השנה היא 1966 ומלחמת ויאטנם הייתה בעיצומה. קת’רין (קת’י) לרוי, צרפתיה בת 21 החליטה מה היא רוצה לעשות בחיים, להיות צלמת קרבית, וידעה ששום דבר לא ימנע ממנה להגשים את שאיפתה. היא רצתה לצלם את הפנים מאחורי המלחמה ועבדה בפרך 18 שעות ביום כתחקירנית כדי לחסוך אגורה לאגורה. כשהגיעה לסכום הרצוי היא קנתה כרטיס בכיוון אחד לויאטנם למרות התנגדות המשפחה, וטסה לשם כשבכיסה מצלמת הלייקה שלה וכל הונה עלי אדמות – 100$.

כשהגיעה, נכנסה למשרדו של מנהל סוכנות אסושיאטד פרס והציעה לו את שירותיה.

הורסט פאס, הצלם האגדי זוכה שני פרסי פוליצר סקר את הצלמת שעמדה מולו, מטר וחצי גובהה ו-43 ק”ג משקלה, והעריך שציוד הצילום שסחבה עליה שקל יותר ממנה. הנחישות שלה שכנעה אותו. הוא נתן לה 3 פילמים, אמר לה לחפש אובייקטים לצילום והבטיח לה 15$ לכל תמונה שלה שתפורסם.

למזלה הרב היא הכירה תוך מספר ימים צלם צרפתי שעבד עבור המגזין לייף, ובמאמץ לא גדול הוא צירף אותה לצוותו וסידר לה תעודת צלם עיתונות שאיפשרה לה להתחיל לעבוד. קת’י לא דיברה אנגלית בכלל, אבל החליטה להצמד לפלוגת מארינס אמריקאים. המילה הראשונה שלמדה באנגלית הייתה… Fuck כמובן.

מספר ימים לאחר שהצטרפה לפלוגה היא עמדה ודיברה עם אחד הקצינים. לפתע שמעה זמזום חזק באזניים וכדור חלף לידה. הקצין הצביע על הצעיף הלבן שלבשה והציע לה למשוך פחות תשומת לב של צלפים.

קת'י לרוי, 1967

קת’י לרוי, 1967

בשנתיים שלאחר מכן קת’רין הייתה צמודה לכוחות הלוחמים בויאטנם. היא השתתפה איתם בקרבות ותמונות שצילמה התפרסמו תכופות בשבועונים בכל העולם.

תמונה שצולמה על ידי קת'רין לרוי במהלך קרב בקה-באן. חייל אמריקאי הרוג בעוד חבריו מסתערים קדימה.

תמונה שצולמה על ידי קת’רין לרוי במהלך קרב בקה-סאן. חייל אמריקאי הרוג בעוד חבריו מסתערים קדימה.

בצילום הבא אפשר לראות את קת’רין לרוי בצילום שצולם ע”י צלם אחר: פינוי פצוע בחזית בזמן אמת, בעוד היא נמצאת שם ומצלמת (מימין)

 ואז הגיע הקרב שהכניס אותה לתודעה העולמית.

בקרב על קה-סאן, קתרין הפכה לצלמת העיתונות הראשונה אי פעם (גבר או אישה) שצנחו צניחה קרבית עם לוחמי הקו הראשון. היא צנחה עם הכוחות והסתערה איתם בקרב לכיבוש גבעה 881.  הנה היא כאן לפני הצניחה, שימו לב לשתי המצלמות על צווארה:

קת'רין לרוי, מספר רגעים לפני שעלתה למטוב ממנו צנחה בקרב בויאטנם.

קת’רין לרוי, מספר רגעים לפני שעלתה למטוס ממנו צנחה בקרב בויאטנם.

 

ואז, תוך כדי קרב היא צילמה רצף של שלוש תמונות חזקות וקורעות לב: אחד החיילים נפגע תוך כדי הסתערות, ותוך שניות מגיע אליו החובש הפלוגתי, ורנון וייק בן ה-19.

בתמונה הראשונה החובש מנסה נואשות לסתום את חור הירי בחזהו של חברו.

בתמונה הראשונה החובש מנסה לסתום את חור הירי בחזהו של חברו.

בתמונה השנייה הוא מחפש נואשות דופק, בתקווה שחברו עדיין חי.

בתמונה השנייה הוא מחפש נואשות דופק, בתקווה שחברו עדיין חי.

התמונה השלישית היא הידועה ביותר ונקראת "חובש מתאבל". אפשר לראות בה את וייק מבין שחברו מת. הוא זוקף את ראשו ומביט ביאוש וכאב אינסופיים.

התמונה השלישית היא הידועה ביותר ונקראת “חובש מתאבל”. אפשר לראות בה את וייק מבין שחברו מת. הוא זוקף את ראשו ומביט ביאוש וכאב אינסופיים.

דמיינו את קת’רין לרוי שוכבת לצידם, הכדורים שורקים מסביב, חיילי מארינס מסתערים קדימה, והיא מצלמת חייל נאבק על חיי חברו.

קת’רין לרוי המשיכה לצלם מלחמות בכל העולם. בשנים שלאחר מכן היא נשארה בויאטנאם עד נפילתה, וב-1972 צילמה סרט תיעודי על מחאת החיילים שחזרו מהמלחמה. היא בחרה להתמקד בחייל קולני במיוחד בשם רון קוביק, והפרסום שהסרט הביא לו הפך אותו שנים מאוחר יותר לגיבור סרטו של אוליבר סטון “נולד ב-4 ביולי”. משם היא המשיכה לצלם סכסוכים ומלחמות בצפון אירלנד, את הפלישה התורכית לקפריסין, את ההפיכה באיראן ואת מלחמת האזרחים בלבנון ולאחר מכן את מלחמת לבנון הראשונה. בזמן המצור הישראלי על בירות היא שהתה בתוך העיר, ומאוחר יותר פרסמה ספר צילומים מהקרבות ומטבח סברה ושתילה.

מלחמת האזרחים בבירות, 1976. צילום של קת'רין לרוי.

מלחמת האזרחים בבירות, 1976. צילום של קת’רין לרוי.

 

וכדי לסגור את המעגל:

ורנון וויק, החובש בן-19 לא התאושש מהמראות שראה בויטנאם. הוא חזר לארה”ב, התחתן ארבע פעמים, התגרש ארבע פעמים, לא הצליח לעבוד במשרה אמיתית, חי את חייו בבדידות ובנתק מוחלט מילדיו.

ב-2004 קת’רין לרוי הגיעה אליו וצילמה אותו. בודד, רדוף שדים ומראות מהעבר, חי בדירת חדר שנשרפה שנה קודם לכן, וכל גופו מקועקע בשמות חבריו המתים. יומיים לאחר פגישתם הוא סבל משבץ ששיתק אותו.

הנה ורנון וויק בן ה-56, נראה (לדבריה) כמו בן 80 למוד סבל.

ורנון וויק , החובש מויאטנם.

ורנון וויק , החובש מויאטנם.

 

קת’רין לרוי נפטרה ב-2006 בגיל 61 מסרטן הריאות. היא פרסמה ספרים רבים, צילמה אינספור תמונות עיתונות והשאירה חותם על ההיסטוריה.

קת'רין לרוי, שלוש שנים לפני מותה.

קת’רין לרוי, שלוש שנים לפני מותה.