המגיפה שלא הייתה

אאוגניוש (יוג’ין) לזובסקי היה רופא, ואמונתו אסרה עליו להרוג אנשים, כולל את אויביו הגרמנים. אבל הוא גם לא יכול היה לעמוד מנגד בשעה שאנשים טובים וחפים מפשע נוספים נהרגו.
וכך, כאשר הנאצים כבשו פולין במלחמת העולם השניה, לזובסקי השתוקק למצוא דרך להילחם בחזרה. הוא מצא דרך כזו והציל אלפי אנשים ובכללם יהודים רבים. שמו לא ידוע בארץ, והגיע הזמן לספר את סיפורו המופלא.

המשך…

מבטו של הרוע

המגזין TIME כתב על הצלם ארנולד ניומן “על ידי הגזמה או לחילופין מיזעור של סביבתם של מצולמיו, הוא מדגיש ללא רחם את פניהם לכדי דמות אימפרסיוניסטית המעידה על אופיים האמיתי ”

ארנולד ניומן צילם נשיאים, שחקנים, ספורטאים ופוליטיקאים, אבל תמונה אחת שלו נכנסה להיסטוריה. זו התמונה המוצגת בפוסט הזה.

המשך…

מבטו של הנדון למוות

תמונה אחת, סיפור קצרצר ולא משמעותי מהמלחמה הנוראה ביותר שידעה האנושות:
בשנתיים האחרונות של מלחמת העולם השנייה הגנרל אנטון דוסטלר היה מפקדה של הארמיה ה-75, והיה אחראי על חבל ארץ נרחב באיטליה. ב- 22 במרץ 1944 נחתה על חוף לה-ספציה שבאיטליה חוליית אנשי קומנדו אמריקאים. מטרתם הייתה לפוצץ מנהרה ופסי רכבת באזור, ולמנוע תעבורה של ציוד גרמני חיוני למאמץ המלחמתי. מזלם לא שיחק להם, ותוך יומיים מרגע נחיתתם על החוף כולם נעצרו. בניגוד לאמנת ז’נווה (השלישית) שנחתמה בשנות העשרים, הגנרל דוסטלר החליט להוציא להורג את כל השבויים וכאן – הם נשפטו והוצאו מיידית להורג. חייל גרמני אחד, אמיץ במיוחד, סירב להשתתף בכיתת היורים באמרו שהמעשה מנוגד לאמנת ז’נווה למזלו הוא רק שוחרר בחרפה מהוורמאכט ולא הוצא להורג.
המשך…

לשחזר את ההיסטוריה

הפוסט הזה לא יהיה פוסט קלאסי של טופס 630 במובן של סיפור היסטורי אלא פוסט צילומים עדכניים, ובכל זאת חשבתי שהוא ראוי להכלל בבלוג ההיסטוריה שלי עקב הנושא המיוחד שלו. פעם בשנה-שנתיים אני טס לנורמנדי ביום השנה לפלישת בנות הברית לאירופה ב-1944 ( D-Day).  עשרות טקסים נערכים בשישה ביוני, ובכולם ניתן לראות אנשים בני שמונים ומעלה, בוגרי מלחמת העולם השנייה, המגיעים לבקר במקומות שנלחמו בהם, ולהפרד בפעם האחרונה מחבריהם לקרב.

השבוע הזה מאופיין בחגיגות המוניות, רובן על חופי הפלישה עצמם. אחד הדברים שאני הכי נהנה לראות הוא שיחזור התקופה המדוייק. אלפי בני אדם מגיעים לנורמנדי מאירופה וארה”ב, וכולם לבושים בבגדי התקופה (מי במדים ומי בבגדים אופייניים לשנות הארבעים). חלקם מגיעים עם אופנועים, מכוניות, משאיות וכלים אמפיבים. כל הכלי הרכב פרטיים ומתוחזקים על חשבון בעליהם.הבגדים מושקעים עד לפרטים הקטנים ביותר, וניכרת הקפדה ושיגעון לדבר.

הפוסט הזה הוא פוסט תמונות המביא חלק קטן מהמראות שראיתי שם בשנה שעברה. אני מקווה להיות שם גם בשנה הבאה. תהנו.

המשך…

קוסם המלחמה – פוסט אורח

הנער הארי פוטר אינו הקוסם הבריטי הראשון שנלחם בכוחות הרשע בעזרת כשפי היעלמות שונים ומשונים. הוא גם לא הקוסם הראשון ששבה את דמיונו של כל בריטי אשר שמע עליו. אך בעוד שפוטר הצעיר מוכר בעולם כולו ומעלליו נקראים בשקיקה על ידי ילדים ומבוגרים בשמונים שפות, הרי שג’ספר מסקליין (Jasper Maskelyne) הקוסם הבריטי היה מוכר רק למעטים. ובעוד שהארי פוטר נלחם בשרביט הקסמים שלו נגד הלורד וולדמורט וחבורת הסהרסנים שלו, ג’ספר מסקליין נלחם נגד פילדמרשל רומל – אויב מסוכן לא פחות, אשר איים על הסדר העולמי כולו ולא רק על תלמידי בית הספר הוגוורטס לכישוף וקסמים.

המשך…

מחנות ריכוז, לא מה שחשבתם

פרד קורמטסו (Fred Korematsu) הוא גיבור. בתקופה אפלה שבה אזרחים אמריקאים הושמו במחנו ריכוז, הוא לא נכנע ובמשך עשרות שנים דרש את הצדק וההכרה בעוול שנעשה לעשרות אלפי אנשים. הפוסט הזה הוא סיפורם של האנשים שקיבלו כמובנת מאליה את העובדה שהמדינה יכולה להקים מחנות ריכוז לאזרחיה, וסיפורו של אדם אחד שנאבק בעוול הזה.

המתקפה על פרל הארבור שבהוואי ב-7 בדצמבר 1941 מצאה אומה שלמה המומה, כואבת וכועסת. ארצות הברית שעד אותו יום ישבה על הגדר וניסתה להמנע מלהכנס למלחמה שקרעה את אירופה לגזרים, הועמדה בפני עובדה מוגמרת: היה עליה להלחם או להרים ידיים, וברור היה שארה”ב לא תיכנע.

המשך…

מה שהיה, הוא שיהיה – פוסט תמונות חצי אישי

גם השנה נסעתי לנורמנדי להשתתף באירועי יום השנה לפלישה הגדולה של בנות הברית לאירופה במלחמת העולם השנייה (D-Day). הפעם, מכיוון שהייתי מעט פחות לחוץ בזמן והיו לרשותי עשרה ימים תמימים לחרוש את האזור, תכננתי מראש לצלם סדרה של מספר תמונות ואתרים שהכרתי מהעבר מתמונות שחור לבן ישנות, ולבדוק כיצד הם ניראים היום. לפני הנסיעה ביצעתי עבודת הכנה באיסוף חלק מהתמונות, כך שידעתי מראש מה אני הולך לחפש והיכן. בחלק מן האתרים נראה כאילו הזמן עצר מלכת, ואין כמעט הבדל למעט הצילום בצבע במקום בשחור לבן, ואילו חלק מהאתרים השתנו שינוי מהותי. כל האתרים שבתמונה הם אתרים שבהם התחוללו קרבות כבדים בפלישה. מבלי להרבות במילים, הרי התמונות לפניכם. כל הצבעוניות צולמו על ידי, ואת הישנות מצאתי ברשת.

עדכון 2012: הוספתי עוד כמה תמונות מהביקור השנה

המשך…

היטלר – אימונים בתורת הנאום, או רטוריקה היא עניין של פרקטיקה

אין עוררין על כך שהיטלר היה (לצערנו הרב), אדם כריזמטי ונואם מחשמל שהלהיב את הקהל. כולם זוכרים את הנאומים חוצבי הלהבות ונוטפי הארס והשנאה שלו, שבהם הוא מתלהב, מנופף בידיו ורוקע ברגליו, רגע אחד לוחש ובמשנהו צווח את דברי ההסתה שלו אל הקהל המשולהב שבלע את דבריו בצמא. כל נואם מנוסה עובד הרבה מאד על טכניקת הנאום שלו כך שהיא תראה נמרצת ומשכנעת מחד וטבעית וזורמת מאידך, אך מעטים הם האנשים שמצליחים לעשות זאת בקלות. גם קלינטון (להבדיל) עבד רבות כדי לשכלל את הכריזמה שלו, וגם אצלו הכל נראה טבעי וזורם בעת שהוא נואם. היטלר לא היה שונה מהשאר: בנבירה בארכיון של גטי מצאתי תמונות של היטלר בן ה-36 עובד על טכניקות הנאום שלו, משפר אותה ומתרגל שוב ושוב מימיקות ומצבים. שמונה שנים מאוחר יותר, לאסוננו הרב, הוא יצליח (גם בזכות הנאומים שלו), להבחר כקנצלר גרמניה.

המשך…

סגירת מעגל מרגשת, או למה אני כל כך אוהב את הרשת

אתמול בערב פרסמתי את חלקו השני של הפוסט על מרגרט בורק-וויט. אחת הפסקאות בפוסט מתארת את הצילומים שבורק-וויט צילמה בימים הראשונים לאחר שחרור בוכנוולד, וזו אחת התמונות שפרסמתי בפוסט, תמונה שבה ניראית אסירים שזה עתה שוחררו על ידי האמריקאים. התמונה פורסמה בשבועון לייף, ובמאות מקומות שונים. מתוך עשרות אלפי התמונות שבורק-וויט צילמה, סדרת התמונות משחרור בוכנוולד היא המפורסמת ביותר. המשך…

מרגרט בורק-וויט: תמיד בחזית ההיסטוריה (חלק שני)

הפוסט הזה הוא המשכו של הפוסט הקודם בנושא. גם אם קראתם אותו לפני שנה, מומלץ להתחיל עם החלק הראשון משום שעדכנתי אותו מעט.

בפוסט הראשון תיארתי את המסעות שבורק-וויט ערכה בשנות השלושים ברוסיה ובגרמניה. במסגרת המסעות התכופים שלה לאירופה, היא ערכה עוד מסע אחד שנכנס להסטוריה, במיוחד בגלל תמונה אחת ידועה שהיא צילמה. נחשפתי לתמונה הזו בפורום צילום וניתוח תמונות שאני חבר בו, ובעיני היא מדהימה, במיוחד לאחר בחינה מעמיקה.

המשך…