הנער הארי פוטר אינו הקוסם הבריטי הראשון שנלחם בכוחות הרשע בעזרת כשפי היעלמות שונים ומשונים. הוא גם לא הקוסם הראשון ששבה את דמיונו של כל בריטי אשר שמע עליו. אך בעוד שפוטר הצעיר מוכר בעולם כולו ומעלליו נקראים בשקיקה על ידי ילדים ומבוגרים בשמונים שפות, הרי שג’ספר מסקליין (Jasper Maskelyne) הקוסם הבריטי היה מוכר רק למעטים. ובעוד שהארי פוטר נלחם בשרביט הקסמים שלו נגד הלורד וולדמורט וחבורת הסהרסנים שלו, ג’ספר מסקליין נלחם נגד פילדמרשל רומל – אויב מסוכן לא פחות, אשר איים על הסדר העולמי כולו ולא רק על תלמידי בית הספר הוגוורטס לכישוף וקסמים.

ג'ספר מסקליין

מסקליין נולד בשנת 1902 ובשנות העשרים והשלושים לחייו הרבה להופיע ברחבי אנגליה עם מופע הקסמים שלו. נצר למשפחה של קוסמי במה, מסקליין נולד אל תוך העולם של עסקי השעשועים בתקופה בה הקולנוע עדיין לא היה מה שהוא היום, ומופעי במה היו בשיא הפופולריות שלהם.
ואולם שני עשורים של הופעות שכללו ניסור מתנדבים מהקהל, שליפת ארנבים מכובע צילינדר והפיכת מטפחת אף לזר פרחים, לא הביאו למסקליין את תהילת העולם כמו תפקידו הקטן אך מהותי במלחמת העולם השניה.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה ביקש מסקליין הפטריוט להתגייס ליחידת המילואים של חיל ההנדסה של הוד מלכותו. כוונתו הייתה לתרום לצבא מידיעותיו ויכולותיו בתחום ההסוואה, לאחר שנים בהן עיצב ותכנן תפאורות למופעי הקסמים שלו במהלכם ידע “להעלים” אנשים וחפצים על הבמה.
תגובתם של מפקדי הצבא לרעיונות של מסקליין הייתה סקפטית במקרה הטוב. הם לא הבינו את היישומים האפשריים של יכולות ההסוואה של מסקליין וממילא האמינו שמלחמה מוכרעת בשדה הקרב ולא באמצעות תעלולים של אחיזת עיניים. הם הערימו עליו קשיים ולא ידעו מה בדיוק לעשות עם איש הבמה הצבעוני בעל הרעיונות המקוריים שלא ממש התאימו למסגרת הצבאית המסורתית. לבסוף, באוקטובר 1940, הסכימו לגייסו. בינתיים רעייתו ושני ילדיו עברו לגור בניו זילנד הרחוקה והבטוחה יותר, שם יישארו במשך למעלה משלוש שנים.

ג'ספר מסקליין (משמאל) משעשע חיילים וקצינים בהופעת קסמים. לפי הקהל, כנראה שהתמונה צולמה בהודו

מסקליין המתוסכל המשיך לחפש גורמים בצבא שיבינו את ערכה של ההונאה בשדה הקרב המודרני. בצר לו, הוא פנה אל ראשי המודיעין הצבאי והציע להם את שירותיו. בנקודה זו ישנם חילוקי דעות בין היסטוריונים לגבי הדרך בה שיכנע מסקליין את ראשי המודיעין לגייס את שירותיו. ישנו תיאור המספר כי מסקליין יזם הדגמה: הוא יציב משחתת נאצית בלב נהר התמזה החוצה את העיר לונדון בסיוע העתק מדוייק של המשחתת ומערך של מראות אשר יצרו את האשליה שהאניה אמיתית – ושטה במימי התמזה. מסקליין עצמו, אשר לא היה ביישן גדול ואשר כישוריו בתחום יחסי הציבור לא נפלו מיכולותיו על בימת הקוסמים, מספר על כך בספרו מ-1949, Magic: Top Secret. ואולם היסטוריונים אחרים ובהם ריצ’רד סטוקס, טוענים שלא היה ולא נברא – סיפור המשחתת המזוייפת פשוט מצוץ מן האצבע (או שמא נשלף מן הכובע).
מכל מקום, מסקליין התגייס לצבא ונשלח לקורס הסוואה בבסיס ליד Farnham, כשישים קילומטר דרום-מערבה ללולנדון. לאחר הקורס נשלח מסקליין אל הזירה החמה – מצרים.

מייג’ור ג’ספר מסקליין במדי הצבא הבריטי

גם לגבי המסע למצרים ישנם חילוקי דעות ואפיזודות המעוררות מחלוקת בקרב כותבי הזכרונות שלו. במהלך שיט בספינה עם חיילים בים התיכון בדרכו לאלכסנדריה חטף מסקליין הרעלת קיבה רצינית. מוקיריו והוא עצמו טענו במשך שנים שהיה זה נסיון של הגרמנים להרעיל אותו – כאילו ידעו שהנה מגיע אוייב שיש לחסל מייד. האמת כנראה פשוטה יותר – והירואית פחות. מסקליין סבל, כמו רבים אחרים על האניה, מתנאי הסניטציה הירודים וקיבתו הרגישה פשוט לא עמדה בכך.
אפיזודה נוספת הנוגעת להגעתו עוסקת במועד ההגעה המדוייק. על פי מקור אחד, הספר “סוסים טרויאניים”, הגיע מסקליין למצרים בזמן כדי להשתתף בקרב סידי בראני נגד כוחותיו של מוסוליני. על פי תיאור זה, מסקליין בנה טנקים ותותחים מעץ ומבד כדי להונות את האיטלקים ולגרום להם להאמין שהכוח הבריטי גדול בהרבה מכפי שהיה באמת. אלא שיש כאן אחיזת עיניים מסויימת שכן באותה תקופה, בחודש דצמבר 1940, היה מסקליין עדיין בבסיס פארנהאם בדרום אנגליה והוא לא נטל חלק בקרב. מסקליין אמנם מתאר את הנצחון על האיטלקים כמלאכת מחשבת של הונאה, אבל בנו הודה מאוחר יותר כי אביו הגיע למצרים רק בשנת 1941.
ישנם ויכוחים רבים לגבי התפקיד שמילא מסקליין בצפון אפריקה במהלך שנות המלחמה. אין ויכוח על העובדה שהוא תרם רבות למאמץ המלחמתי בתכנון, עיצוב ובניה של תפאורות הונאה ושל כלים צבאיים מזוייפים, בין אם מתנפחים ובין אם עשויים מחומרים שונים כגון גבס, עץ ובד. תצלומים מהתקופה מראים בבירור מגוון גדול של טנקים, תותחים ועמדות מבוצרות אשר הוסוו והוסתרו בדרכים מתוחכמות. מסקליין בנה דגמים מתנפחים של טנקים שנראו כה אמיתיים עד שהיה צורך להתקרב ולגעת בהם כדי להיווכח שהם מזוייפים.

אנשיו של מסקליין נושאים טנק דמה. מאות טנקים ומשאיות כאלה הוצבו בגלוי, והטעו את הגרמנים שהפציצו אותם ולא את הציוד האמיתי

לפי תיאורים אחרים, מסקליין עסק בעיקר בשעשוע של החיילים הקרביים, על תקן צוות הווי ובידור של איש אחד. נסיונו העשיר על הבמה וארגז הלהטוטים הגדול שלו איפשרו לו להסתובב בין המחנות והיחידות במצרים ובצפון אפריקה והוא הרבה לשעשע את חבריו החיילים בלהטוטים ובהרבה הומור.
האמת מצויה כנראה אי שם בין שני הקצוות הללו: מסקליין אכן שיעשע את החיילים בהופעות תכופות על בימות מאולתרות בשעות הערב, ובשעות היום הוא אכן עסק בבניית תפאורות וטנקי דמה.
בחודש ינואר 1941 הקים הפילדמרשל ארצ’יבלד פרסיוול ווייבל (Wavell) יחידת הונאה ומודיעין-נגד. ווייבל, מפקד הכוחות הבריטים במזרח התיכון, היה חתום על הנצחון על צבא איטליה באריתריאה ובאתיופיה – אך גם על ההפסד לצבא הגרמני, לאחר שקיבל פקודה לשלוח חיילים לקרב על יוון, מה שהשאיר את חזית צפון אפריקה פתוחה לנצחון ה-Afrika Korps.
מסקליין קיבל הוראה להקים יחידת הונאה. הוא קיבץ סביבו קבוצה של חמישה עשר חיילים בעלי רקע מקצועי מגוון ובהם נגר, מהנדס חשמל, ארכיטקט ואפילו בונה תפאורות שעבד קודם לכן בתיאטרון באנגליה.
הצוות של מסקליין בנה מספר תפאורות ומבני דמה. בין היתר הם בנו כיסוי דמוי משאית אותו הרכיבו על גבי טנק כדי להסוות אותו כמשאית תמימה. בתצלומי אוויר ומבעד משקפות הסיירים הגרמנים נראתה שיירת משאיות. ברגע פקודה הוסרו הכיסויים והתגלו טנקים. במקרים אחרים בהם הייתה דרושה הרתעה, בנה הצוות של מסקליין “חליפה” לג’יפים אשר גרמה להם להיראות כמו טנקים.

טנק שהוסווה כמשאית. הטייסים הגרמניים לא טרחו להפציץ סתם משאית פשוטה, וכך מסקליין הציל אמצעי לחימה רבים מהפצצה

אך כל הטריקים הללו הם כאין וכאפס לעומת התרגיל הגדול ביותר של מסקליין – העלמתו של נמל אלכסנדריה מעיני מטוסי ההפצצה הגרמנים. הנמל, בשליטתם של הבריטים, היה נכס אסטרטגי בעל חשיבות עליונה כנמל אספקה מרכזי לצפון אפריקה וכנקודת שליטה על תעלת סואץ. הפגזת הנמל מן האוויר הייתה מסבה נזק אדיר לצבא הבריטי והיה צורך למצוא פתרון יצירתי להגנה על הנמל. מסקליין הציע להסתיר – או “להעלים” את הנמל כולו.
הבריטים ידעו שהפצצה אווירית של נמל אלכסנדריה תתרחש רק בשעות החשיכה. עבודת ההסתרה הייתה, אם כן, קלה יותר אם כי עדיין מסובכת מאוד. הרעיון של מסקליין היה, לכאורה, פשוט. הוא צילם את הנמל מן האוויר, ואז השתמש בתצלומי האוויר כדי לצייר מפה מפורטת של המבנים העיקריים בנמל וחשוב מכך – של נקודות האור אשר נדלקות בנמל בלילה. אחר כך בנה הצוות של מסקליין העתק מדוייק של נקודות האור של הנמל וכן העתקים של המבנים העיקריים (כולל המגדלור) במרחק חמישה קילומטר מהנמל האמיתי. כשהיה ההעתק מוכן, החל הצבא הבריטי להאפיל בכל לילה את נמל אלכסנדריה האמיתי – ובמקביל הודלקו האורות בנמל המזוייף. ההונאה פעלה והגרמנים הפגיזו את הנמל המזוייף.

נמל אלכסנדריה האמיתי. הנמל המזוייף הוקם 5 ק"מ ממנו, והגרמנים נפלו בפח והפציצו אותו כל לילה

הסתרת תעלת סואץ ומניעת ההפגזות הליליות עליה הציבה אתגר חדש בפני מסקליין וצוותו. הפעם השתמש מסקליין בהמצאה מתוחכמת ודומה מאוד לכדורי הדיסקו המוכרים לנו היטב משנות השבעים. הרעין היה ליצור מתקן מסתובב, אשר מקרין 24 אלומות אור לכל כיוון. אלומות האור היו חזקות במיוחד. ריבוי מתקנים כאלו, 21 במספרם, והצבתם באיזור התעלה יצר בלילות מהומת אור מסנוורת אשר מנעה מהטייסים הגרמנים לראות בחשיכה את התעלה עצמה. האלומות הגיעו עד לגובה של 15 ק”מ. הדבר דומה למצב בו מכונית המפעילה פנסים נוסעת לעברנו בחשיכה, מה שמונע מאיתנו לראות את המכונית עצמה בעוד העין מסונוורת מהאלומה. למבצע זה ניתן הקרדיט על כך שתעלת סואץ נשארה פתוחה במשך כל תקופת המלחמה.

מתקן המראות שמסקליין המציא. המתקנים הללו סינוורו את הטייסים הגרמניים שלא הצליחו לראות כלום בהגיעם להפצצות באזור

בשנת 1942 השתתף מסקליין במבצע ברטראם. המבצע נועד להונות את מדינות הציר באשר לכוונות האמיתיות של בעלות הברית לקראת הקרב באל-עלמיין. הגנרל הבריטי מונטגומרי (“מונטי”) תיכנן לתקוף מן הצפון וביקש ליצור הסחה ולהעמיד פנים שהתקיפה תגיע מדרום. במסגרת ההונאה ערם הצוות של מסקליין כמויות גדולות של ארגזים ריקים תחת רשתות הסוואה במטרה שייראו כאילו הם מאגרי תחמושת הנערמים לקראת תקיפה – בדרום. הם אפילו הניחו צינור מים מזוייף כדי לבלבל את הגרמנים באשר לריכוז המאמץ המלחמתי. לבסוף, בנה הצוות של מסקליין הונאה כפולה כאשר הסתיר אלף טנקים המיועדים לתקוף מן הצפון תחת כיסוי של משאיות, בעוד הם בנו אלפיים כיסויים של טנקי דמה מעל ג’יפים תמימים (sunshields) באזור הדרום.
לאחר הקרב באל-עלמיין פורקה היחידה של מסקליין.
בתום המלחמה חזר מסקליין לאנגליה שם ניסה להחיות את קריירת הבימה שלו ללא הצלחה רבה. בתצלומים מהתקופה הוא נראה מופיע על הבמה כשהוא לבוש מדי צבא, מה שמעיד על כך שגם בעיניו של מסקליין, תור הזהב בקריירה שלו היה תקופת המלחמה בה הוא התגאה במיוחד.
מסקליין נפטר בקניה בשנת 1973. עיתון הגארדיאן הלונדוני כתב עליו כי “מסקליין לא קיבל כל הכרה רשמית. עבור רברבן כמוהו היה זה בלתי נסבל והוא מת שיכור ומריר”.

.

 

הפוסט נכתב על ידי חברי עפר בבלי, שחוץ מיכולת הכתיבה שלו הוא רב אדם רב כשרונות וידע, איש שיחה מרתק ומצחיק. כרגע עפר נמצא במיאמי, שם הוא מכהן כקונסול הכללי של ישראל בפלורידה.

.