הגיבורה האולימפית שלי

שום דבר בחיים לא בא בקלות לווילמה רודולף. לא לידתה הקשה, לא חייה כילדה שחורה ענייה ומשותקת, ולא ההמשך לאחר מכן. היא מעולם לא הרימה ידים, וכח הרצון הנדיר שלה הביא אותה בסוף לפסגת העולם. אומרים שכשפגשה בבגרותה את הנשיא קנדי, הוא איבד לשניה את יכולת הדיבור מרוב הערצה. לכבוד האולימפיאדה, זה סיפורה של אחת הנשים הנערצות עלי ביותר בכלל, וכספורטאית על בפרט.

המשך…

פוסט תמונות: משחק גולף בקובה

כשחושבים על פידל קסטרו, האסוציאציה הראשונית של רובנו תהיה המהפיכה בקובה, פידל המזוקן נואם בלהט, פידל מעשן סיגרים ועוד. בעת שנתבקש להזכר בדמותו של צ’ה גווארה, כולם יזכרו רק את הצילום המפורסם שלו שצולם על ידי אלברטו קורדה הקובני (שאגב – מעולם לא קיבל תמלוגים על הצילום הכל כך מפורסם הזה). מצאתי סדרה קטנה של מספר תצלומים נוספים של קסטרו וצ’ה גווארה במצב שונה, בעת שהם משחקים גולף. אין כאן סיפור גדול או עובדות לא ידועות, אלא רק סיטואציה שאני אישית לא הייתי משייך אותה לפידל, צ’ה, או ללהט המהפכה הקובני ואורח החיים הסגפני שנקשר בהם.

המשך…

מאמר אורח: גאון בבייסבול, גאון בפיסיקה, גאון בריגול, קבור בישראל

מנחם לס היה האליל שלי המון שנים. הוא כותב על ספורט כמעט חמישים שנה, ואין חובב ספורט שלא מכיר את שמו. מאז ראשית שנות השישים הוא הביא את אמריקה לכל בית בישראל, ובימים שבהם לא הייתה טלוויזיה, ובוודאי שגם לא שידורים ישירים של ה-NBA, הוא סיפר לקוראיו על הטבעות,  שחקנים אגדיים, ועל מאבקים עוצרי נשימה בין קבוצות ששמן בלבד כבר היה מספיק לעורר את דמיונו של כל חובב ספורט. הוא כתב ב”חדשות”, ידיעות אחרונות” “מעריב” ו”הארץ”, ובמקביל שימש כפרופסור וראש החוג לביו-מכניקה באוניברסיטת אדלפי.

לפני שנה קראתי מאמר שמנחם כתב ב-1972, והשבוע, לשמחתי הרבה, הוא ניאות מיד לבקשתי לפרסם את הסיפור המדהים כמאמר אורח בבלוג הצנוע שלי. כבוד גדול עבורי, ולא בתור מליצה. באמת כבוד גדול לארח אותו כאן. המשך…

מהלומת הרפאים

לוח השעם התלוי מעל לשולחן העבודה שלי משובץ בפתקים צבעוניים המכילים מספרי טלפון שאת רובם כבר אין סיבה לשמור, משימות שחלקן בוצעו וחלקן האחר כבר לא צריך להתבצע, ובעוד כהנה וכהנה פריטים חסרי משמעות. שתי תמונות מעטרות אותו ומושכות תשומת לב. האחת – צפויה ומתבקשת: תמונה צבעונית של בנותי האהובות, משוש קיומי והאור של חיי, מחייכות אל מול המצלמה.

הצילום השני – אנטי תזה לתמונה הראשונה, ולמרות זאת, הוא הצילום שאני הכי אוהב בעולם. אגיע אליו מאוחר יותר.

אף אחד לא ממש יודע מתי סוני ליסטון נולד. סברה אחת טוענת שהתאריך הנכון היה בינואר 1928, וטענה אחרת קבעה את התאריך למאי 1932. הוא היה הילד ה-12 מתוך 13 ילדים שנולדו לטובי ליסטון ואשתו השנייה,הלן. טובי, חקלאי אריס עני מארקנסו, היה אביהם של עוד 12 ילדים מנישואיו הראשונים, מה שהפך את סוני לאחד מתוך 25 ילדים בשבט ליסטון המורחב. אורח חייהם היה זהה לחלוטין לזה של אבותיהם העבדים שמאה שנים קודם לכן עבדו בשדות הכותנה בדרום עבור אדוניהם, ואילו עתה עבדו כולם כולל הילדים תמורת שכר זעום באותם שדות ממש. מכיוון שכל יד עובדת תרמה לכלכלת המשפחה, בית הספר היה מקום מותרות שאפשר היה לוותר עליו, וסוני מעולם לא למד קרוא וכתוב. כמו שאר אחיו ואחיותיו, הוא עבד בפרך וספג אלימות והתעמרות על בסיס יומי מאביו האלים והאלכוהוליסט. “מעולם לא קיבלתי דבר מאבי, מלבד מכות”, צוטט פעם ליסטון בהתייחסו לשנות ילדותו.

המשך…

קללת התיש של שיקגו, הגורים חסרי המזל והאוהד השנוא בהסטוריה

ההתחלה

האוהדים השרופים של שיקגו קאבס , קבוצת הבייסבול הראשונה של שיקגו, טוענים שוויליאם (בילי) סיאניס היה צריך להבין שיש לו מזל מחורבן כבר כשהחליט לפתוח בַּאר.  המהגר שנולד בכפר יווני קטן והיגר עם הוריו לארה”ב בגיל 5, עמד עתה להפוך לבעל מסבאה בשיקגו, טברנת לינקולן שמה, והוא כבר החל לתכנן איך יוכל להתפרנס בתקופה כל כך קשה. היה זה ב-1933, בשיאו של המשבר הכלכלי הגדול, וסיאניס שילם סכום זעום של 205$ עבור מסבאה קטנה אך בעלת לקוחות קבועים. הצ’ק שבו שילם למוכר חזר כבר למחרת והעסקה הייתה על סף ביטול, אך לבסוף סיאניס הצליח לדחות את מועד התשלום ושילם בעבור המסבאה בכסף שנכנס מרווחיו הראשונים. בדיעבד,עשרות אלפי אנשים טוענים שהעסקה הייתה צריכה להתפוצץ, ובכך הייתה מונעת עשרות שנים של קללה על הקאבס.

המשך…

קללת הגרביים השחורים

שיקגו וויט סוקס (הגרביים הלבנות) של 1917 הייתה אחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה של מועדון הבייסבול המפואר הזה, שהוקם בתחילת המאה, ב-1901. הם השיגו 100 ניצחונות בעונה, שיא מועדון שעדיין לא נשבר עד היום, הפיצ’ר אדי סיקוט, בעונתו ה-12 בליגה, הצליח להשיג הישג שכמוהו רואים לעתים נדירות ובמשחק אחד הצליח למנוע משחקני קבוצה שלמה להכות בכדור (No Hitter, עבור שני קוראי שמבלים בלילות מול ESPN). האליפות הייתה עניין של זמן, וכשהסתיימה סדרת הגמר מול הניו יורק ג’יינטס, לא הייתה זו הפתעה גדולה ששיקגו ניצחה. אף אחד לא שיער שקללה עומדת ליפול על הקבוצה, קללה שתגרום ל-3 דורות של אוהדים לחכות 88 שנים על לאליפות הבאה. המשך…