פיליפ הלסמן מחזיק בהישג נדיר: הוא צילם 101 שערים עבור המגזין “לייף”, עובדה שמיד מכניסה אותו לפנתיאון כאחד מגדולי הצלמים בארה”ב. הוא צילם אופנה וצילומי רקע לכתבות, אבל תמיד הייתה לו אובססיה: הוא אהב לצלם אנשים קופצים.
“כשאתה מבקש ממישהו לקפוץ, הוא מרוכז כולו בקפיצה, וכך נושרות ממנו המסכות והאני האמיתי שלו מתגלה”, אמר הלסמן בראיון. היה לו גם שם לתיאוריה הזו: jumpology – תורת הקפיצות.
(הפוסט הזה מורכב מעשרות תמונות, ייקח לו קצת זמן לעלות)
פיליפ הלסמן נולד כמרדכי הלסמן ב-1906 למשפחה יהודית בריגה (לטביה), ובילדותו המשפחה עברה לאוסטריה. הוא החל ללמוד הנדסת חשמל בגרמניה, ובגיל 22 אירע המאורע שהשפיע ושינה את כל חייו: לא ברור מה קרה במהלך טיול קמפינג שערך עם אביו, אבל התוצאה הייתה קטלנית: גופתו של אביו התגלתה עם פציעות ראש קשות, ופיליפ לא ידע לספק הסבר הגיוני למה שקרה שם. הוא נדון לארבע שנות מאסר, והאירוע עורר תקריות אנטישמיות קשות ביותר. אלברט איינשטיין ותומאס מאן פעלו לשיחרורו, ואכן – לאחר שלוש שנים הוא שוחרר בתנאי שיעזוב את אוסטריה ולעולם לא יחזור אליה, וכך אכן עשה ועזב לצרפת.
תוך עשר שנים הוא הפך לצלם מפורסם: הוא היה אחד מצלמי הבית של ווג, ועשה לו שם של צלם בעל סגנון ייחודי. כשהגרמנים כבשו את צרפת ב-1941, הוא שוב נזקק לעזרת איינשטיין שהפעם עזר לו להגר לארה”ב.
אי אפשר לומר שהיו לו שם חיי מהגר קשים: עם הגיעו הוא נבחר על ידי אליזבט ארדן להיות צלם הבית שלה, וזמן לא רב לאחר מכן הוא התחיל לעבוד במגזין “לייף”. הוא היה כה מוצלח, שכבר באותה שנה כבר צילם את שערו הראשון למגזין המפורסם.
אבל יותר מהכל, הוא אהב לצלם אנשים קופצים במשך עשרות שנים הוא צילם אותם קופצים בכל מצב. הוא צילם אמנים, כוכבות קולנוע, פוליטיקאים, סופרים ועוד ועוד. ב-1959 הוא פרסם את ספרו המפורסם “ספר הקפיצות של פיליפ הלסמן” שהפך מיד לרב מכר.
הנה תמונות מתוך הספר, קחו את הזמן ובחנו אותן לעומק. אשמח לקרוא תגובות לגבי איזו תמונה הכי אהבתן/ם ומדוע
אבל גולת הכותרת, ללא שום צל של ספק, הייתה סדרת הצילומים של הלסמן וסלבדור דאלי. הם נפגשו בשנות הארבעים בארה”ב, והחיבור ביניהם היה מיידי. דאלי שיתף פעולה עם הלסמן בסדרת צילומי קפיצה:
אבל התמונה המפורסמת מכל היא ללא ספק Dalí Atomicus שהלסמן צילם ב-1948. הצילום הוא הומאז’ כפול: גם לעידן האטומי ולפחד שהפצצה הגרעינית תחריב את העולם, וגם לציור שדאלי צייר באותה שנה, Leda Atomica, הנראה בצד ימין בתמונה.
שש שעות, 28 טייקים לא מוצלחים שבמהלכם עוזרים זרקו לאוויר חפצים שונים, דליי מים וחתולים זועמים ארכה העבודה. רק בטייק ה-29 הלסמן קיבל את הפריים המושלם. במהלך הצילומים עלו רעיונות שונים: בין השאר הם ניסו להחליף את המים בחלב, קונספט שנדחה לבסוף עקב החשש מהכעס שיתעורר על בזבוז חלב בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה.
רעיון נוסף (וזוועתי) שנדחה למרבה המזל, היה לפוצץ חתול. הרעיון ירד מהפרק.
וזו התמונה. תמונה מושלמת שאפשר לבהות בה שעות.
הלסמן צילם (כמובן) את השער ב-LIFE בכתבה מ-1959 על צילומי הקפיצות שלו. על השער נבחרה לככב (הפתעה!) מרילין מונרו.
וזה הספר. עדיין ניתן למצוא עותקים שלו באיביי. על כריכתו מופיעים הלסמן ומרילין מונרו.
הלסמן נפטר ב-1979. הוא נחשב עד היום לאחד מגדולי הצלמים במאה העשרים. עבודותיו עדיין מוצגות במוזיאונים בכל העולם. הסמית’סוניאן מחזיק בתערוכת קבע של יצירותיו.