שלושה קטעים מרגשים

אורי קציר פרסם אתמול בבלוג המשובח שלו, אפלטון, רשימה של שלושה קטעים מרגשים והעביר את הלפיד הלאה לחמישה בלוגרים . בדרך  כלל כשאני מתוייג במשחקי הרשת הללו, אני מסרב בנימוס משום שהבלוג שלי הוא לא בלוג אישי אלא בלוג נישה בנושא הסטוריה. למרות זאת – הפעם דווקא בגלל הנושא החלטתי לכתוב ולהשתתף לראשונה במשחק.
מכיוון שלכל אחד מאיתנו יש עשרות ומאות תחנות תרבות בחייו, וכולנו תבנית נוף האירועים שלנו, קשה מאד לבחור שלוש תחנות מרגשות בלבד. מה שלא אבחר ישאר בחוץ נשכח ועזוב, ואני אוהב את כולן וכולם : )
ובכל זאת, שלושה קטעים קצרים עם הקדמות ארוכות, מתקופות שונות בחיי:

המשך…

קפטן הלר עושה את מקסיקו

לפני כשבועיים, בצ’ט עם מכר וירטואלי, שוחחנו על ספרים שאהבנו בילדותנו ושנינו ציינו ספר אחד שכילדים קראנו אותו פעמים רבות. בעקבות השיחה הזו החלטנו לכתוב שני פוסטים מקבילים שישוחררו באותו יום, כל אחד מנקודת מבטו על הספר ההוא, “סיירת ורה קרוז” שמו. הפוסט הזה הוא החצי שלי בניסיון הזה. את החצי השני אפשר לקרוא כאן אצל אורי קציר בבלוג המשובח שלו, “אפלטון”.

קפטן הלר שאל את עצמו מה עכשיו. הוא כבר טיפס באנדים ובסיירה מדרה. הוא צד כבר דובים בקוטב הצפוני, באפלוס עם האינדיאנים בארה”ב ויענים בדרום אמריקה. הוא כבר ראה הכל וחווה את כל מה שבני דורו רק קראו עליו בעיתונים באיחור של שבועות. השנה הייתה 1846, והוא תהה מה הלאה. “הא, המלחמה עם מקסיקו”, הוא אמר לעצמו והחליט להתגייס לשורות צבא ארה”ב.

קפטן הלר לא היה קיים באמת. הוא היה דמות בדיונית, האלטר אגו של תומס מיין-ריד, מחבר הספר “סיירת ורה קרוז”, שכמו גיבורו היה הרפתקן בזכות עצמו. הוא נולד והתחנך בראשית המאה ה-19 באירלנד, אך למרות תקוותיו של אביו, לא הצליח לסיים את לימודיו, ומקץ ארבע שנים הוא הוסמך כמורה אך לא ככומר כמו אביו. לאחר שהות קצרה בעיר הולדתו בערה בו תאוות הנדודים והוא הפליג לארה”ב בחפשו אחר הרפתקאות. בשנים הבאות הוא עבד כמורה פרטי בצפון, מוכר תירס בניו יורק (משרה ממנה פוטר לאחר שסירב להצליף בעבדים), מורה למתמטיקה בבית ספר פרטי, ומוכר בחנות כלבו בלואיזיאנה, ובין עבודה לעבודה הוא נדד ברחבי ארצות הברית.


המשך…

האיש ששילם את קנס הספריה הגבוה בהסטוריה

הוא היה לוחם מארינס בוייטנאם, כתב צבאי בחזית, סופר, תסריטאי מועמד לאוסקר, אוטודידקט שהרחיב את השכלתו ע”י גניבת ספרים מספריות, מתבודד מושבע, אלכוהוליסט ואיש שיחה מרתק. הוא היה כל אלה, אבל הוא היה בעיקר רדוף שדים. ספרו הראשון, The Short-Timers , הפך מאוחר יותר לסרט Full Metal Jacket ובעקבותיו התסריט שיצר העניק לו מועמדות לאוסקר בקטגוריית התסריט הטוב ביותר.

גוסטב האספורד מת באגינה, אי יווני קטן, בגיל 45. יומו האחרון לא היה שונה מכל יום שגרתי באי. הוא קרא המון, כתב בקדחתנות במחברת, ושתה. שתה מהרגע שקם ועד הרגע שהלך לישון ולא התעורר יותר. שתה מבלי שים לב לסכרת שלקה בה, לכבד החולה שלו ולליבו הלא מתפקד. כשרופאו הזהיר אותו מאורח החיים המטורף, הוא קם בוקר אחד ושתה בקבוק יין, חלב, כמה כוסיות אוזו, מס’ בקבוקי בירה וקוקה קולה, כדי להוכיח לעצמו שגופו יכול להתמודד עם כל מה שיתנו לו . הוא לא הצליח.

המשך…

הדברים הקטנים, תמיד הדברים הקטנים

עם אולמרט ומכבסת הכספים (לכאורה, בטח שלכאורה) מחד, והמלחמה המאיימת מאידך, עם החוסר המחפיר בתקציב למרפאות לפליטים מחד והסכינאות המדווחת בהרחבה בכל שבת בבוקר מאידך, עם 19 המשפחות ששולטות על אמצעי התקשורת, הבנקים ועל כל היבט כלכלי בחיינו מחד, ועם כהני הדת שרוצים להטיל צנזורה ומעקב על הרגלי הגלישה שלנו Read more…