מבטו של הרוע

המגזין TIME כתב על הצלם ארנולד ניומן “על ידי הגזמה או לחילופין מיזעור של סביבתם של מצולמיו, הוא מדגיש ללא רחם את פניהם לכדי דמות אימפרסיוניסטית המעידה על אופיים האמיתי ”

ארנולד ניומן צילם נשיאים, שחקנים, ספורטאים ופוליטיקאים, אבל תמונה אחת שלו נכנסה להיסטוריה. זו התמונה המוצגת בפוסט הזה.

המשך…

אלה ומרילין

כשחושבים על הקריירה המפוארת של אלה פיצג’רלד ועל האנשים שתרמו לקריירה הזו, עולים תמיד כמה שמות קבועים של מוסיקאים נודעים: בני קרטר שאחרי ההופעה הראשונה שלה התרשם והתחיל להכיר לה אנשים מתעשיית הג’ז, צ’יק ווב, הראשון שהחתים אותה על חוזה הופעות כזמרת, דיזי גילספי שבזכותו שינתה את הסגנון שלה ועוד. אבל יש שם אחד נוסף, מפתיע במיוחד ולא פחות משפיע וחשוב. זוהי מרילין מונרו. הפוסט הזה מוקדש לאנקדוטה מהחיים הסוערים של מרילין מונרו ולהשפעתה על חייהם של אחרים.

המשך…

מוצר זה נוסה על בעלי חיים

חלק ניכר מהפרסומות הישנות רבות שאני מביא כאן לבלוג  מדגישות את האבסורד בין מה שהיה פעם נכון ונחשב לבריא, לעומת אותו דבר בדיוק שהיום נחשב למוקצה מחמת מיאוס ולא בריא בעליל. עשרות השנים הבודדות שחלפו מאז פירסומן מדגיש את השינויים הכל כך בולטים שעברנו מבחינת התפיסה של מה נכון או לא נכון. בין הפרסומות הללו ניתן למצוא את התרופה שהופכת ילדים לחזירים שמנים, והמלצות הרופאים על עישון.

ניתקלתי בפרסומת הבאה ברשת, וגם היא מדגימה את המרחק שעברנו בחמישים השנים האחרונות. השמפו המוצג בפרסומת, שמפו נגד קשקשים, מוכיח את יעילותו בדרך שהיום מזעזעת את כל שוחרי איכות הסביבה וזכויות בעלי החיים (הסבר בהמשך, מתחת לתמונה).

המשך…

מדיניות נועזת ומרחיקת ראות, 1973

המודעה שאביא בפוסט היא כה מדהימה עד שהלכתי לבדוק את אמיתותה במאגר העיתונות העברית, משום שלא האמנתי שהיא אכן התפרסמה. בדקתי והיא אותנטית לגמרי.

ספטמבר 1973. ישראל עדיין נחה על תהילת מלחמת ששת הימים והתבוסה שצבאות ערב נחלו בה. גאה, בוטחת, שחצנית ושאננה היא היא בנתה את קו בר-לב הלכה לישון מאחוריו בידיעה שאין אויב שיכול לנו.

המשך…

הגיבורה האולימפית שלי

שום דבר בחיים לא בא בקלות לווילמה רודולף. לא לידתה הקשה, לא חייה כילדה שחורה ענייה ומשותקת, ולא ההמשך לאחר מכן. היא מעולם לא הרימה ידים, וכח הרצון הנדיר שלה הביא אותה בסוף לפסגת העולם. אומרים שכשפגשה בבגרותה את הנשיא קנדי, הוא איבד לשניה את יכולת הדיבור מרוב הערצה. לכבוד האולימפיאדה, זה סיפורה של אחת הנשים הנערצות עלי ביותר בכלל, וכספורטאית על בפרט.

המשך…

מבטו של הנדון למוות

תמונה אחת, סיפור קצרצר ולא משמעותי מהמלחמה הנוראה ביותר שידעה האנושות:
בשנתיים האחרונות של מלחמת העולם השנייה הגנרל אנטון דוסטלר היה מפקדה של הארמיה ה-75, והיה אחראי על חבל ארץ נרחב באיטליה. ב- 22 במרץ 1944 נחתה על חוף לה-ספציה שבאיטליה חוליית אנשי קומנדו אמריקאים. מטרתם הייתה לפוצץ מנהרה ופסי רכבת באזור, ולמנוע תעבורה של ציוד גרמני חיוני למאמץ המלחמתי. מזלם לא שיחק להם, ותוך יומיים מרגע נחיתתם על החוף כולם נעצרו. בניגוד לאמנת ז’נווה (השלישית) שנחתמה בשנות העשרים, הגנרל דוסטלר החליט להוציא להורג את כל השבויים וכאן – הם נשפטו והוצאו מיידית להורג. חייל גרמני אחד, אמיץ במיוחד, סירב להשתתף בכיתת היורים באמרו שהמעשה מנוגד לאמנת ז’נווה למזלו הוא רק שוחרר בחרפה מהוורמאכט ולא הוצא להורג.
המשך…

תשעה מלכים

מאז ומעולם, במשך מאות רבות של שנים, משפחות האצולה והמלוכה של אירופה התחתנו בתוך המשפחה. הנישואים הללו היו נישואי נוחות, מעמד, עושר ובעיקר נישואים של קשרים פוליטים ובריתות מדיניות.  לא בטוח שהייתה שם אהבה, אבל היו מחלות רבות שמקורן במאגר גנים מצומצם מאד. המופיליה למשל, הייתה נפוצה מאד בקרב אצולת אירופה, פי כמה וכמה משיעורה באוכלוסיה.

בחודש מאי 1910 נפטר בגיל 68 מלך אנגליה אדוארד השביעי, “הדוד של אירופה”. במשך שנות שלטונו הקצרות הוא כונה “אדוארד משכין השלום”, אבל כל זה עמד להשתנות בקרוב. בקרוב מאד.

המשך…

ואם כולם יקפצו מהגג?

פיליפ הלסמן מחזיק בהישג נדיר: הוא צילם 101 שערים עבור המגזין “לייף”, עובדה שמיד מכניסה אותו לפנתיאון כאחד מגדולי הצלמים בארה”ב. הוא צילם אופנה וצילומי רקע לכתבות, אבל תמיד הייתה לו אובססיה: הוא אהב לצלם אנשים קופצים.
“כשאתה מבקש ממישהו לקפוץ, הוא מרוכז כולו בקפיצה, וכך נושרות ממנו המסכות והאני האמיתי שלו מתגלה”, אמר הלסמן בראיון. היה לו גם שם לתיאוריה הזו: jumpology – תורת הקפיצות.

(הפוסט הזה מורכב מעשרות תמונות, ייקח לו קצת זמן לעלות)
המשך…

סטאלין מת!

פוסט זריז: היום מלאו 59 שנים למותו של סטלין. מצאתי בעבר מספר תמונות מייצגות לעיוורון שאנשים מסוגלים ללקות בו כשהאידאולוגיה מסנוורת אותם. אין בכך כדי לומר שום דבר על פוליטיקאים היום.
ואולי כן.

המשך…

לשחזר את ההיסטוריה

הפוסט הזה לא יהיה פוסט קלאסי של טופס 630 במובן של סיפור היסטורי אלא פוסט צילומים עדכניים, ובכל זאת חשבתי שהוא ראוי להכלל בבלוג ההיסטוריה שלי עקב הנושא המיוחד שלו. פעם בשנה-שנתיים אני טס לנורמנדי ביום השנה לפלישת בנות הברית לאירופה ב-1944 ( D-Day).  עשרות טקסים נערכים בשישה ביוני, ובכולם ניתן לראות אנשים בני שמונים ומעלה, בוגרי מלחמת העולם השנייה, המגיעים לבקר במקומות שנלחמו בהם, ולהפרד בפעם האחרונה מחבריהם לקרב.

השבוע הזה מאופיין בחגיגות המוניות, רובן על חופי הפלישה עצמם. אחד הדברים שאני הכי נהנה לראות הוא שיחזור התקופה המדוייק. אלפי בני אדם מגיעים לנורמנדי מאירופה וארה”ב, וכולם לבושים בבגדי התקופה (מי במדים ומי בבגדים אופייניים לשנות הארבעים). חלקם מגיעים עם אופנועים, מכוניות, משאיות וכלים אמפיבים. כל הכלי הרכב פרטיים ומתוחזקים על חשבון בעליהם.הבגדים מושקעים עד לפרטים הקטנים ביותר, וניכרת הקפדה ושיגעון לדבר.

הפוסט הזה הוא פוסט תמונות המביא חלק קטן מהמראות שראיתי שם בשנה שעברה. אני מקווה להיות שם גם בשנה הבאה. תהנו.

המשך…