לשחזר את ההיסטוריה

הפוסט הזה לא יהיה פוסט קלאסי של טופס 630 במובן של סיפור היסטורי אלא פוסט צילומים עדכניים, ובכל זאת חשבתי שהוא ראוי להכלל בבלוג ההיסטוריה שלי עקב הנושא המיוחד שלו. פעם בשנה-שנתיים אני טס לנורמנדי ביום השנה לפלישת בנות הברית לאירופה ב-1944 ( D-Day).  עשרות טקסים נערכים בשישה ביוני, ובכולם ניתן לראות אנשים בני שמונים ומעלה, בוגרי מלחמת העולם השנייה, המגיעים לבקר במקומות שנלחמו בהם, ולהפרד בפעם האחרונה מחבריהם לקרב.

השבוע הזה מאופיין בחגיגות המוניות, רובן על חופי הפלישה עצמם. אחד הדברים שאני הכי נהנה לראות הוא שיחזור התקופה המדוייק. אלפי בני אדם מגיעים לנורמנדי מאירופה וארה"ב, וכולם לבושים בבגדי התקופה (מי במדים ומי בבגדים אופייניים לשנות הארבעים). חלקם מגיעים עם אופנועים, מכוניות, משאיות וכלים אמפיבים. כל הכלי הרכב פרטיים ומתוחזקים על חשבון בעליהם.הבגדים מושקעים עד לפרטים הקטנים ביותר, וניכרת הקפדה ושיגעון לדבר.

הפוסט הזה הוא פוסט תמונות המביא חלק קטן מהמראות שראיתי שם בשנה שעברה. אני מקווה להיות שם גם בשנה הבאה. תהנו.

שומר על עמדה קדמית בכניסה לעיירה

 

מפגש בכניסה לעיירה: אזרחים עם מדי מלחמת העולם השנייה עם הג'יפים המשוחזרים שלהם

 

"חייל" וכלבו
"שוטר" ואופנועו המשוחזר. שימו לב לגילו. אנשים מכל הגילאים משתתפים בשיחזור
משפחות שלמות משחזרות את הביגוד, ומגיעות לצרפת באותו שבוע
רכב משוחזר מתקופת המלחמה
חיפושית משוחזרת
האנשים שמגיעים לעיירה בונים מחנה צבאי אמריקאי, משוחזר עד הפרטים הקטנים
כביסה צבאית במחנה
אופנוע צרפתי משוחזר
הפסקת קפה במחנה. שימו לב שה"חיילים" הללו משחקים את המשחק עד הסוף, ושותים קפה מספלי פח , כמו חיילי בנות הברית
משאית עם חיילים ומקלע כבד (המקלע כמובן לא פועל)
שתי נשים צרפתיות, לבושות בבגדים אופייניים לשנות הארבעים בצרפת
קבוצת "צנחנים" אמריקאים בלבוש מלא, עונדים תגים של חטיבה 82 שצנחה בנורמנדי ביום הפלישה
הקפדה עד לפרטים הקטנים. "צנחן" אמריקאי (שהוא למעשה שוויצרי), עם סכין קרסול אמיתית של צבא ארה"ב. הסכין נרכשה באי-ביי
שוטר ותושב העיירה, בבגדי התקופה

גם מקומו של השלט המפורסם עם המרחקים הביתה לארה"ב, ולחילופין – לברלין (שם נמצא היטלר), לא נפקד מהמחנה המשוחזר
"מלח" מחיל הים ברכב משוחזר של משמר החופים (עם סרט זרוע תואם כמובן), עם בת זוגו
משחזרי התקופה הם בני כל הגילים, כולל ילדים
ביום שבו מבוצע השיחזור, העיירה כולה מתמלאת בג'יפים משוחזרים
גם טקס דתי נערך במקום, לזכר עשרות אלפי ההרוגים בימי הפלישה הראשונים
מחנה המשחזרים הבריטים. המחנה כמובן פתוח לכולם, ואנשים עוברים,מתרשמים ומקבלים הסבר על השיחזור
גם כשאת משחזרת את התקופה ולובשת בגדים של חייל בריטי, אף אחד לא אמר שאי אפשר להחזיק בלון של הלו קיטי
"כומר" העיירה עם אופנועו העתיק, לצידו צנחן אמריקאי ועוד תושבת העיירה שנקלעה לשם במקרה
תאג"ד קדמי משוחזר. שימו לב לתחבושות המוכתמות בדם, לפריטי הרפואה העתיקים בני 70 שנה, ואפילו ליד קטועה זרוקה על הרצפה
אב ובנו, שהגיעו לעיירה כדי להשתתף בשיחזור
כמו הקאובוים של פעם, החיילים הרכובים מסתובבים עם נרתיק קדמי לרובים שלהם
עוד משפחה שהגיעה לעיירה, כולם משחזרים את התקופה בדרכם, במדים או בביגוד אופייני אחר
קבוצת "צנחנים" אמריקאים, צילום קבוצתי. אף אחד מהם אינו אמריקאי. רובם צרפתים הולנדים ושוויצרים
"צלם צבאי" ליד אוהל החפ"ק, עם מצלמה מאותה תקופה
"צנחן" אמריקאי עם צבעי הסוואה, לובש את אפוד הצניחה הזוהר שהשתמשו בו באותה תקופה
זוג אמריקאי, ג'יפ משוחזר, שניהם בבגדי שנות הארבעים
"חייל" מדגים מקלחת בתנאי שדה
אופנוען מבוגר ואופנועו המשוחזר. כל האופנועים ושאר כל הרכב שהיו שם הם במצב נסיעה תקין
"עיתונאי קרבי" בעמדת הפיקוד. שימו לב למכשיר הקשר הענק, למכונת הכתיבה ולשאר האביזרים על השולחן
אמא ובן
"שוטר צבאי" אמריקאי
בנות העיירה עם אנשי רזיסטאנס צרפתיים
"שוטר צבאי" אמריקאי, יושב בפתח האוהל שלו ומעיין במגזין "לייף" מאותה התקופה
חייל שבו"ז שומר על המחנה ועל הכביסה (הוא רק משחק כמובן)
"כיתת חיילים" אמריקאים צועדים בסך
רכב משוחזר לסילוק פצצות. הרכב הזה, כמו שאר המכוניות במשתתפות בשיחזור, הוא פרטי
בנות העיירה שותות בירה עם "חיילים" אמריקאים
סיטרואן משוחזרת יפיפיה ובוהקת

ואם האופנוע משוחזר, אסור לשכוח סמל אמריקאי טיפוסי – כפפת בייסבול
פיקניק זיכרון המוני על חופי הפלישה. אזרחי האזור והאורחים מגיעים לחגוג את יום השיחרור. האוכל מובא מהבית, וכמויות היין שם מדהימות
בזמן הפיקניק ההמוני המכוניות המשוחזרות חנות על חופי הפלישה. החוף הזה הוא חוף אומהה המפורסם, המככב (בין השאר) בסצינת הפתיחה של "להציל את טוראי ראיין"
ובמקביל – מכיוון שהייתה מוסיקה בפיקניק, אנשים גם רוקדים, במה שנראה כמו סצינה מתוך סרט משנות הארבעים
כל אחד ואחת, עם התלבושת שהחליטו ללבוש עבור השיחזור
ירידה לפרטים מדוייקים, כמו למשל הקפדה על ציוד חפירה תקני לג'יפ (מכוש, את חפירה וידית רזרבית), כמו שהיה במציאות
שני נערים, האחד לבוש כצנחן אמריקאי, והשני כחייל רגיל
מבט נוסף על המחנה המשוחזר

אופנועי צבא משוחזרים
משפחה הולנדית שהגיע רק עבור האירוע, כמו רוב המשחזרים
"צנחן אמריקאי" ונערה צרפתית משנות הארבעים, מטיילים שלובי זרועות ברחבי העיירה
חייל בריטי שלחם בפלישה, עם נערה צעירה לבושה בלבוש משנות הארבעים, וזמרת בריטית לבושה כחיילת
כשירד הערב, הזמרת מהתמונה הקודמת החליפה בגדים, עלתה על הבמה ושרה שירי ג'ז משנות הארבעים
כוכשהזמרת שרה, זוג נערות, האחת לבושה כחייל בריטי והשנייה כנערה צרפתיה, רוקדות מתחת לבמה
סוף היום. ג'יפ בריטי דוהר על חוף ארומאנש, כשברגע שברי הנמל המלאכותי הענק שנגרר ביום הפלישה לאורך כל התעלה, כדי שחצי מליון חיילים יוכלו לעבור דרכו

חשוב לציין שאין כאן יד מכוונת שאחראית על הכל או מארגנת את הפעילות. העיירות השונות (סנט מארי דו-מונט, ארומאנש, קולוויל סור מר ועוד)  תורמות את המרחב הציבורי שלהן, ואנשים פרטיים מגיעים, כל אחד עם הציוד שלו, על המדים, כלי הרכב, האביזרים ושאר הדברים שלהם. כל אחד לומד את תפקידו, ומספר לסקרנים מה בדיוק בן דמותו עשה במלחמה, ועל מה הוא היה אחראי.

29 comments

  1. הכל כ"כ מדוגם. לא חסר ציוד והכל נמצא עד רמת האבזם. מי שהשתתף בנסיעה מנהלתית, לא כל שכן בתרגיל, ובן בנו של לא כל שכן בפעילות ממש, יודע כמה ברדק קורה ברגע שהקשר מתחיל לטרטר. וזה רק המבוא של המבוא של הדבר האמיתי. כל מי שהשתתף בתרגיל לא יכול להתחמק מהשאלה "אם ככה נראה תרגיל מסודר, מי יודע כמה כאוס יש בדבר האמיתי". זה פשוט בלתי נמנע לחשוב על זה.

    הדוגמנים מטעם עצמם מדמיינים איזה הפנינג. כולם משופצרים במילה האחרונה של סכיני הקומדנו. אם רוצים קצת אותנטיות צריך איברים קטועים, צריך הלומי קרב, צריך סירחון גרביים. המשתתפים מתייחסים לאירוע כמו אספני צעצועים שמחפשים את הצעצוע הקלאסי (או חוברת קומיקס) במצב הכי MINT. אבל אצל חיילים של אחרי הקרב אין שום דבר MINT. הכל שבור וקהה ומסריח ומבולבל.

    המשחזרים לא מחפשים את הזיכרון. הם מחפשים הפנינג. 

    1. שמוליק, ב-2007, בפעם הקודמת שהייתי בנורמנדי, פגשתי חייל אמריקאי המשרת בגרמניה אחרי שירות ארוך באפגניסטן. הוא אמר לי דבר אחד, נכון ומדוייק:
      אתה ואני, שלבשנו מדים בצבא אמיתי, השתתפנו בלוחמה וראינו כמה זה חרא, לעולם לא נשחק בחיילים. זה משחק לאנשים שלא יודעים מה האמת.
      הוא צדק כמובן. וגם אתה.

      1. גם אני עם שמוליק. וגם אני תמהתי איפה הגרמנים והאם יש גרמנים שמשתתפים בהפנינג
        ומתחפשים לבנות הברית.
         
        אגב, בשני הצילומים עם הכביסה יש על הקיר גם ערימת מוקשים, לבנות חבלה ותייל (פתיל השהיה)

        1. אורן, לא יצא לי לראות גרמנים בשחזור עצמו. אני מאמין שיש, אבל בשבוע שהוא חג הנצחון על הגרמנים, הם לא ממש רוצים להראות את פרצופם.
          מה שכן – יש בנורמנדי שני בתי קברות צבאיים גרמניים שהוקמו לפני ותוך כדי קרבות הפלישה. בשבוע הזה שהייתי בו, הוא המה מגרמנים שבאו להניח פרחים על קברות החיילים בני עמם.
          אגב, בטקס הזיכרון המרכזי לזכר החיילים שמתו על החופים בקרבות הפלישה, כומר צבאי אומר תפילת הייל מרי, ואח"כ רב העיר אמר קדיש ואל מלא רחמים.

  2. מחמם את הלב לראות שההולנדים והשוויצרים החליטו סוף סוף לחבור לכוחות הברית!
    איחור של 65 שנה, אבל מי סופר.

    1. שלא לדבר על זה שהרוב הם צרפתים גיבורים, שכמובן נילחמו וניצחו את המלחמה בשביל האמריקאים!

  3. מיכאל שלום

    תמונות מענינות שמתספות לפוטסים המעולים שלך .

     מענין שמשחזרים רק  את הצד המנצח  ובאופן טבעי את הצבאות הבולטים והדומננטים יותר.  לא משחזרים את המשתתפים הקטנים יותר  בפלישה  הקנדים ,פולנים ועוד?

    חסר גם הצד המפסיד ,הגרמנים. בתמונות יש רק תמונה אחת של חיפושית. אפשר להבין אותם.

    יעקב   

    1. יעקב –
      יש שם אלפי אנשים המשתתפים בשחזור באופן עצמאי. מדרך הטבע, הרוב הגדול פונים לשחזר את הצבאות הגדולים והמפורסמים. אני לא נתקלתי במדים של הפולנים. כן נתקלתי במשחזרי מדים של צבא קנדה, הערב אעלה עבורך תמונה שלהם. יכול להיות שיש עוד אנשים שפיספסתי כמובן, ההפנינג הזה מתרחש בהרבה עיירות וכולל המון אנשים שמדברך הטבע אי אפשר לראות את כולם.

      1. מיכאל

        שאלה נוספת .האם אתה יודע מתי התחילו כל השחזורים הנהדרים הללו? 

         דרך אגב ,כמו שהזכיר ליאור תורגמן את משחקי המחשב  ברשת בנושאי מלחמת העולם השניה  . הילדים שמשחקים  וכולל הילדים שלי  לוקחים זהיות גם של חיילים גרמנים ( בפעם הראשונה לראות את זה קשה, אבל הסבר של שלהם ושל חבריהם שזה רק משחק והם מודעים למה שקרה ומה חיילים גרמנים מיצגים באותה מלחמה. מענין שגם ילדים גרמנים שמשחקים באותם משחקים לוקחים זהויות של חיילים אמריקנים).

        כנראה שלקיחה זהות וראטואלית במשחק ברשת היא קלה יותר מאשר המחויבות של נוכחות במשחק פיזי  .     

        1. אין לי מושג מתי התחילו השחזורים. בפעם הראשונה שבה הייתי בנורמנדי לפני 12 שנים זה כבר היה. משנה לשנה כמות האנשים גדלה, והאינטרנט כמובן היווה קטליזטור לכל המפגשים הללו.
          כמי שלא משחק בכלל, לא הייתי מודע לזה שאפשר שאפשר לקחת זהות גם של חייל גרמני. תמיד חשבתי שהם האויב וזהו. מעניין הקטע הזה.

  4. תמונות מצויינות מכאל
    ועוד שאלה ,לא היה בנמצא מישהו  שם שישחזר  את הצבא הגרמני ?
    כולם כולם שחקו רק דמויות של בעלות הברית?

     

    1. ליאור ידידי, אף אחד לא מעז לקחת את מקומו של הצד המפסיד. גם היום,יותר מ-70 שנה אחרי שגרמניה כבשה את צרפת, הגרמנים עדיין שנואים שם.
      וחבל שלא הסתדר לך לבוא בסוף, היית נהנה : )

      1. קראתי פעם באיזה מקום שמישהו כתב שממשלת גרמניה הנוכחית צריכה לגבות תמלוגים מכל משחקי המלחמה שנוצרו ל PS ול XBOX ול PC ו כל הסרטים  והמיצגים שנוצרו בעקבות מלהע 2  
        שהם הרי יצרו אותה ולהם מגיע התמלוגים בנדון 🙂 

  5. תמונות יפהפיות.
    יש לך בעיה עם הכותרות של התמונות, הן בורחות שמאלה ולפעמים נחתכות. כנראה שזו בעיה בתבנית.

    1. תודה רבה : )
      יודע על הבעייה עם כותרת התמונות. אין לי כל כך כח לחפש איפה זה ולתקן. צריך לזכור להשתמש בכותרות קצרות יותר 🙂

      1. זה קורה כי התמונות רחבות יותר מהדף (לפחות אצלי). מוגדר להן רוחב 840px ולכן הן והכותרות שלהן בולטות החוצה. אם אני מבטל את הרוחב הקבוע זה מוצג בסדר.

  6. יש שחזורים של יחידות גרמניות, בעיקר וואפן אס אס, אבל נורמנדי היא ללא ספק החגיגה הגדולה של המנצחים.
    ובקשר לטענות שמועלות כאן על 'מלחמה היא דבר אחר לגמרי', כמובן שהחגיגות הפכו להפנינג אבל אני חושב שזה מה שיפה. שדווקא במקום בו נהרגו כל כך הרבה אנשים ודם מיותר נשפך בנהרות, שם חוגגים אנשים את נצחון השפיות והשלום ונהנים מרגעים נורמלים. תוך כדי שימור חשוב מאוד של הזכרון, אגב.
    תארו לכם שבכל 6 באוקטובר היה נערך בגבול עם מצרים שחזור שבו משתתפים ישראלים, מצרים, סורים וירדנים ומרימים כוס לחיים במקום למוות. היה יכול להיות מרענן.  

    1. גולם, אחלה תגובה. מסכים איתך לחלוטין. כששואלים את רוב האנשים למה הם הגיעו לשם, התשובה הנפוצה ביותר היא "באתיח להביע הרכת תודה לחיילים שלחמו כאן". והשיחזור הוא דרך מצויינת עבורם לעשות את זה. זו בהחלט חגיגה של שלום.

  7. מעניין לציין, אפרופו הקפדה על פרטים קטנים:
    בתמונתו של ה"שוטר הצבאי", הדגל האמריקאי שעל כתפו הוא דגל בעל 48 כוכבים, כפי שהיה בזמן המלחמה, ולא בעל 50 כוכבים, כפי שהוא היום, שכן באותה תקופה אלסקה והוואי טרם הוכרו כמדינות אלא רק כ"טריטוריות".

  8. תמונות מקסימות!! לא היה לי מושג שהדבר הזה קורה – טירוף.
    בהחלט עושה חשק לנסוע, ועוד לחשוב שכל זה מתארגן עצמאית, רק אנשים פרטיים?!?

    אמנם שירתתי בצבא, אבל אני לא מבינה גדולה ביחידות צבאיות ותפקידן – לגבי ה"צנחן", מה הפואנטה בצבעי הסואה אם האפוד שלו זוהר? 🙂

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *