר מנהל מרתון בוסטון וויל קונלי. ‘אם לא יהיו לנו כללים, החברה תהיה בכאוס.’
בשנת 1966 רצתה רצה בשם בובי גיב החליטה לרוץ מרתון. החוקים לא אישרו לה להרשם לתחרות אז היא החליטה לרוץ כרצה חיצונית. היא אספה את שיערה מתחת לכובע, התחבאה בקו הזינוק וכשהחל המירוץ היא הצטרפה לרצים.
אחרי כמה קילומטרים גיב הסירה את כובעה. חברותיה מהקולג’ הפיצו לאורך כל המסלול את הידיעה שאישה רצה במרתון ובכל מקום הקהל הריע לה.
גיב סיימה בתוצאה של ב-3:21, מהר יותר משני שלישים מהרצים הטובים בעולם. אפילו מושל מסצ’וסטס לחץ את ידה בסיום.
ולמרות זאת, הריצה שלה לא הייתה חוקית לפי הכללים, לא נמדדו לה זמנים והתוצאה שלה לא הוכרה ונרשמה.
קתרין סוויצר לא הסכימה לאפליה הזו.
כשגדלה בווירג’יניה, סוויצר הצטיינה ב’ספורט בנות’. הוקי שדה ולקרוס. אבל כשהחליטה להצטרף לקבוצת למעודדות, אביה התנגד. ‘את לא צריכה להיות בצד ולעודד אנשים אחרים’, הוא אמר לה. ‘אנשים צריכים לעודד אותך.’
בעצת אביה, סוויצר החל לרוץ מייל ביום. ‘אנשים היו רואים אותי בחוץ רץ סביב החצר שלנו ושואלים אותי, ‘הכל בסדר בבית?’ ואז הם היו דופקים בדלת ושואלים את אמא שלי אם אני בסדר’.
הריצה גרמה לסוויטר להרגיש חזקה היא קראה לזה ‘הנשק הסודי שלי’. ואז במכללה, כשגויסה לרוץ בנבחרת הגברים, חשפה סוויצר את המטרה הסודית שלה -מרתון בוסטון.
‘אף אישה לא רצה מעולם את מרתון בוסטון’, אמר מאמנה. ‘אם מישהי יכולה לעשות את זה, זו את, אבל את חייבת להוכיח לי את זה. אם תצליחי לרוץ את המרחק הזה באימון, אני אהיה הראשון לקחת אותך לבוסטון’ אמר לה.
‘אף אישה לא רצה מעולם את מרתון בוסטון’, אמר מאמנה. ‘אם מישהי יכולה לעשות את זה, זו את, אבל את חייבת להוכיח לי את זה. אם תצליחי לרוץ את המרחק הזה באימון, אני אהיה הראשון לקחת אותך לבוסטון’ אמר לה.
כשהגיעה למרחק הזה באימונים הוא קיים את הבטחתו, ושנה אחרי הריצה של גיב סוויצר נרשמה למירוץ מקבוצת האוניברסיטה שלה תחת השם “ק. סוויצר”, וקיבלה את המספר 261. היא התייצבה לתחילת הריצה כמו כולם.
ביום המירוץ, סוויצר תחבה את שערה לתוך הקפוצ’ון אך ענדה בהתרסה שפתון. היא התחילה לרוץ ואחרי כמה דקותלא שמה לב שהקפוצ’ון שלה החליק ושערה יצא החוצה. עיתונאי הבחין בה.
‘מה את מנסה להוכיח?’ הוא צעק.
‘מה את מנסה להוכיח?’ הוא צעק.
סוויצר המשיכה לרוץ, ולא הרבה זמן אחרי תחילת הריצה, אחרי בערך 2-3 ק”מ, מנהל התחרות אדם בשם ג’וק סמפל התנפל עליה, ניסה להוריד אותה מהמסלול וצרח “Get the hell out of my race and give me those numbers!”
‘הזזתי את ראשי במהירות והסתכלתי מרובע בפנים המרושעות ביותר שראיתי מעודי. אדם גדול, איש ענק, עם שיניים חשופות הסתער כלי, ולפני שהספקתי להגיב הוא תפס את הכתף שלי והעיף אותי אחורה, וצרח, ‘תצאי לעזאזל מהמירוץ שלי ותני לי את המספרים האלה!”.
אבל סוויצר לא רצה לבד. לידה רץ בן זוגה, אצן בעצמו ובריון לא קטן, שדחף מיד את מנהל הריצה.
אף אחד לא הפריע להם יותר. את שאר המירוץ סוויצר רצה כשהיא מוקפת בחברים ששמרו עליה. היא סיימה את המרתון.
ארבע שנים לאחר מכן, ב-1971, בעקבות עתירה נגד אירגון האתלטיקה התחרויות נפתחו גם לנשים. וב-1972 כבר היו נשים שרצו במרתון בוסטון.
קתרין סוויצר הלכה והשתפרה מתחרות לתחרות. שנתיים לאחר מכן היא ניצחה את מקצה הנשים במרתון ניו יורק, ושנה לאחר מכן ניצחה במרתון בוסטון, שם הכל התחיל. התוצאה שלה במרתון בוסטון אגב, היא תוצאה שנמצאת בטופ של הרצים החובבים. היא רצת מרתון שבז’רגון המקצועי נקראת סאב 3, כלומר רצה שיורדת מה-3 שעות במרתון. השיא שלה עמד על 2:51:37, תוצאה נהדרת לאתלטית חובבת. היא רצה במרתון בוסטון תשע פעמים, יחד עם 30 מרתונים נוספים.
בשנת 1984, כאשר מרתון הנשים נכנס לאולימפיאדה, זכתה סוויצר בפרס האמי על פרשנות הטלוויזיה שלה.
ג’וק סמפל הבין אחרי כמה שנים שטעה. הוא נפגש עם קתרין סוויצר, והם אפילו הפכו לחברים. ב-1988, כשסמפל גסס מסרטן, סוויצר הייתה בבית חולים ליד מיטתו.
סוויצר המשיכה לרוץ כל החיים. היא הפכה לדוברת מבוקשת וסופרת, וייסדה ארגון בשם 261 Fearless שמטרתו העצמת נשים בכל הגילים על ידי אימוני ריצה. בארגון הזה שהיום יש לי סניפים בכל העולם חברות עשרות אלפי נשים.
נשים רבות עדיין רצות עם 261 כתוב על פרק כף היד או מקועקע על הקרסול.
בשנת 2017, כשהיא בת 70, היא התייצבה שוב המרתון בוסטון.היא סיימה אותו בזמן גבוה רק ב-20 דקות מהזמן שעשתה ב-1967 חמישים שנה קודם. המספר שלה בריצה היה המספר שנשאה בתחרות המקורית – 261 (כן, היא בת 70 בתמונה), אחרי הריצה הנהלת מרתון בוסטון הודיעה שלכבודה הם מוציאים מהתחרות את המספר 261 והופכים אותו למספר כבוד (בדומה לענפי ספורט נוספים).
גם בארץ יש קבוצת ריצה לנשים בשם 261 Fearless club Israel .
