קת’י לרוי והחובש המתאבל

השנה היא 1966 ומלחמת ויאטנם הייתה בעיצומה. קת’רין (קת’י) לרוי, צרפתיה בת 21 החליטה מה היא רוצה לעשות בחיים, להיות צלמת קרבית, וידעה ששום דבר לא ימנע ממנה להגשים את שאיפתה. היא רצתה לצלם את הפנים מאחורי המלחמה ועבדה בפרך 18 שעות ביום כתחקירנית כדי לחסוך אגורה לאגורה. כשהגיעה לסכום הרצוי היא קנתה כרטיס בכיוון אחד לויאטנם למרות התנגדות המשפחה, וטסה לשם כשבכיסה מצלמת הלייקה שלה וכל הונה עלי אדמות – 100$.

כשהגיעה, נכנסה למשרדו של מנהל סוכנות אסושיאטד פרס והציעה לו את שירותיה.

המשך…

מבטו של הרוע

המגזין TIME כתב על הצלם ארנולד ניומן “על ידי הגזמה או לחילופין מיזעור של סביבתם של מצולמיו, הוא מדגיש ללא רחם את פניהם לכדי דמות אימפרסיוניסטית המעידה על אופיים האמיתי ”

ארנולד ניומן צילם נשיאים, שחקנים, ספורטאים ופוליטיקאים, אבל תמונה אחת שלו נכנסה להיסטוריה. זו התמונה המוצגת בפוסט הזה.

המשך…

מיקי כהן: גנגסטר נשכח, שחצן עם פה גדול ויהודי עצבני

מיקי כהן רצה להיות מפורסם. זה מה שהניע אותו בכל שלב בחיים. הוא לא היה הכי מוכשר, הכי יפה או הכי חכם, אבל זה לא הפריע לו לנסות. בעולם של מאפיונרים המנסים להצניע את פעילותם ככל האפשר, הוא השתדל להתבלט כמיטב יכולתו עד כדי כך שהוא הפך לסלבריטי-גנגסטר, וכוכבי קולנוע שמחו להראות בחברתו. אבל למרות כל מאמציו – הוא לא הצליח. בעוד שחבריו לפעילות מאיר לנסקי ובאגסי סיגל ידועים עד היום, שמו של מיקי כהן נעלם לאורך הזמן.  מבלי לשפוט לחיוב או לשלילה – זהו סיפורו של מיקי כהן שהיה מאפיונר קשוח ואכזרי, שודד ורוצח, ובמקביל – יהודי גאה שתרם כסף וכוח זרוע ליהודים במצוקה.

המשך…

חיות עירומות זה חולירע

אלן אייבל אהב ללגלג ארצות הברית המהוגנת. במשך עשרות שנים הוא דאג שוב ושוב לחשוף את האבסורד שבהתנהגות העדרית של התקשורת, ותוך כדי כך הצליח לעשות כותרות בכל העיתונים החשובים בארה”ב שתיארו אותו כסיוט הגדול של התקשורת האמריקאית.  פעם הוא המציא מעשה אבסורדי חדש, הקים תנועה המונית כלל אמריקאית שתמכה במוסריות שהציג, ואז דאג לפוצץ את הסיפור ולהציג את אלפי תומכיו כאוסף הזוי של אנשים מוזרים. בתו של אלן, ג’ני אייבל, הפיקה לפני שלוש שנים סרט תיעודי על אביה, סרט שזכה בפרסים רבים בפסטיבלים ברחבי העולם. יצרתי עימה קשר, ובברכתה (ובעזרת חומר שהעבירה לי), אני רוצה לספר על אלן אייבל, איש לא רציני. המשך…

ריאליטי מוות בקוטב הדרומי

ליאוניד רוזוגוב היה רופא, חוקר והרפתקן, וכנראה איש מוצלח באופן כללי. בדיוק היום לפני 49 שנים,באחד במאי 1961, הוא נכנס להיסטוריה בגלל אקט נואש שנועד להציל חיים, מעשה יחיד במינו, שקול וקר (תרתי משמע) ואמיץ ברמות שרוב האנשים לא היו מסוגלים לעשות או לדמיין . הפוסט הזה מספר את סיפורו של רוזוגוב שהציל את חייו של במו ידיו, בדרך שהפעימה את העולם.

המשך…

הילד שהציל את אפולו 11

ה-20 ביולי 1969 הוא ציון דרך בתולדות האנושות. בשעה 22:56 באותו יום ירד ניל ארמסטרונג במדרגות רכב הנחיתה שלו, ובעודו דורך לראשונה בהיסטוריה על אדמת הירח הוא אמר את המשפט המפורסם שלו: “צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות”. שלושה ימים נוספים טיילו הוא ועמיתו באז אולדרין על הירח, ומילאו משימות שונות. לאחר מכן הם החלו במסעם הארוך והמסוכן בחזרה לעבר כדור הארץ. באחד השלבים אבד עימם הקשר, ורק בזכות ילד קטן, גרג פורס בן העשר, הם הצליחו לחדש את הקשר ולשוב הביתה בשלום. במלאת 40 שנה לנחיתה חשפה נאס”א שוב את השתלשלות המקרים, התקלה מסכנת החיים והפתרון הכל-כך פשוט שלה. בשבוע שעבר דיברתי עם גרג פורס, והחלטתי לספר את הסיפור המדהים שלו. המשך…

קפיצה אל החופש

פטר לייבינג וקונרד שומאן נולדו בגרמניה תחילת שנות הארבעים בהפרש של מספר חודשים זה מזה. הם מעולם לא נפגשו, והמסלול שבחרו לעצמם הוביל אותם בכיוונים שונים לגמרי. ברגע אחד בודד חייהם הצטלבו לכדי תמונה אחת שנכנסה להיסטוריה.

בשנת 1961, בהיותם בגיל 19, הם עמדו זה מול זה, האחד חמוש בנשק והשני במצלמה, אך הסיטואציה לא הייתה אלימה אלא להיפך. מיקום טוב, תיזמון נכון, מזל רב ואקלים פוליטי מתאים – כולם התקבצו לכדי תמונה אחת בלבד, שהיה בה מספיק כדי להשפיע על חיים שלמים.

המשך…

הנאצי שהטיס את האמריקאים לירח

ורנר פון בראון היה גאון טכנולוגי ששירת שתי אימפריות בעת מלחמה. “למדע אין צדדים מוסריים. הוא כמו סכין: תן אותה למנתח או לרוצח, כל אחד יעשה בה שימוש שונה” הוא אמר פעם – וחייו הוכיחו את הטענה הזו. הוא שירת את הנאצים בעת מלחמת העולם השנייה וזרע מוות בכל אשר עשה, ואח”כ שירת את האמריקאים בתקופת המלחמה הקרה, ומעשיו סימלו את התקווה לעתיד טוב יותר, אך גם את נצחון הגאווה שסימלה אותו מאז ומעולם.

לפני יומיים דלפו לרשת מסמכים המתארים כיצד בריטניה דאגה לשחרור המחבל שפוצץ מטוס תמורת חוזה נפט שמן עם הלובים. הסיפור הזכיר לי כיצד ארה”ב הכשירה והעסיקה מאות מדענים נאצים כדי לגבור על ברה”מ במהלך המלחמה הקרה.

המשך…

האיש ששילם את קנס הספריה הגבוה בהסטוריה

הוא היה לוחם מארינס בוייטנאם, כתב צבאי בחזית, סופר, תסריטאי מועמד לאוסקר, אוטודידקט שהרחיב את השכלתו ע”י גניבת ספרים מספריות, מתבודד מושבע, אלכוהוליסט ואיש שיחה מרתק. הוא היה כל אלה, אבל הוא היה בעיקר רדוף שדים. ספרו הראשון, The Short-Timers , הפך מאוחר יותר לסרט Full Metal Jacket ובעקבותיו התסריט שיצר העניק לו מועמדות לאוסקר בקטגוריית התסריט הטוב ביותר.

גוסטב האספורד מת באגינה, אי יווני קטן, בגיל 45. יומו האחרון לא היה שונה מכל יום שגרתי באי. הוא קרא המון, כתב בקדחתנות במחברת, ושתה. שתה מהרגע שקם ועד הרגע שהלך לישון ולא התעורר יותר. שתה מבלי שים לב לסכרת שלקה בה, לכבד החולה שלו ולליבו הלא מתפקד. כשרופאו הזהיר אותו מאורח החיים המטורף, הוא קם בוקר אחד ושתה בקבוק יין, חלב, כמה כוסיות אוזו, מס’ בקבוקי בירה וקוקה קולה, כדי להוכיח לעצמו שגופו יכול להתמודד עם כל מה שיתנו לו . הוא לא הצליח.

המשך…