הממשל מעוניין למנוע את הספסרות בשכר הדירה.

ב-1940, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הועלתה הצעת חוק למניעת ספסרות והעלאה בלתי מבוקרת של מכירי השכירות, על מנת למנוע מצב שבו עיקר התקציב של התושבים יופנה לדיור.

הממשל הוא כמובן הממשל הבריטי ששלט כאן. היום אין כבר אף אחד שבאמת דואג לאינטרסים של מעמד הביניים ההולך ונהיה עני מיום ליום.

מצאתי שתי כתבות מאוקטובר 1940 העוסקות בנושא. ראו כמה יפה מסוכם הנושא בכתבה השנייה: "אין כל ספק שהצעת החוק תתקבל ברצון בכל חוגי הישוב, הרוצים למנוע הפקעת שערים של צרכי המחיה וספסרות בשכר דירה המהווה חלק ניכר בתקציב ההוצאות"

מחר בערב, לראשונה מזה 20 שנה, אצעד בהפגנה. יש גבול לעושק, יש גבול להתדרדרות הכלכלית שכל האוכלוסיה בישראל נקלעה אליה. זו תרומתי הצנועה למאבק – להראות שפעם היה כאן אחרת.

עיתון "דבר", 10 באוקטובר 1940
עיתון "דבר", 10 באוקטובר 1940

 

8 comments

  1. פעם היה כאן אחרת – אבל החקיקה שהבאת הניחה את התשתית לחוק הגנת הדייר, והוא בכייה לדורות.
    חוק הגנת הדייר הקפיא את שכר הדירה עד כדי שיעור אפסי מהשווי הריאלי של הדירה. נוצר מצב בו אי אפשר היה לפנות דיירים (פגיעה בזכות הקניין של בעל הבית) ומאידך לאורך השנים תנאי המחייה שלהם היו ירודים (לא היו תמריצים כלכליים לבעל הבית לשפץ). חקיקה כזו היא דרקונית, ומאפיינת ממשלים שפועלים תחת הוראות של תקנות לשעת חירום. 

    יש גבול לעושק, אבל אין זה אומר שכשמציבים אותו, יש לעשוק את בעלי הבתים. מי שקנה נדל"ן להשקעה בשנים האחרונות ראה איך התשואה על הנכס שלו הולכת וקטנה (מחירי הדירות עלו בהרבה ממחירי השכירות) ביחס למחיר שהוא שילם. 

    האפקט יהיה דומה לאפקט של מחאת הקוטג' – במקום לטפל מהותית בשוק, הרגולציה נעשית על גבם של היצרנים החלשים ביותר – הרפתנים ולא הטייקונים שגוזרים את הקופון על כולם, או בעלי הבתים "הקטנים" ולא ענף הנדל"ן על הספקולנטים, ה"יזמים", הקבלנים שבונים דירות פאר במחירים לא ריאליים, המשקיעים הזרים – לא כל בעלי הבתים המקומיים הם עשירים כקורח, ולרובם זהו מקור הכנסה יחיד או עיקרי לעת פנסיה. אין זה אומר שהתחום אינו משווע לרגולציה, אבל היא צריכה להיות עדינה.  

  2. לצורך הדיון אציג עצמי כבעל דירה המיועדת להשכרה.
    כאחד אשר יציג את דירתו להשכרה ארצה להשיג את המחיר המירבי שאוכל. הרי מדוע עלי ל"סבסד" את שכר הדירה של אנשים שאיני מכירם?
    מחיר שכר הדירה אותו אדרוש יסנן את השוכרים הפוטנציאלים שארצה. (תלוי כמובן היכן הדירה ממוקמת).
    בנוסף קיבלתי את הדירה לחזקתי בצורה של, קניה, זכיה בפיס, ירושה, מתנה וכולי. אזאי מדוע עלי להתחלק עם
    האוצר שנפל לידי עם אחרים? האם אלו שמציעים זאת מוכנים כי אהיה שותף ברווחים שלהם מהשקעות שונות שלהם
    מבלי להשקיע דבר?
    לסיום.
    יש לדרוש מהממשלה לפתח את האזורים הפחות צפופים במדינה. על ידי השקעה במוסדות חינוך ברמה גבוהה. עידוד הקמת מפעלים במקומות הללו. כולל הורדת עלויות שינוע של המוצרים אותם ייצרו שם. מתן תמריצים ארוכי טווח לאותם מפעלים. וכמובן בל נשכח דבר לא פחות חשוב ואולי החשוב מכל, הענקת מענקים למפעלי תרבות. גם לאנשי הפריפריה מגיע להינות ממיטב התרבות אשר מצויה גם במרכז. 

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *