אלפרד קרלטון גילברט היה בנעוריו ספורטאי מוכשר. הוא החזיק את השיא העולמי בעליות מתח וגרף מדליית זהב בקפיצה במוט באולימפיאדת לונדון 1908 תוך שהוא קובע שיא עולמי (3.66 מ’, מצחיק במונחים של היום)

אחרי שהסתיימה הקריירה הספורטיבית שלו הוא נרשם לבית ספר לרפואה ב-Yale .הוא פרנס את עצמו בלילות על ידי ביצוע קסמים במסיבות, ובסופו של דבר פרש מהלימודים בשנה האחרונה שלו כדי להקים עם שותף את חברת Mysto Manufacturing, שמכרה מערכות קסמים בקופסאות. בשנת 1911 החל גילברט לתכנן סט בנייה לצעצוע המבוסס על קורות בנייה מפלדה שבהן צפה בזמן נסיעה ברכבת בין ניו הייבן לניו יורק. בטוח בפוטנציאל של המוצר, גילברט רכש את חלקו של שותפו ושחרר לשוק משחק בנייה בשם Erector builder set , המשחק הזה יהפוך לאחר המשחקים הנמכרים ביותר בעולם לאורך המאה ה-20. עשרות מיליוני ערכות נמכרו לאורך השנים והפכו אותו למולטי מיליונר.

קו המוצרים של החברה הלך וגדל וכלל צעצועים גם בתחומי המדע כמו מיקרוסקופים, טלסקופים, ערכות כימיה וערכות ללימוד כל דבר, מהנדסה ועד פיזיקה. גילברט היה ממציא מוכשר וצבר יותר מ-150 פטנטים במהלך 50 שנות הקריירה שלו.

אגב, לגילברט מיוחס הרעיון של מתן הטבות לעובדיו, כולל ייעוץ רפואי ומשפטי חינם וחופשת לידה כבר בשנת 1915, כשאף מעסיק לא חשב על זה בכלל. הוא חי ברווחה באחוזה מפוארת על שטח של 2500 דונם בקונטיקס והחברה פרחה.

בסוף שנות הארבעים, היחס של אזרחי ארצות הברית לאנרגיית האטום היה מעורב ומורכב. לאחר שנעשו שימושים ראשונים בפצצות אטום בהירושימה ונגסאקי ב-1945, הייתה התלהבות גדולה מהפוטנציאל האנרגטי של האטום. האומה הייתה משוכנעת שהטכנולוגיה הזו תוביל לעידן חדש של שגשוג וחדשנות. הממשלה האמריקאית הפיצה את הרעיון שהאנרגיה האטומית תספק כוח זול ונקי ותהיה אבן יסוד לפיתוח תעשיות חדשות ולשיפור איכות החיים. התקווה הזו זלגה לאספקטים רבים בחיים, ותעשיות גילברט הגיבו בהתאם:

בשנת 1950 גילברט השיק משחק מדעי חדש – מעבדת האנרגיה האטומית של גילברט U-238 שהבטיחה לחשוף לילדים את סודות האנרגיה הגרעינית. אבל הערכה הזו לא התיימרה ללמד את סודות האטום בתיאוריה או על ידי סימולציה פשוטה. מעבדת האנרגיה האטומית של גילברט U-238 הייתה צעצוע רדיואקטיבי אמיתי. היא נמכרה במחיר עתק (של אז) -49.50 דולר,שהם כ-550 דולר כיום. לא זול.

הערכה עוצבה כסט של ניסויים ופלטפורמות חינוכיות המיועדות להציג את עקרונות האנרגיה הגרעינית לילדים וסטודנטים. המעבדה כללה מספר מודלים קטנים של תגובות גרעיניות, דגמים של אטומים ודגימות של מינרלים רדיואקטיביים אמיתיים, כולל אורניום (U-238) שאותן ניתן היה לתפעל בצורה בטיחותית תחת פיקוח. המעבדה כללה אוסף מגוון של תצוגות ונסויים אשר אפשרו למבקרים ללמוד על תהליכי ביקוע גרעיני, תהליכים של ייצור חשמל גרעיני, והשפעות קרינה על חומרים שונים. אחת התצוגות הפופולריות ביותר הייתה תצוגת רדיו-אקטיביות עם מקורות אורניום שהיו מבודדים ובטוחים לשימוש. כל תצוגה הייתה מלווה בהסברים מפורטים על איך ומה קורה ברמה האטומית, וכן כיצד החומרים המפולגים מייצרים אנרגיה.

מטרת המעבדה הייתה לא רק לספק ידע טכני, אלא גם לשפר את הבנת הציבור הרחב בנוגע לטכנולוגיות גרעיניות ולמזער את הפחדים הקשורים בשימוש באנרגיה זו.

הערכה כללה גם מונה גייגר פשוט לזיהוי וכימות הקרינה, רכיב שהיה פופולרי במיוחד בחיפושי אורניום משום שהממשל הציע 10,000$ לכל מי שימצא אורניום בארה”ב.

הערכה התקבלה בהתלהבות רבה על ידי מומחים. היא נתפסה כחדשנית ומרגשת, ונחשבה לדרך מצוינת לחשוף ילדים למדע מתקדם. עם זאת, היו גם קולות שהביעו דאגה לגבי הבטיחות של מתן חומרים רדיואקטיביים לילדים.  הערכה למשל כללה חומרים רדיואקטיביים ממשיים, כמו עפרות אורניום, ששימשו להדגמות. העפרה הכילה אורניום טבעי, שהוא רדיואקטיבי חלש אך עדיין יכול להוות סיכונים בריאותיים. חשיפה ממושכת לחומרים כאלה, במיוחד בסביבה לא מבוקרת, עלולה להגביר את הסיכון לבעיות בריאות הקשורות לקרינה.

ארבע העפרות למשל, היו רדיואקטיביות אבל הגיעו בצנצנות סגורות שלא ניתנות לפתיחה, אבל אם בטעות הן נשרpו, החומרים הרדיואקטיבים היו יכולים להתפזר בחדר.

הילד פרנסיס פורד קופולה הוקסם ממדע. הזמן הוא סוף שנות הארבעים, וארה”ב כולה הייתה אחוזת דיבוק בגלל הפצצה האטומית. כולם דיברו על הניסויים הגרעיניים, על עוצמת הפצצה, על הפחד מפצצה שהקומוניסטים ברוסיה ישיגו ויפגעו בארצות הברית. כשהוא קרא על הערכה החדשה שאפשר לעשות בה 150 ניסויים שונים, הוא רצה בה מאד אבל היא הייתה יקרה והוריו לא קנו לו אותה. אז בגיל 10 הוא הלך לעבוד אחר הצהריים באולם באולינג וחסך את הכסף שהרוויח עד שהצליח לקנות את הערכה.

קופולה תיאר פעם כיצד צפה בחלקיקים שנוצרו על ידי ענן גרעיני עפים דרך תא עננים. תא העננים במעבדה האטומית של גילברט הכיל חוט מצופה בפולוניום-210, (התרכובת הרדיואקטיבית ששישמה שנים מאוחר יותר להרעלת סוכן ה- ק.ג.ב לשעבר, אלכסנדר ליטוויננקו. מזל שאף ילד לא פירק את כדור הזכוכית שבו היה תא העננים.

הוא גם הסתובב בכל השכונה עם מונה הגייגר שלו בחיפוש אחר אורניום, בתקווה שימצא ויקבל פרס עצום מממשלת ארה”ב.

הדבקות בניסויים זיכתה אותו בתואר “המדען” שנאמר על ידי תלמידים בבית הספר שלו, אך הכינוי נאמר בלעג ולא בהערכה. ‘כילד צעיר, חלמתי להיות מדען וידעתי לא מעט על חייהם ורעיונותיהם של הגדולים. אבל הלך לי רע בבית הספר ובמיוחד במתמטיקה, אז אבא שלי אמר לי שאין סיכוי שאלך בעקבותיהם’, סיפר קופולה.

אגב, כשהוא קנה יקב (הוא היינן הכי גדול בקליפורניה) הוא שינה לו את השם  ל  Domaine de Broglie , על שם הנסיך לואי דה ברויי שחקר צאת תמועת האלקטרונים וקיבל פרס נובך על העבודה שלו. ‘הוקסמתי מהנסיך הצרפתי הצעיר בלואי דה ברויי. חשבתי שזה כל כך מעניין שמישהו מאצולה צרפתית, שיכול לחיות בפאר ובפריבילגיה, יקדיש את חייו למדע וללמוד את מסתורי החיים’, אמר קופולה.

רק 5000 ערכות נמכרו בכל ארצות הברית, ולכן ערכת ה-Gilbert U-238 נמכרה במשך שנתיים בלבד לפני שהוצאה מהשוק בגלל כישלון במכירות. היא נותרה כסמל לתקופה שבה ההתלהבות מהמדע והטכנולוגיה לעתים האפילה על שיקולי בטיחות.

כיום, הערכה נחשבת לפריט אספנות נדיר ויקר ערך. היא מוצגת במוזיאונים רבים כדוגמה לגישות החינוכיות והמדעיות של שנות ה-50. הערכה האחרונה שיצאה למכירה לפני 8 שנים נמכרה ב-13,000$