קת’י לרוי והחובש המתאבל

השנה היא 1966 ומלחמת ויאטנם הייתה בעיצומה. קת’רין (קת’י) לרוי, צרפתיה בת 21 החליטה מה היא רוצה לעשות בחיים, להיות צלמת קרבית, וידעה ששום דבר לא ימנע ממנה להגשים את שאיפתה. היא רצתה לצלם את הפנים מאחורי המלחמה ועבדה בפרך 18 שעות ביום כתחקירנית כדי לחסוך אגורה לאגורה. כשהגיעה לסכום הרצוי היא קנתה כרטיס בכיוון אחד לויאטנם למרות התנגדות המשפחה, וטסה לשם כשבכיסה מצלמת הלייקה שלה וכל הונה עלי אדמות – 100$.

כשהגיעה, נכנסה למשרדו של מנהל סוכנות אסושיאטד פרס והציעה לו את שירותיה.

המשך…

מדיניות נועזת ומרחיקת ראות, 1973

המודעה שאביא בפוסט היא כה מדהימה עד שהלכתי לבדוק את אמיתותה במאגר העיתונות העברית, משום שלא האמנתי שהיא אכן התפרסמה. בדקתי והיא אותנטית לגמרי.

ספטמבר 1973. ישראל עדיין נחה על תהילת מלחמת ששת הימים והתבוסה שצבאות ערב נחלו בה. גאה, בוטחת, שחצנית ושאננה היא היא בנתה את קו בר-לב הלכה לישון מאחוריו בידיעה שאין אויב שיכול לנו.

המשך…

תשעה מלכים

מאז ומעולם, במשך מאות רבות של שנים, משפחות האצולה והמלוכה של אירופה התחתנו בתוך המשפחה. הנישואים הללו היו נישואי נוחות, מעמד, עושר ובעיקר נישואים של קשרים פוליטים ובריתות מדיניות.  לא בטוח שהייתה שם אהבה, אבל היו מחלות רבות שמקורן במאגר גנים מצומצם מאד. המופיליה למשל, הייתה נפוצה מאד בקרב אצולת אירופה, פי כמה וכמה משיעורה באוכלוסיה.

בחודש מאי 1910 נפטר בגיל 68 מלך אנגליה אדוארד השביעי, “הדוד של אירופה”. במשך שנות שלטונו הקצרות הוא כונה “אדוארד משכין השלום”, אבל כל זה עמד להשתנות בקרוב. בקרוב מאד.

המשך…

הממשל מעוניין למנוע את הספסרות בשכר הדירה.

ב-1940, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הועלתה הצעת חוק למניעת ספסרות והעלאה בלתי מבוקרת של מכירי השכירות, על מנת למנוע מצב שבו עיקר התקציב של התושבים יופנה לדיור.

הממשל הוא כמובן הממשל הבריטי ששלט כאן. היום אין כבר אף אחד שבאמת דואג לאינטרסים של מעמד הביניים ההולך ונהיה עני מיום ליום.

מצאתי שתי כתבות מאוקטובר 1940 העוסקות בנושא. ראו כמה יפה מסוכם הנושא בכתבה השנייה: “אין כל ספק שהצעת החוק תתקבל ברצון בכל חוגי הישוב, הרוצים למנוע הפקעת שערים של צרכי המחיה וספסרות בשכר דירה המהווה חלק ניכר בתקציב ההוצאות”

מחר בערב, לראשונה מזה 20 שנה, אצעד בהפגנה. יש גבול לעושק, יש גבול להתדרדרות הכלכלית שכל האוכלוסיה בישראל נקלעה אליה. זו תרומתי הצנועה למאבק – להראות שפעם היה כאן אחרת. המשך…

קדאפי. איש השנה שלנו.

לפני שבועיים, בעת שהייתי בבית אריאלה וחיטטתי בארכיון העיתונות שלהם, נתקלתי בגליון סיכום השנה של “העולם הזה” מ-1972. ברשימת אנשי השנה של השבועון הופיע מועמר קדאפי, שליט לוב.  ההסבר על בחירתו לאיש השנה מאלף וכאילו לא חלפו כבר 39 שנים מאז. הצרות אותן צרות, ההיסוסים אותם היסוסים, התירוצים לא השתנו במאום, השלום לא נראה באופק, וההמנהיגים מתבצרים בעמדותיהם כתמיד. הזמן קפא מלכת בהקשר של הכתבה הזו, ולמעט שמו (שמה) של ראש ממשלת ישראל, אין שום הבדל. מייאש.

המשך…

מיקי כהן: גנגסטר נשכח, שחצן עם פה גדול ויהודי עצבני

מיקי כהן רצה להיות מפורסם. זה מה שהניע אותו בכל שלב בחיים. הוא לא היה הכי מוכשר, הכי יפה או הכי חכם, אבל זה לא הפריע לו לנסות. בעולם של מאפיונרים המנסים להצניע את פעילותם ככל האפשר, הוא השתדל להתבלט כמיטב יכולתו עד כדי כך שהוא הפך לסלבריטי-גנגסטר, וכוכבי קולנוע שמחו להראות בחברתו. אבל למרות כל מאמציו – הוא לא הצליח. בעוד שחבריו לפעילות מאיר לנסקי ובאגסי סיגל ידועים עד היום, שמו של מיקי כהן נעלם לאורך הזמן.  מבלי לשפוט לחיוב או לשלילה – זהו סיפורו של מיקי כהן שהיה מאפיונר קשוח ואכזרי, שודד ורוצח, ובמקביל – יהודי גאה שתרם כסף וכוח זרוע ליהודים במצוקה.

המשך…

חיות עירומות זה חולירע

אלן אייבל אהב ללגלג ארצות הברית המהוגנת. במשך עשרות שנים הוא דאג שוב ושוב לחשוף את האבסורד שבהתנהגות העדרית של התקשורת, ותוך כדי כך הצליח לעשות כותרות בכל העיתונים החשובים בארה”ב שתיארו אותו כסיוט הגדול של התקשורת האמריקאית.  פעם הוא המציא מעשה אבסורדי חדש, הקים תנועה המונית כלל אמריקאית שתמכה במוסריות שהציג, ואז דאג לפוצץ את הסיפור ולהציג את אלפי תומכיו כאוסף הזוי של אנשים מוזרים. בתו של אלן, ג’ני אייבל, הפיקה לפני שלוש שנים סרט תיעודי על אביה, סרט שזכה בפרסים רבים בפסטיבלים ברחבי העולם. יצרתי עימה קשר, ובברכתה (ובעזרת חומר שהעבירה לי), אני רוצה לספר על אלן אייבל, איש לא רציני. המשך…

היטלר – אימונים בתורת הנאום, או רטוריקה היא עניין של פרקטיקה

אין עוררין על כך שהיטלר היה (לצערנו הרב), אדם כריזמטי ונואם מחשמל שהלהיב את הקהל. כולם זוכרים את הנאומים חוצבי הלהבות ונוטפי הארס והשנאה שלו, שבהם הוא מתלהב, מנופף בידיו ורוקע ברגליו, רגע אחד לוחש ובמשנהו צווח את דברי ההסתה שלו אל הקהל המשולהב שבלע את דבריו בצמא. כל נואם מנוסה עובד הרבה מאד על טכניקת הנאום שלו כך שהיא תראה נמרצת ומשכנעת מחד וטבעית וזורמת מאידך, אך מעטים הם האנשים שמצליחים לעשות זאת בקלות. גם קלינטון (להבדיל) עבד רבות כדי לשכלל את הכריזמה שלו, וגם אצלו הכל נראה טבעי וזורם בעת שהוא נואם. היטלר לא היה שונה מהשאר: בנבירה בארכיון של גטי מצאתי תמונות של היטלר בן ה-36 עובד על טכניקות הנאום שלו, משפר אותה ומתרגל שוב ושוב מימיקות ומצבים. שמונה שנים מאוחר יותר, לאסוננו הרב, הוא יצליח (גם בזכות הנאומים שלו), להבחר כקנצלר גרמניה.

המשך…

עדלי סטיבנסון והחור בנעל

עדלי סטיבנסון, למרות ששמו לא אומר הרבה לרובנו, היה אחד הפוליטיקאים המשפיעים ביותר בארה”ב במשך עשרות שנים. הוא היה בן למשפחת פוליטיקאים מכובדת (סבו היה סגן נשיא ארה”ב) והוא עצמו היה שגריר ארה”ב באו”ם, מועמד לנשיאות מטעם הדמוקרטים, מושל אילינוי ועוד. אבל הפוסט הזה לא יעסוק (כמעט) בהשגיו הפוליטים, אלא בתצלום טיפשי שלו, תצלום שנכנס להיסטוריה.

המשך…