שלושה קטעים מרגשים

אורי קציר פרסם אתמול בבלוג המשובח שלו, אפלטון, רשימה של שלושה קטעים מרגשים והעביר את הלפיד הלאה לחמישה בלוגרים . בדרך  כלל כשאני מתוייג במשחקי הרשת הללו, אני מסרב בנימוס משום שהבלוג שלי הוא לא בלוג אישי אלא בלוג נישה בנושא הסטוריה. למרות זאת – הפעם דווקא בגלל הנושא החלטתי לכתוב ולהשתתף לראשונה במשחק.
מכיוון שלכל אחד מאיתנו יש עשרות ומאות תחנות תרבות בחייו, וכולנו תבנית נוף האירועים שלנו, קשה מאד לבחור שלוש תחנות מרגשות בלבד. מה שלא אבחר ישאר בחוץ נשכח ועזוב, ואני אוהב את כולן וכולם : )
ובכל זאת, שלושה קטעים קצרים עם הקדמות ארוכות, מתקופות שונות בחיי:

המשך…

קפטן הלר עושה את מקסיקו

לפני כשבועיים, בצ’ט עם מכר וירטואלי, שוחחנו על ספרים שאהבנו בילדותנו ושנינו ציינו ספר אחד שכילדים קראנו אותו פעמים רבות. בעקבות השיחה הזו החלטנו לכתוב שני פוסטים מקבילים שישוחררו באותו יום, כל אחד מנקודת מבטו על הספר ההוא, “סיירת ורה קרוז” שמו. הפוסט הזה הוא החצי שלי בניסיון הזה. את החצי השני אפשר לקרוא כאן אצל אורי קציר בבלוג המשובח שלו, “אפלטון”.

קפטן הלר שאל את עצמו מה עכשיו. הוא כבר טיפס באנדים ובסיירה מדרה. הוא צד כבר דובים בקוטב הצפוני, באפלוס עם האינדיאנים בארה”ב ויענים בדרום אמריקה. הוא כבר ראה הכל וחווה את כל מה שבני דורו רק קראו עליו בעיתונים באיחור של שבועות. השנה הייתה 1846, והוא תהה מה הלאה. “הא, המלחמה עם מקסיקו”, הוא אמר לעצמו והחליט להתגייס לשורות צבא ארה”ב.

קפטן הלר לא היה קיים באמת. הוא היה דמות בדיונית, האלטר אגו של תומס מיין-ריד, מחבר הספר “סיירת ורה קרוז”, שכמו גיבורו היה הרפתקן בזכות עצמו. הוא נולד והתחנך בראשית המאה ה-19 באירלנד, אך למרות תקוותיו של אביו, לא הצליח לסיים את לימודיו, ומקץ ארבע שנים הוא הוסמך כמורה אך לא ככומר כמו אביו. לאחר שהות קצרה בעיר הולדתו בערה בו תאוות הנדודים והוא הפליג לארה”ב בחפשו אחר הרפתקאות. בשנים הבאות הוא עבד כמורה פרטי בצפון, מוכר תירס בניו יורק (משרה ממנה פוטר לאחר שסירב להצליף בעבדים), מורה למתמטיקה בבית ספר פרטי, ומוכר בחנות כלבו בלואיזיאנה, ובין עבודה לעבודה הוא נדד ברחבי ארצות הברית.


המשך…