דע את חבריך (זמנית למלחמה הקרובה).

תוך כדי שיטוט ברשת מצאתי מס’ כרזות שהופקו ע”י מחלקת התעמולה בצבא ארה”ב בשנת 42 (מס’ חודשים לאחר שארה”ב נכנסה למלחמה).

הכרזות מתארות בצורה סטריאטיפית נפלאה ומאד מקובלת בשנות הארבעים את המראה האופייני לכל חייל בצבאות שנלחמו נגד מדינות הציר.

המשך…

להציל את טוראי נילנד – הסיפור האמיתי מאחורי “להציל את טוראי ריאן”

 

בעיירה קולוויל סו מר (Colleville-sur-Mer) אשר בנורמנדי, צרפת, גרים 174 תושבים. יש בה בתי אבן בני מאות שנים, דרכים צרות ששתי מכוניות לא תצלחנה לעבור בהן במקביל, כמות פרות העולה באוכלוסייתה על אוכלוסיית בני האדם במקום, ויותר ממיליון וחצי מבקרים החוצים את העיירה בכל שנה, ובכך הופכים אותה לאחד המקומות המתויירים ביותר במדינה לאחר פריס.

בפאתי העיירה, על צוק נישא המשקיף על תעלת לה-מאנש, נמצא בית הקברות האמריקאי לחללי מלחמת העולם השנייה. המיקום אינו מקרי: פלח החוף שמתחת לבית הקברות ידוע בשם “חוף אומהה”, שם שניתן לו בעת תיכנון הפלישה האמפיבית הגדולה בהיסטוריה – פלישת בנות הברית לאירופה ביוני 1944.

המשך…

לשחזר את טוראי ריאן

במהלך שבוע הסיורים ברחבי נורמנדי גיליתי תופעה שלא הכרתי קודם, ולא הייתי מודע לקיומה. נתקלתי באיש שבתמונה ב-5 ביוני בחוף ארומאנש , החוף המשקיף על שברי הנמל המלאכותי העצום שהוכן מראש באנגליה והובא בשלמותו לצרפת בעת הפלישה על מנת לשמש כמעגן לכל מאות האוניות שציפו לתורן לפרוק חיילים, כלי רכב ואספקה.

האיש שבתמונה ובנו לבשו מדי צנחנים וענדו את תג “העיטים הזועקים” (Screaming Eagles), תג חטיבה 101, אחת משתי חטיבות הצנחנים שהשתתפו בפלישה. הם ירדו מרכב חדש, פתחו את תא המטען והחלו להתלבש ולהצטייד בכל ערכת הצנחנים, כולל את חפירה, סכין ירך ונשק. כל פריטי הציוד (כולל הרימונים שבתמונה) מקוריים, ונרכשו בכסף רב דרך האינטרנט.

בשעות שלאחר מכן החלה הכיכר המשקיפה על החוף להתמלא באנשים לובשי פריטי לבוש צבאי. רובם עטו מדים אמריקאים, ומיעוט קטן בלבד לבש מדים אנגליים. הם הגיעו בג’יפים משוחזרים הצבועים בצבעי היחידות השונות, רכובים על אופנועים בני שבעים שנה ויותר, ואפילו במשאיות אספקה מאותה תקופה.

המשך…

לקבור את טוראי וולפגנג

בית הקברות בעיירה La Cambe לא ידוע במיוחד בנורמנדי, וכמעט אין שלטים המורים את הדרך אליו. בבית הקברות הזה קבורים 21,222 חיילים גרמנים שנהרגו בקרבות בצרפת בחל מכיבושה בשנת 1940, ועד לכניעת גרמניה בשנת 1945. הוא הוקם בסוף שנות החמישים ונחנך רשמית בשנת 1961. ההחלטה אם לבקר בו או לאו לא הייתה קלה. התלבטנו במשך כל הדרך, ולבסוף החלטנו להכנס.

בניגוד לבית הקברות בקולוויל שהמה באותה שעה מאלפי מבקרים, בבית הקברות הגרמני היו באותו זמן עוד 2 מבקרים מלבדינו.

בית הקברות בנוי על רחבה עגולה שבאמצעה גבעה ובראשה צלב שחור גדול. עשרות אלפי החיילים קבורים בו בכוכים הבנויים בחמש קומות לכל היקפה של הרחבה. התחושה הכללית היתה של מחנק: גם גוש חונק בגרון, וגם השהייה במבואה אפלה ומלאה כוכי קבורה לא תרמה לאווירה הקשה

המשך…