קת’י לרוי והחובש המתאבל

השנה היא 1966 ומלחמת ויאטנם הייתה בעיצומה. קת’רין (קת’י) לרוי, צרפתיה בת 21 החליטה מה היא רוצה לעשות בחיים, להיות צלמת קרבית, וידעה ששום דבר לא ימנע ממנה להגשים את שאיפתה. היא רצתה לצלם את הפנים מאחורי המלחמה ועבדה בפרך 18 שעות ביום כתחקירנית כדי לחסוך אגורה לאגורה. כשהגיעה לסכום הרצוי היא קנתה כרטיס בכיוון אחד לויאטנם למרות התנגדות המשפחה, וטסה לשם כשבכיסה מצלמת הלייקה שלה וכל הונה עלי אדמות – 100$.

כשהגיעה, נכנסה למשרדו של מנהל סוכנות אסושיאטד פרס והציעה לו את שירותיה.

המשך…

מבטו של הנדון למוות

תמונה אחת, סיפור קצרצר ולא משמעותי מהמלחמה הנוראה ביותר שידעה האנושות:
בשנתיים האחרונות של מלחמת העולם השנייה הגנרל אנטון דוסטלר היה מפקדה של הארמיה ה-75, והיה אחראי על חבל ארץ נרחב באיטליה. ב- 22 במרץ 1944 נחתה על חוף לה-ספציה שבאיטליה חוליית אנשי קומנדו אמריקאים. מטרתם הייתה לפוצץ מנהרה ופסי רכבת באזור, ולמנוע תעבורה של ציוד גרמני חיוני למאמץ המלחמתי. מזלם לא שיחק להם, ותוך יומיים מרגע נחיתתם על החוף כולם נעצרו. בניגוד לאמנת ז’נווה (השלישית) שנחתמה בשנות העשרים, הגנרל דוסטלר החליט להוציא להורג את כל השבויים וכאן – הם נשפטו והוצאו מיידית להורג. חייל גרמני אחד, אמיץ במיוחד, סירב להשתתף בכיתת היורים באמרו שהמעשה מנוגד לאמנת ז’נווה למזלו הוא רק שוחרר בחרפה מהוורמאכט ולא הוצא להורג.
המשך…

ואם כולם יקפצו מהגג?

פיליפ הלסמן מחזיק בהישג נדיר: הוא צילם 101 שערים עבור המגזין “לייף”, עובדה שמיד מכניסה אותו לפנתיאון כאחד מגדולי הצלמים בארה”ב. הוא צילם אופנה וצילומי רקע לכתבות, אבל תמיד הייתה לו אובססיה: הוא אהב לצלם אנשים קופצים.
“כשאתה מבקש ממישהו לקפוץ, הוא מרוכז כולו בקפיצה, וכך נושרות ממנו המסכות והאני האמיתי שלו מתגלה”, אמר הלסמן בראיון. היה לו גם שם לתיאוריה הזו: jumpology – תורת הקפיצות.

(הפוסט הזה מורכב מעשרות תמונות, ייקח לו קצת זמן לעלות)
המשך…

פוסט תמונות: משחק גולף בקובה

כשחושבים על פידל קסטרו, האסוציאציה הראשונית של רובנו תהיה המהפיכה בקובה, פידל המזוקן נואם בלהט, פידל מעשן סיגרים ועוד. בעת שנתבקש להזכר בדמותו של צ’ה גווארה, כולם יזכרו רק את הצילום המפורסם שלו שצולם על ידי אלברטו קורדה הקובני (שאגב – מעולם לא קיבל תמלוגים על הצילום הכל כך מפורסם הזה). מצאתי סדרה קטנה של מספר תצלומים נוספים של קסטרו וצ’ה גווארה במצב שונה, בעת שהם משחקים גולף. אין כאן סיפור גדול או עובדות לא ידועות, אלא רק סיטואציה שאני אישית לא הייתי משייך אותה לפידל, צ’ה, או ללהט המהפכה הקובני ואורח החיים הסגפני שנקשר בהם.

המשך…

ניסוי בחלון הראווה

רובר דוואנו (Robert Doisneau) הוא אחד הצלמים הצרפתים הידועים ביותר בעולם, בעיקר בזכות תמונה אחת מפורסמת (שלא קשורה לפוסט הזה, אבל אתייחס אליה בסופו). הוא אהב לצלם את פריז, ומאות תמונות שלו פורסמו לאורך 70 שנות פעילותו. עבודתו מאופיינת בסצינות מצחיקות ועצובות, אירוניות ועירוניות, ובעיקר אנושיות. הוא אחד הצלמים האהובים ביותר בצרפת (ואחד משני החביבים עלי ביותר מהמדינה הזו), ובשנות השמונים הוא אף קיבל תואר אצולה צרפתי – אות לגיון הכבוד.

ב-1948 דוואנו קיבל משימת צילום בפריז מהמגזין LIFE, ולצורך כך הוא החליט להתחכם:

המשך…

50 שנה קדימה, 1000 שנים אחורה במנהרת הזמן

הביטו בתמונה הזו שצולמה בשנות החמישים. היא מתארת סיטואציה מוכרת: שתי נשים בחנות תקליטים. שימו לב ללבוש שלהן שהוא מערבי לחלוטין. האישה השמאלית לובשת חליפה מחוייטת הדוקה ואפנתית ונועלת נעלי עקב תואמות. חלק מהתקליטים המוצגים לראווה בחנות הם כנראה אמריקאים, משום שאפשר לראות עטיפות של תקליטי ג’ז ושל להקות. המוכר מחוייט, לובש חליפה וענוב בעניבה, כפי שהיה נהוג באותה תקופה באירופה. הדלפק כולל עמדות השמעה עם אוזניות, כמו בכל חנות תקליטים המכבדת את עצמה. עשו ניסוי: בחנו היטב את התמונה ונסו לשער היכן היא צולמה. רק אחרי שתחליטו, בידקו למטה מה התשובה הנכונה.

המשך…

טרגדיה בחוף הים

לפעמים, אין צורך בסיפור גדול כדי להעביר מסר. צילום מקרי שנראה חסר חשיבות אם מנתקים אותו מהקונטקסט המקורי שלו יכול להיות צילום רב כח ובעל משמעות עמוקה אם יודעים מה הסיפור שמאחוריו. כזה בדיוק הוא המצב בהתייחס לתמונה שצולמה ב-1954 על חוף הים. התמונה הזו זכתה בפרס פוליצר, ובמקביל גררה עימה שאלות אתיות קשות. הפוסט הזה הוא השני בסדרת פוסטים המספרים את הסיפור שמאחורי תמונות שזכו בפוליצר. על התמונה הראשונה כתבתי בעבר כאן

המשך…

ג’ימי קרטר והארנב הקטלני

ב-26 במרץ 1979 נחתם על מדשאת הבית הלבן הסכם השלום בין ישראל למצרים. היה זה שיאו של מסע מפרך בן שנתיים שהנשיא קרטר הוביל לפיוס בין שתי המדינות. בחודשים שקדמו לחתימה הוא התרוצץ במזרח התיכון, נפגש עם בגין וסאדאת בישראל ובמצרים, זימן אותם לועידה מסובכת וקשה בקמפ דייויד, ולאחר שנתיים קשות ורצופות משברים קשים, הוא השיג את מטרתו והעולם זכה לראות את בגין, סאדאת וקרטר מתחבקים, לוחצים ידיים ועושים שלום. שלושה שבועות לאחר מכן, בעודו נופש בחווה המשפחתית שלו בג’ורג’יה, תקרית מגוחכת שהייתה לו עם ארנב שמה אותו ללעג ברחבי ארה”ב כולה. זה סיפורו של ג’ימי קרטר וארנב הביצות הקטלני.

המשך…

מה שהיה, הוא שיהיה – פוסט תמונות חצי אישי

גם השנה נסעתי לנורמנדי להשתתף באירועי יום השנה לפלישה הגדולה של בנות הברית לאירופה במלחמת העולם השנייה (D-Day). הפעם, מכיוון שהייתי מעט פחות לחוץ בזמן והיו לרשותי עשרה ימים תמימים לחרוש את האזור, תכננתי מראש לצלם סדרה של מספר תמונות ואתרים שהכרתי מהעבר מתמונות שחור לבן ישנות, ולבדוק כיצד הם ניראים היום. לפני הנסיעה ביצעתי עבודת הכנה באיסוף חלק מהתמונות, כך שידעתי מראש מה אני הולך לחפש והיכן. בחלק מן האתרים נראה כאילו הזמן עצר מלכת, ואין כמעט הבדל למעט הצילום בצבע במקום בשחור לבן, ואילו חלק מהאתרים השתנו שינוי מהותי. כל האתרים שבתמונה הם אתרים שבהם התחוללו קרבות כבדים בפלישה. מבלי להרבות במילים, הרי התמונות לפניכם. כל הצבעוניות צולמו על ידי, ואת הישנות מצאתי ברשת.

עדכון 2012: הוספתי עוד כמה תמונות מהביקור השנה

המשך…