אאוגניוש (יוג’ין) לזובסקי היה רופא, ואמונתו אסרה עליו להרוג אנשים, כולל את אויביו הגרמנים. אבל הוא גם לא יכול היה לעמוד מנגד בשעה שאנשים טובים וחפים מפשע נוספים נהרגו.
וכך, כאשר הנאצים כבשו פולין במלחמת העולם השניה, לזובסקי השתוקק למצוא דרך להילחם בחזרה. הוא מצא דרך כזו והציל אלפי אנשים ובכללם יהודים רבים. שמו לא ידוע בארץ, והגיע הזמן לספר את סיפורו המופלא.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה, לזובסקי היה רופא פולני צעיר בשנות העשרים שלו. במהלך המלחמה הוא גויס לצבא, וכשפולין נכבשה הוא נשלח לטפל באוכלוסיה אזרחית במסגרת הצלב האדום. 

ב-1942 הוא היה בן 29, ועבד כרופא באזור רוזוודו שבפולין. הגרמנים השליטו טרור באזור וכל היהודים רוכזו בגטו וטרנספורטים החלו להשלח למחנות עבודה ומחנות ריכוז. גם הפולנים סבלו מנחת ידם, ומספיק היה שחייל גרמני ירצה לירות במישהו, כדי שאותו אדם ימות.

יום אחד, כשישב עם סטניסלב מטולביץ’ חברו, רופא פולני כמוהו, עמיתו סיפר לו על תגלית רפואית שהגיע אליה במקרה: הוא מצא סוג של בקטריה לא מזיקה, שאם מזריקים זן מוחלש שלה לחולה, בדיקת הדם שלו תצביע על מחלת הטיפוס, למרות שאותו איש יהיה בריא לחלוטין.

טיפוס היא מחלה המועברת על ידי חרקים (בד”כ פרעושים), ועלולה לגרום גם למוות. היא הייתה נפוצה מאד במקומות שבהם לא ניתן היה לשמור על הגיינה בסיסית. הגרמנים פחדו פחד מוות מהתפשטות המחלה, בגלל הקלות והמהירות שבה המגפה עלולה להתפשט. הפתרון שלהם למניעת התרחבות המחלה היה פשוט ואכזרי: יהודים נורו מיד ורכושם וביתם נשרפו. נוצרים רוכזו באזורים מבודדים ולא הותר להם לצאת משם.

לזובסקי החליט שזו ההזדמנות שלו להלחם בגרמנים בדרכים שבהן הוא בקי, והחליט לעשות מעשה.

אאוגניוש (יוג'ין) לזובסקי

אאוגניוש (יוג’ין) לזובסקי

לזובסקי היה נשוי ואב לילדה, וכרופא פולני ולא יהודי, הוא היה יחסית בטוח, אבל למרות זאת, וכשעונש מוות מובטח לכל מי שנלחם בנאצים, הוא התחיל להזריק את הבקטריה הזו  (ללא ידיעתם) לחולים שהגיעו אליו.  מספר ימים לאחר מכן הוא לקח מהם דם ושלח אותו לבדיקה לממשל הגרמני ששלט במעבדות. כמובן שתוצאות הבדיקה הראו שהחולים סובלים מטיפוס.

על מנת לא לעורר חשד, הוא נקט בטקטיקת הטעייה. לעיתים, כשהגיע אליו חולה הוא הזריק לו את הקטריה, אמר שהוא לא בטוח במחלתם ושלח אותם לרופאים אחרים (שלא היו מודעים למעשין). גם הרופאים הללו לעיתים שלחו דם למעבדות והתוצאות הראו על טיפוס. כך הוא דאג שהגרמנים לא יחשדו שמזימה של רופא אחד בלבד בעוד שהרופאים האחרים לא מזהים מגיפה.

תוך כמה חודשים הגרמנים הבינו שיש בעייה חמורה של מגיפה שאמורה להתפשט, ובודדו 12 כפרים ובהם אלפי תושבים. אין יוצא ואין בא. הם הוציאו את הכוחות שלהם מהכפרים, הרימו טבעת חנק מסביבם והותירו אותם לעצמם. הקלה מיידית הורגשה בכפרים הללו. פתאום הנאצים לא היו שם, ולא הרגו בהם ולא התעמרו בהם. החיים אמנם לא חזרו למסלולם הקודם, אבל היו יותר קלים.

לזובסקי המשיך לפעול כפי שחשב שראוי. הוא שמר בסוד מוחלט על פעולותיו, וחוץ מעמיתו אף אחד לא ידע על מעשיו. לימים סיפר שאפילו נשותיהם לא ידעו על זה. הוא סיפר בראיון שבמשך שלוש שנים הוא נשא עימו כמוסת ציאניד במטרה להתאבד במידה ויאסר על ידיד הגרמנים, משום שידע שנקמתם תהיה קשה והוא יעונה בעינויי תופת.

כרזה אנטישמית מתקופת המלחמה: היהודים מפיצים טיפוס

כרזה אנטישמית מתקופת המלחמה: היהודים מפיצים טיפוס

והגרמנים חשדו, אבל פחדו פחת מוות מהאזור מוכה הטיפוס. פעם אחת הם הרהיבו עוז ושלחו לשם משלחת רופאים שהוטל עליהם להבין מה קורה באזור. לזובסקי דאג להם. הרופאים הותיקים קיבלו טיפול של מלכים, נערכה לכבודם מסיבה גדולה עם המון וודקה ומוסיקה, ועל הרופאים הצעירים הוטלה המשימה של בדיקת החולים. הרופאים הללו היו חסרי נסיון יחסית, והם כה פחדו מטיפוס עד שלא בדקו בכלל את תסמיני המחלה אלא שוב, רק ביצעו בדיקת דם (שכמובן הייתה חיובית). למחרת בבוקר, כשהרופאים התפכחו, חיכתה להם משלחת חולים שלזובסקי אירגן. כל חולי הכפרים הגיעו לשם. הם ניראו כה חולים, מלוכלכים (במיוחד כמובן) ומסכנים, והרופאים ברחו מיד מהאזור. כשחזרו דיווחו שללא ספק קיימת מגיפה שם.

לזובסקי המשיך לעשות את מה שעשה במשך שלוש שנים. טיפל בחולים, המשיך לתחזק את מגיפת הטיפוס המזוייפת שלו, וטיפל תוך סיכון חיים גם באנשי המחתרת מחוץ לאזור המבודד שנזקקו לטיפול רפואי. אבל יום אחד גם המזל שלו עמד להגמר. משתפי פעולה עם הנאצים העבירו לגסטפו מידע לפיו הוא מטפל באנשי המחתרת, וגזר דין מוות הוטל עליו. 

אזור רוזוודו בפולין, שם פעל לזובסקי במשך שלוש שנים.

אזור רוזוודו בפולין, שם פעל לזובסקי במשך שלוש שנים.

 

למזלו נודע לו על כך, והוא ומשפחתו נטשו באותו לילה והחלו לנדוד ברחבי פולין ולהסתתר עד תום המלחמה. לאחר מכן הוא המשיך לעבוד בפולין כרופא. ב-1958  לאחר מכן הוא עקר לארה”ב, שם היה לרופא ילדים מוערך. הוא כתב מאה מאמרים שפורסמו בעיתונות המקצועית, והיה לפרופסור לרפואה באוניברסיטת אילינוי.

רק 50 שנה לאחר מכן הסיפור המופלא עליו על הצלת 8000 איש, פולנים ויהודים התפרסם בפולין והוא היה לגיבור לאומי. כשחזר לשם, עשרות שנים לאחר שעזב, הוענק לו אות גבורה על ידי הממשלה. הוא נפטר בגיל 93 בארה”ב.

הסיפור הזה כמעט ולא מוכר. למרות שהוא לא התרכז בהצלת יהודים אלא הציל את כל סביבתו ועל הדרך גם יהודים, חשתי שראוי יהיה לפרסם את סיפורו דווקא היום, ביום השואה 2014.

לזובסקי, מספר שנים לפני מותו ב-2006.

לזובסקי, מספר שנים לפני מותו ב-2006.