50 שנה קדימה, 1000 שנים אחורה במנהרת הזמן

הביטו בתמונה הזו שצולמה בשנות החמישים. היא מתארת סיטואציה מוכרת: שתי נשים בחנות תקליטים. שימו לב ללבוש שלהן שהוא מערבי לחלוטין. האישה השמאלית לובשת חליפה מחוייטת הדוקה ואפנתית ונועלת נעלי עקב תואמות. חלק מהתקליטים המוצגים לראווה בחנות הם כנראה אמריקאים, משום שאפשר לראות עטיפות של תקליטי ג’ז ושל להקות. המוכר מחוייט, לובש חליפה וענוב בעניבה, כפי שהיה נהוג באותה תקופה באירופה. הדלפק כולל עמדות השמעה עם אוזניות, כמו בכל חנות תקליטים המכבדת את עצמה. עשו ניסוי: בחנו היטב את התמונה ונסו לשער היכן היא צולמה. רק אחרי שתחליטו, בידקו למטה מה התשובה הנכונה.

המשך…

מה שהיה, הוא שיהיה – פוסט תמונות חצי אישי

גם השנה נסעתי לנורמנדי להשתתף באירועי יום השנה לפלישה הגדולה של בנות הברית לאירופה במלחמת העולם השנייה (D-Day). הפעם, מכיוון שהייתי מעט פחות לחוץ בזמן והיו לרשותי עשרה ימים תמימים לחרוש את האזור, תכננתי מראש לצלם סדרה של מספר תמונות ואתרים שהכרתי מהעבר מתמונות שחור לבן ישנות, ולבדוק כיצד הם ניראים היום. לפני הנסיעה ביצעתי עבודת הכנה באיסוף חלק מהתמונות, כך שידעתי מראש מה אני הולך לחפש והיכן. בחלק מן האתרים נראה כאילו הזמן עצר מלכת, ואין כמעט הבדל למעט הצילום בצבע במקום בשחור לבן, ואילו חלק מהאתרים השתנו שינוי מהותי. כל האתרים שבתמונה הם אתרים שבהם התחוללו קרבות כבדים בפלישה. מבלי להרבות במילים, הרי התמונות לפניכם. כל הצבעוניות צולמו על ידי, ואת הישנות מצאתי ברשת.

עדכון 2012: הוספתי עוד כמה תמונות מהביקור השנה

המשך…

היטלר – אימונים בתורת הנאום, או רטוריקה היא עניין של פרקטיקה

אין עוררין על כך שהיטלר היה (לצערנו הרב), אדם כריזמטי ונואם מחשמל שהלהיב את הקהל. כולם זוכרים את הנאומים חוצבי הלהבות ונוטפי הארס והשנאה שלו, שבהם הוא מתלהב, מנופף בידיו ורוקע ברגליו, רגע אחד לוחש ובמשנהו צווח את דברי ההסתה שלו אל הקהל המשולהב שבלע את דבריו בצמא. כל נואם מנוסה עובד הרבה מאד על טכניקת הנאום שלו כך שהיא תראה נמרצת ומשכנעת מחד וטבעית וזורמת מאידך, אך מעטים הם האנשים שמצליחים לעשות זאת בקלות. גם קלינטון (להבדיל) עבד רבות כדי לשכלל את הכריזמה שלו, וגם אצלו הכל נראה טבעי וזורם בעת שהוא נואם. היטלר לא היה שונה מהשאר: בנבירה בארכיון של גטי מצאתי תמונות של היטלר בן ה-36 עובד על טכניקות הנאום שלו, משפר אותה ומתרגל שוב ושוב מימיקות ומצבים. שמונה שנים מאוחר יותר, לאסוננו הרב, הוא יצליח (גם בזכות הנאומים שלו), להבחר כקנצלר גרמניה.

המשך…

עדלי סטיבנסון והחור בנעל

עדלי סטיבנסון, למרות ששמו לא אומר הרבה לרובנו, היה אחד הפוליטיקאים המשפיעים ביותר בארה”ב במשך עשרות שנים. הוא היה בן למשפחת פוליטיקאים מכובדת (סבו היה סגן נשיא ארה”ב) והוא עצמו היה שגריר ארה”ב באו”ם, מועמד לנשיאות מטעם הדמוקרטים, מושל אילינוי ועוד. אבל הפוסט הזה לא יעסוק (כמעט) בהשגיו הפוליטים, אלא בתצלום טיפשי שלו, תצלום שנכנס להיסטוריה.

המשך…

בוב ווילובי, 1927-2009, פוסט צילומים ופרידה מצלם אהוב

בוב ווילובי (Bob Willoughby) הוא אחד הצלמים שאני הכי אוהב. הוא תמיד היה בכל המקומות הנכונים, צילם את האנשים הנכונים בתעשיית הבידור, עבר עבור השבועונים הנחשבים ביותר, ונהנה מהחיים הטובים. ולמרות זאת – הצילומים שלו לא היו מעולם צילומי זהר הוליוודים. הקומפוזיציה המוקפדת שלו תמיד החמיאה למצולמיו מבלי להאדיר אותם לדרגת אלילים מוזהבים. הוא צילם אנשים הרגילים לקבל הוראות בימוי במצבים שבהם הם היו חופשיים לנפשם. אהבתי אותו מאד, ונהניתי להתבונן בתמונות שצילם. לפני חודש וחצי ווילובי מת בביתו שבצרפת בגיל 82. הפוסט הזה מכיל מעט מלל כחומר רקע, והרבה מאד צילומים. אתם מוזמנים להכיר אותו. המשך…

פסל החרות – תמונה אנושית

הרבה לפני המצאת פוטושופ, המחשב האישי, צילום דיגיטלי או כל מניפולציה בצילום (למעט ריטוש בסכין), החליטו שני צלמים אמריקאים, ארתור ס. מול וג’ון ד. תומאס, להרים פרוייקט צילום ייחודי במהלך מלחמת העולם הראשונה להעלאת המורל האמריקאי, כאות לפטריוטיות ולכוחה של ארה”ב. המטרה המוצהרת שלשמה הפרוייקט בוצע הייתה עידוד מכירת אגרות חוב מלחמתיות למימון המאמץ האמריקאי באירופה.

הפרוייקט שעליו הם עבדו היה יצירה של תמונה אנושית של פסל החירות על גבי הקרקע, על ידי שימוש באלפי אנשים שיצרו את הדמות.

התוצאה, בעיני, היא לא פחות ממדהימה:  עבודה מדוקדקת והפעלת אלפי אנשים בתקופה שאמצעי תקשורת ניידים לטווח קצר הייתה נדירה, ירידה לפרטים קטנים, משמעת צבאית וחזון יצרו בסופו של דבר תמונה נפלאה:

המשך…

קפיצה אל החופש

פטר לייבינג וקונרד שומאן נולדו בגרמניה תחילת שנות הארבעים בהפרש של מספר חודשים זה מזה. הם מעולם לא נפגשו, והמסלול שבחרו לעצמם הוביל אותם בכיוונים שונים לגמרי. ברגע אחד בודד חייהם הצטלבו לכדי תמונה אחת שנכנסה להיסטוריה.

בשנת 1961, בהיותם בגיל 19, הם עמדו זה מול זה, האחד חמוש בנשק והשני במצלמה, אך הסיטואציה לא הייתה אלימה אלא להיפך. מיקום טוב, תיזמון נכון, מזל רב ואקלים פוליטי מתאים – כולם התקבצו לכדי תמונה אחת בלבד, שהיה בה מספיק כדי להשפיע על חיים שלמים.

המשך…

אושוויץ, מבט מהצד השני

בינואר 2007, לפני מעט יותר משנתיים, קיבלו אנשי מוזיאון השואה בוושינגטון מתנה נדירה: קצין אמריקאי עלום שם, אחד ממאות קציני המודיעין שהגיעו לגרמניה לאחר תבוסתה על מנת לחקור את פשעי הנאצים, כתב להם וסיפר שבעת שסייר בדירה נטושה בפרנקפורט בשנת 1946, הוא נתקל באלבום תמונות ולקח אותו עמו בחזרה לארה”ב.  עתה, שישים שנה לאחר מכן, הוא החליט להעבירו למוזיאון, אך דרש בתוקף שאלמוניותו תישמר. חודשיים לאחר מכן הועבר לרשותם אלבום תמונות שכיתוב בנאלי רשום על כריכתו – אושוויץ, 21.6.1944.

למרות הידע הרב והבלתי נתפס על ההתרחשויות הנוראות שאירעו שם, לא קיימים כמעט צילומים מאושוויץ, ורוב המידע הקיים היום מתבסס על הממצאים שהתגלו במחנה לאחר השחרור, על צילומים בדיעבד של מתקן ההשמדה המפלצתי, ובמיוחד על העדויות המזוויעות של הניצולים. התמונות סיפקו תיעוד נדיר לחיי הסגל במחנה, אנשים שעבורם אושוויץ היה מקום שבו חיו את חייהם, ביצעו את המוטל עליהם ביעילות מצמררת וניהלו גם חיי חברה פעילים. למרות שבעליו של האלבום נשאר עלום, הצילום על עטיפת האלבום מרמז שהוא כנראה היה שייך לקרל הוקר, סגנו של מפקד המחנה האחרון, ריכרד בר.

המשך…

איך מחביאים שדה תעופה שלם (פוסט תמונות)

שדה התעופה הקטן שבפאתי בורבנק, קליפורניה, נבנה ב-1930. ארבע שנים לאחר מכן הוא כבר היה לנמל התעופה הגדול ביותר בלוס אנג’לס. חברת לוקהיד, שהחלה לייצר מטוסים כמה שנים קודם לכן חכרה חלקים משדה התעופה, וככל שהחברה גדלה והתפתחה, כך תפח גם הצורך בחלקים נרחבים יותר מהשדה. לבסוף, בשנת 1940, החברה רכשה את שדה התעופה בשלמותו ושינתה את שמו ל- Lockheed Air Terminal. שדה התעופה המשיך לשרת גם אוכלוסיה אזרחית, אך עיקר פעילותו היה לשימוש במאמץ המלחמתי של שנות הארבעים. אלפי מפציצים ומטוסי קרב נבנו במפעל שעבר לעבוד 24 שעות שבעה ימים בשבוע ואשר שירת את כוחות בעלות הברית.

לאחר מתקפת היפנים על פרל הרבור, התעורר חשש ממתקפה על חופה המערבי של ארה”ב, ונדרש פתרון יצירתי להסוואת מיקומם של המפעלים הבטחוניים. יחידה מיוחדת בחיל ההנדסה של ארה”ב הגיעה למפעל, והסוותה אותו לחלוטין. תוך מספר שבועות המפעל שינה את פניו לגמרי, ומה שהיה קודם במבט אווירי שדה תעופה ומפעל גדול והומה, עבר מטמורפוזה והפך להיות כפר שליו עם צריפים, שדות ומעט צמחיה מוריקה. רשתות הסוואה ענקיות שבהן הושתלו עצים, דשא וצמחי נוי גרמו לצופים מלמעלה לאשליה של כפר, ועל מנת להפוך את הנוף הפסטורלי לאמין, הוספו גם חוות קרטון קטנות ותמימות למראה. מתחת לרשתות ההסוואה המפעל המשיך בתפוקה המלאה.

כך נראה המפעל בימים כתיקונם לפני המלחמה:

.

.

וכך הוא נראה לאחר תהליך ההסוואה (בדיוק מאותה זווית):

המשך…

התמונות ששינו את העולם – האם הנודדת

פלורנס אוונס תומפסון כבר היתה עייפה ורעבה. היא הגיעה מאוקלהומה הרחוקה לקליפורניה שסימלה עבור ארה”ב את השמש, התקוה וההבטחות לעתיד, אלא שבמקרה שלה ההבטחות מעולם לא התממשו: במהלך הנסיעה ברכבה הרעוע באזור ניפומו שבדרום קליפורניה, משאבת המים ברכבה שבקה חיים, והיא מצאה את עצמה תקועה באמצע שום מקום עם רכב מושבת ועם שבעה ילדים קטנים, בהם תינוקת בת חצי שנה.

השנה היתה 1936, והשפל הכלכלי הגדול בארה”ב הכה במדינה במלוא עוצמתו.

המשך…