טדי (תיאודור) באכנהיימר לא ידע פחד. החייל האמריקאי-יהודי הסתובב בחופשיות באירופה הכבושה ע”י הנאצים,בעודו נכנס ויוצא משם מחופש לחייל גרמני. מעלליו הפכו אותו לאגדה חיה בקרב הצנחנים באותה תקופה, ועד היום שמו מוזכר בהקשר למבצעים מטורפים וחסרי סיכוי. בדרך מקרה מוזרה, הוא היה החייל היחיד במלחמה שבהיותו בעל דרגת טוראי, נשא במקביל באחריות ובתפקיד של גנרל.

הוא נולד בבראונשוויג (גרמניה) ב-1923 להורים מוסיקאים שעסקו בעיקר בנגינה בתיאטרון. אביו, וילהלם באכנהיימר, היה יהודי ואמו, קטרינה, הייתה גרמניה נוצרית. עם עליית הנאצים לשלטון אביו שהחל לסבול מהתעמרות והשפלה יום-יומית על רקע אנטישמי החליט לברוח עם כל משפחתו לפראג, ומשם לוינה. גם שם הם לא ליקקו דבש, ובהזדמנות הראשונה שהייתה להם הם הגרו לארה”ב.

הוריו מצאו במהרה עבודה בהוליווד כנגנים בתזמורת עבור פסי קול לסרטים, וטדי החל ללמוד דרמה בלוס אנג’לס סיטי קולג’. כשרון המשחק שלו וקור רוחו מול אנשים יצילו את חייו פעמים רבות בעתיד.

טדי באכנהיימר, 1940

טדי באכנהיימר, 1940

1941 הפכה לנקודת מפנה עבור אמריקאים רבים. מתקפת הפתע היפנית על פרל הרבור שגררה את ארה”ב לתוך המלחמה גרמה לצעירים רבים להתגייס, וטדי, עכשיו אמריקאי לכל דבר, התנדב ליחידת העילית החדשה בצבא – הצנחנים. באכנהיימר הוצב בחטיבה 82, גדוד 504, אחד הגדודים האגדיים בתולדות צבא ארה”ב.

טדי באכנהיימר, 1942

טדי באכנהיימר, 1942

לאחר שנה של אימונים, יחידתו של באכנהיימר הפליגה לתוניס, ומשם התעתדה לצנוח בסיציליה, במה שהיה השלב הראשון בכיבוש אירופה מידם של כוחות הציר. זו הייתה הפעולה הראשונה של באכנהיימר, וכבר בטבילת האש הראשונה שלו הוא הפגין אומץ לב חריג וקור רוח מדהים.

לאחר טיסה בגובה נמוך שבמהלכה הופלו מס’ מטוסי דקוטה אמריקאים ע”י אש נ”מ כבדה, הם הגיעו לאזור ההצנחה. באכנהיימר וחבריו קפצו במהירות מהמטוס, מייחלים להגיע במהירות לקרקע, שם הרגישו הרבה יותר בטוחים מאשר במטוס – קופסת שימורים מעופפת דקה ואיטית. בהגיעו לקרקע סקר את הסביבה, טען מחסנית בתת המקלע שלו, והחל לצעוד לאורכה של גדר שתחמה את השדה שבו צנח. ברגע שבו יצא מהמסתור אל השדה הפתוח, התגלה ע”י חייל גרמני ובטרם הספיק להסתובב לכיוונו הוקף ע”י תריסר חיילים ונשבה.

הנאצים, שהתלבטו אם להתעלם מאמנת ז’נווה ולהרוג את השבויים שבידיהם מיד, החליטו לבסוף לרכז אותם ולהעבירם למטה היחידה. באכנהיימר שהבין כל מילה הודה לאלוהים על המזל שנפל בחלקו, ובהבינו שהגרמנים מבולבלים מהמתקפה, החליט לנצל את ההזדמנות ולברוח. ההזדמנות לא אחרה לבוא: תוך כדי צעידה הם פגשו בקבוצת גרמנים נוספת ששבתה מס’ חיילים. בעת ששתי הקבוצות אוחדו, באכנהיימר ניצל את המהומה, פסע הצידה בחסות החשיכה והחל ממטיר הוראות בגרמנית על הזקיפים ששמרו על השבויים. הטור המשיך ללכת כשבאכנהיימר לצידו, ובעת שעצרו למנוחה הוא אמר לזקיף הגרמני שלצידו “שמור על בני הבליעל האלה, הם ינצלו כל הזדמנות להמלט”. לאחר מנוחה קצרה, טור השבויים המשיך לצעוד, והפעם בלי באכנהיימר שנעלם לתוך מעבה היער. תוך שעתיים הוא חבר לכוח אמריקאי, וחזר להלחם.

ההזדמנות הבאה שלו להפגין את אומץ ליבו הייתה שלושה חודשים לאחר מכן: במהלכה של מתקפה אמריקאית כבדה באיטליה, באכנהיימר התנדב לסייר לבד בתוך שטח האויב, על מנת לאמוד את כוחותיו. בעת שהלך על שביל, הגיע לאזניו רשרוש. הוא תפס מחסה, ולעיניו נגלה כוח בן חמישה חיילים שנע על השביל. תוך מס’ שניות הוא חיסל בדקירות סכין את החייל האחרון בטור, ותפס את מקומו. בחצי השעה שלאחר מכן, עוד שני חיילים חוסלו באותו אופן. בעת ששני החיילים הנותרים ישבו לנוח, באכנהיימר זינק ממחבואו והודיע להם שהם שבויים. אחד החיילים שהחליט לנסות להלחם ומתח את שריריו להסתערות, נעצר ע”י באכנהיימר שאמר לו בגרמנית מצויינת ששלושת חבריו חוסלו, וכל תזוזה מיותרת תגרום לצירופם לחבריהם.הם נכנעו מיד.

סיפורו של באכנהיימר, במגזין אמריקאי שפורסם לאחר המלחמה

סיפורו של באכנהיימר, במגזין אמריקאי שפורסם לאחר המלחמה

בחודשים הבאים, באכנהיימר התמחה במה שמכונה “חטיפת לשונות”, כלומר חטיפת חיילי אויב במטרה לקבל מהם אינפורמציה.

הוא נכנס ויצא עשרות פעמים לתוך שטחי האויב, וסיפורים מופלאים על אומץ ליבו ועל עשרות החיילים הנאצים שחיסל התפשטו בקרב כוחות הברית. באחת הפעמים הוא חדר לבסיס גרמני, התנדב לשמור בעמדה מרוחקת עם עוד חייל, ובעת ששניהם היו לבד ושוחחו, שלף לפתע אקדח ושבה את החייל המופתע. בהזדמנות אחרת התגנב לעיר עם עוד חייל אמריקאי דובר גרמנית, ושניהם הוזמנו ע”י הגרמנים לסעודה דשנה של נקניקיות ותפוחי אדמה. כשנמאס לו מהמשחק, אמר למארחו הגרמני שיאכל היטב כיוון שזו סעודתו האחרונה. הגרמני שניסה להגיע לרובהו נורה באותה שנייה בצווארו, ובאכנהיימר וחברו חזרו ליחידתם.

אגב, אחד החוקרים שתיחקרו את השבויים הללו היה הנרי קיסינג’ר, אף הוא יליד גרמניה, ששירת במודיעין האמריקאי בתקופת המלחמה.

באכנהיימר הגיע במהלך 1944 לשיא כושרו והעזתו, בעת מבצע הנפל “גינת שוק” בהולנד – המבצע היחיד שבנות הברית ספגו בו תבוסה מרה:

בספטמבר 44, מפקדי בנות הברית החליטו לקצר את המלחמה ע”י הצנחה של כוח עצום של עשרות אלפי לוחמים בהולנד שנשלטה ע”י הגרמנים. הצלחה במבצע הייתה פותחת ציר הישר לגרמניה, ומקצרת משמעותית את המרחקים שהיה על כוחות בנות הברית לגמוע. הגרמנים, שציפו להתקפה הזו (יש אומרים שעקב הלשנה של בוגד הולנדי), חיכו לצנחנים ובצעו בהם טבח המוני. באכנהיימר, אמיץ כמו תמיד, נחלץ מהתופת: הוא מצא זוג אופניים, ופרץ דרך הכוחות הגרמנים שכיתרו אות יחידתו לעבר העיר ניימיכן. יחידה גרמנית דלקה בעקבותיו לתוך העיר וכיתרה אותו בתחנת הרכבת. הקריאות שהופנו אליו ברמקול להכנע לא הרשימו אותו, הוא התחמק מרודפיו בזחילה מתחת לקרונות, ונעלם בסמטאות העיר. “אני החייל האמריקאי הראשון שההולנדים ראו”, הסביר, “ולא רציתי להותיר עליהם רושם רע”. באכנהיימר הפך למנהיגם של 300 לוחמי מחתרת הולנדים בעיר, ובין השאר, גם של קציני מודיעין בריטים ששהו בה. הגרמנים שלטו באזור, אבל חייליו של באכנהיימר שמונה להיות מושל העיר ידעו על כל תנועה שלהם, והעבירו מידע לבעלות הברית. גם לאחר כיבושה של הולנד בידי האמריקאים הוא המשיך להיות מושל העיר, ואף גנרל לא פעל באזור מבלי להתייעץ עימו קודם. יום אחד, כשאחד המפקדים הבכירים הביע תמיהה כיצד טוראי פשוט בן 22 הוא מפקד העיר, הוחלט לזמנו לראיון ולהעניק לו דרגת קצונה קרבית. באכנהיימר הופיע לפגישה במוקסינים, דגמ”ח קרוע וכובע גרב. הרעיון להפוך אותו לקצין נגנז באותה שנייה.

תוך כדי ביצוע תפקידו כמושל ניימיכן, באכנהיימר המשיך בפשיטות המפורסמות שלו מעבר לקווי האויב, הפעם כבר בתוך גרמניה עצמה. באחת הפשיטות הוא נלכד, והועלה לקרון בקר עמוס ומלא חיילים בריטים שבויים שהיה בדרכו לתוך גרמניה. באכנהיימר לא איבד את עשתונותיו, ובעזרת קסדה החל לפרק ברגים מרצפת העץ של הקרון. בעת שהרכבת הגיעה ליעדה, טדי באכנהיימר לא היה עליה. הוא הצליח לפרק את אחד מלוחות העץ, ותוך כדי נסיעה קפץ החוצה. היה עליו לנוע לבדו 50 קילומטרים בתוך גרמניה על מנת להגיע בחזרה לכוחות בעלות הברית.

טדי באכנהיימר לא הגיע לשם מעולם. במהלך הדרך הארוכה הוא נתקל שוב בכוח גרמני של חיילי S.S, ונהרג בקרב.  מס’ שנים לאחר מכן, הוקמה מצבה לזכרו במקום המשוער שבו כנראה מצא את מותו.

מצבה לזכרו של טדי באכנהיימר

מצבה לזכרו של טדי באכנהיימר

ב-1949 גופתו הוחזרה לארה”ב ע”י משפחתו. הוא קבור היום בבית קברות צבאי בקליפורניה. בנוסף הוא קיבל צל”שים משתי מדינות שונות: ב-1944 (בעודו בחיים) הוא קיבל את כוכב הכסף האמריקאי, וב-1952 הוענק לו לאחר מותו צל”ש צלב הארד ההולנדי, כאות הוקרה על מעשה הגבורה שלו בכיבוש ניימיכן.

קברוו של טדי באכנהיימר, קליפורניה

קברוו של טדי באכנהיימר, קליפורניה

שנה לאחר מותו, באכנהיימר, שכבר הפך לאגדה הונצח בדרך נוספת: סדרה של חוברות קומיקס שמטבע הדברים עסקו במלחמה, תיארה גיבורי מלחמה אמריקאים מפורסמים. באחת החוברות תואר סיפורו, תחת הכותרת “החיל שהיה לגנרל”.

הפוסט מבוסס על סיפור קצר בשם “הפרא הקופץ” שתורגם מתוך כתבה בעיתון אמריקאי, ופורסם בקובץ סיפורים בשם “פרשיות נעלמות” שמשרד הבטחון הוציא לאור בשנת 64. רכשתי את הספר הזה במכירת חיסול של ספרייה עירונית קטנה ברחובות, תמורת חמישה ש”ח. בספר מצויין שגופתו של באכנהיימר מעולם לא נמצאה, אך בפועל ידוע היום שכבר בסוף המלחמה, טדי באכנהיימר נמצא ונקבר.