אֲנִי יוֹדַעַת אֵת גּוֹרָלוֹ
חַיַּי סובבים סְבִיבוֹ
נָבִיא אֲנִי
נְבִיא הַפַּחַד וְהָאֵימָה.

כָּל הַלֵּילוֹת הֵם מִלְחָמָה
בָּאֱמֶת הַנּוֹרָאָה מִכָּל חֲלוֹם
אֲנִי בּוֹכָה. אֲבָל זוֹכֶרֶת
לְהוֹדוֹת בְּעַד הַיּוֹם.

סוֹפֶרֶת רְגָעִים בְּרַחֲמִים.
אוֹסֶפֶת שָׁעוֹת. יָמִים.
מְקַוָּה.
אֲבָל יוֹדַעַת בְּוַדָּאוּת אֵימִים
לְאָן רָצוֹת כָּל הַשָּׁנִים
וּמְחַכָּה.


רעיה הרניק 1962, בשיר מצמרר שנכתב 20 שנה לפני שבנה, גוני הרניק, נהרג בלבנון.

רעיה הרניק, שירים לגוני, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשמ”ג

.

.

(בשנה שעברה פרסמתי ביום הזכרון שיר נוסף מאותו מחזור שירים כאן)