טופס 630

פוסטים אחרונים
Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit eiusmod tempor ncididunt ut labore et dolore magna

הילד שהציל את אפולו 11

ה-20 ביולי 1969 הוא ציון דרך בתולדות האנושות. בשעה 22:56 באותו יום ירד ניל ארמסטרונג במדרגות רכב הנחיתה שלו, ובעודו דורך לראשונה בהיסטוריה על אדמת הירח הוא אמר את המשפט המפורסם שלו: “צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות”. שלושה ימים נוספים טיילו הוא ועמיתו באז אולדרין על הירח, ומילאו משימות שונות. לאחר מכן הם החלו במסעם הארוך והמסוכן בחזרה לעבר כדור הארץ. באחד השלבים אבד עימם הקשר, ורק בזכות ילד קטן, גרג פורס בן העשר, הם הצליחו לחדש את הקשר ולשוב הביתה בשלום. במלאת 40 שנה לנחיתה חשפה נאס”א שוב את השתלשלות המקרים, התקלה מסכנת החיים והפתרון הכל-כך פשוט שלה. בשבוע שעבר דיברתי עם גרג פורס, והחלטתי לספר את הסיפור המדהים שלו.

ב-23 ביוני 1969, בשעה 22:00, שהה גרג פורס בביתו עם אמו ואחיו. אביו, צ’ארלס פורס, היה מנהל תחנת המעקב של נאס”א באי גואם בלב האוקיינוס השקט. באותה שעה בדיוק, אלפי קילומטרים מעליהם, נע לכיוון כדור הארץ רכב החלל שבו שהו חברי משלחת אפולו 11. כל התקשורת עם החללית בוצעה דרך תחנת הממסר שבגואם, שהייתה הנקודה היחידה שיכלה לתקשר באותו רגע עם האסטרונאוטים עקב סיבובו של כדור הארץ.

מפת גואם

צ’ארלס פורס וצוותו היו בעיצומה של תקשורת עם צוות החללית, ובמקביל היו בקשר רציף עם מרכז הבקרה של נאס”א בארה”ב. קצת לפני חצות, בעת שרכב הנחיתה עדיין טס מחוץ לאטמוספירה במסלול הקפי לפני תחילת ההכנות לחזרה לכדור הארץ, כמו בסרטי מתח לא מוצלחים, ניתק לפתע הקשר עם האסטרונאוטים. תוך דקות הובררה סיבת התקלה: האנטנה הסיבובית שבעזרת המנוע שלה עקבה אחר תנועת החללית, נתקעה ולא התכווננה לכיוון הנכון. שום אמצעי תקשורת חלופי לא היה בנמצא, וצ’ארלס פורס וצוותו היו חסרי אונים. כמו בסצינה נוספת מאותו סרט לא מוצלח, המיסב התקוע במנוע של האנטנה לא היה נגיש, והפתח היה צר מכדי שניתן יהיה לסובב אותו ידנית. הוא ניסה לשמן את המיסב התקוע על ידי הוספת גריז, אבל החור היה ברוחב של כחמישה סנטימטר, צר מכדי שידו תוכל להגיע לחלק התקוע. החלפה של הרכיב התקול לא באה בחשבון מפני שהיה מדובר בפעולה שאורכת שעות, ואילו האסטרונאוטים ורכב החלל שלהם עמדו להכנס לאטמוספירה תוך פחות משעה. כל אותה עת האסטרונאוטים היו מנותקים ממרכז הבקרה, בלי לדעת מה השתבש.

צ’ארלס פורס, מפקד בסיס התקשורת בגואם

לפתע הבזיק במוחו של צ’ארלס פורס רעיון: הוא התקשר לביתו, וביקש מרעייתו להעיר את גרג הצעיר. נהג נשלח מהבסיס להביא את גרג מהבית, ותוך מספר דקות הוא כבר היה שם. אביו נתן לו דלי עם גריז, וביקש ממנו לקחת חופן נדיב, לתחוב את ידו הדקה לחור שממנו היה ניתן לראות את המיסב, ולמרוח אותו בשכבה נדיבה של גריז מכל הכיוונים.

למרבה הפליאה, זה הספיק. המיסב חזר להסתובב, האנטנה התכווננה, והתקשורת לניל ארמסטרונג וצוותו חזרה. מאות אנשים במרכז השיגור בארה”ב חזרו לנשום. כידוע, אפולו 11 נחתה בשלום שעתיים אחר כך, וצוותה הפך למפורסם בעולם כולו. האירוע עצמו בגואם תועד במסמכי נאס”א במזכר פנימי, אחד מעשרות אלפי מזכרים שנכתבו באותו חודש באירגון, ולא זכה לתשומת לב מיוחדת בין בליל המסמכים שהחווירו מול הצלחת המשימה עצמה.

מזכר פנימי בנאס”א המתאר את תקרית האנטנה, ותרומתו של גרג פורס לפתרון

גרג פורס לא היה מודע לחשיבות מעשיו. מבחינתו הוא בסך הכל עשה משהו פשוט ולא מסובך, ולאחר מכן הוא חזר לישון, בלי לדעת אפילו מה עלה בגורל האסטרונאוטים שהציל.

מה שקרה לאחר מכן הפתיע אותו ואת משפחתו: ההתרגשות העצומה בכל העולם מעצם הנחיתה על הירח כיכבה במשך חודשים בכל עיתוני העולם. עיתונאי ששמע באקראי על הסיפור פרסם אותו, ותוך ימים גרג הפך לגיבור עולמי. הסיפור אודות תרומתו לנחיתה פורסם בעשרות עיתונים ברחבי העולם, והוא רואיין, צולם, שיחזר את המקרה מול המצלמות, וזכה להרבה מאד תשומת לב.

גרג פורס בן ה-10, משחזר עבור העיתונות את תיקון אנטנת התקשורת

כשנה וחצי לאחר שנרגעה המהומה, ניל ארמסטרונג ושני האסטרונאוטים הנוספים שהיו עימו יצאו למסע לכל תחנות הממסר של נאס”א ברחבי העולם, על מנת להודות באופן אישי לכל מאות האנשים שליוו אותם ותרמו להגעתם הבטוחה לירח ובחזרה לכדור הארץ. הוא כמובן נפגש עם גרג בן העשר.

גרג פורס ואחיו פוגשים בניל ארמסטרונג שבא לבקרם בגואם

ועל גבי פיסת העיתון שבה הייתה כתובה הידיעה על תרומתו של גרג, ניל ארמסטרונג הודה לו בכתבו: “לגרג, תודה על עזרתך לצוות אפולו 11, ניל ארמסטרונג”. העיתון הזה עדיין שמור אצל גרג פורס.

גזיר עיתון המספר על תרומתו של גרג פורס לנחיתה על הירח
ההקדשה של ניל ארמסטונג לגרג פורס, על הכתבה המקורית: “לגרג, תודה על עזרתך לצוות אפולו 11, ניל ארמסטרונג”

בשנים הבאות חלם גרג פורס (כמובן) על הגעה לחלל. הוא מספר שמכיוון שלא הייתה טלוויזיה בגואם, הבילוי המועדף עליו היה לבלות במשרדו של אביו, ולהאזין לתשדורות בין האסטרונאוטים הנוספים בחלל, לבין מרכז הבקרה. בניגוד לרוב בני גילו שראו את הנחיתות הבאות בטלוויזיה, הוא שמע אותן בדיוק כפי שהתרחשו, במערכת הקשר של נאס”א.

צ’ארלס פורס, אביו של גרג, המשיך בקריירה שלו בנאס”א, ווהגיע לתפקידי ניהול בכירים בארגון. הוא עבד ארבעים שנה בעבור תעשיית החלל האמריקאית, ובתפקידו האחרון הוא היה אחראי על הקבוצה שפיתחה לוויני איסוף נתונים. לאחר שנפטר הוקדש לו דף זכרון באתר של נאס”א.

ב-2009, בעת שבנאס”א וברחבי העולם ציינו ארבעים שנה לנחיתה ההיסטורית על הירח, הוזמן גרג לאירוע המרכזי במוזיאון החלל בוושינגטון, בהשתתפות האסטרונאוטים שנחתו על הירח בעצמם. עבורו היה מדובר בהתרגשות כפולה: הוא הוזמן גם עקב חלקו בסיפור, וגם בשם אביו, שנפטר שנתיים לפני כן.

זה מה שגרג פורס אמר על הנושא לפ]ני מספר שנים: “עכשיו כשאני מסתכל על זה אחורה, אני מאוד גאה”, אומר גרג. “לא בגלל שעשיתי מעשה מדהים במיוחד, אלא על זה שבמקרה כשהייתי במקום הנכון ובזמן הנכון, אבא שלי בטח בי מספיק כדי לעשות את זה”.

בשנים שלאחר הנחיתה ניתב גרג פורס את חייו במסלול הכנה לקריירה של אסטרונאוט: הוא למד פיסיקה באוניברסיטה, אבל לצערו בעת שניגש למבדקים של נאס”א, התגלה שהוא סובל מסוג מסויים של עיוורון צבעים, עובדה שפסלה אותו מיידית. על מנת להגשים ולו פיסה קטנה מחלומו, הוא הוציא רישיון טיס. היום הוא הבעלים של בית ספר להתעמלות וציוד ספורט ובזמנו החופשי הוא מטיס מטוסים קלים בדרום קרוליינה, מדינת מגוריו.

אחד הדברים שמאד שימחו אותי בעת כתיבת הפוסט הזה, היא העובדה שאני כותב על אדם חי ונגיש. הפוסט הזה נכתב תוך שיחות עם גרג פורס עצמו, וכמו כל אחד במערב (כמעט), גם אותו אפשר למצוא בפייסבוק ובטוויטר. גרג עצמו שמח מאד כשאמרתי לו שסיפורו יתורגם גם לעברית. חלק מהתמונות בפוסט הן תמונות שהוא שלח לי. הוא חי חיים רגילים לגמרי, אבל כפי שלכל אחד יש סיפור מיוחד שהתרחש בחייו, הסיפור של גרג פורס הפך לנחלת הכלל, עורר התרגשות, ופינה קטנה בהיסטוריה של כיבוש החלל שמורה גם לו.

גרג פורס ובתו

 

 

:לשתף את הפוסט