שום דבר בחיים לא בא בקלות לווילמה רודולף. לא לידתה הקשה, לא חייה כילדה שחורה ענייה ומשותקת, ולא ההמשך לאחר מכן. היא מעולם לא הרימה ידים, וכח הרצון הנדיר שלה הביא אותה בסוף לפסגת העולם. אומרים שכשפגשה בבגרותה את הנשיא קנדי, הוא איבד לשניה את יכולת הדיבור מרוב הערצה. לכבוד האולימפיאדה, זה סיפורה של אחת הנשים הנערצות עלי ביותר בכלל, וכספורטאית על בפרט.

ב-23 ביוני 1940 נולדה בטנסי לבלאנש ואד רודולף בתם ווילמה. היא הייתה הצאצא ה-20 של אביה משתי נשים שונות (לאחר מכן נולדו לו עוד שני ילדים – 22 בסה”כ). היא נולדה במשקל נמוך של מתחת ל-2 ק”ג, ולהוריה העניים המרודים שגם כך לא יכלו לקבל טיפול בבית חולים בדרום הגזעני שלא קיבל שחורים נאמר שסיכוייה לשרוד קלושים. היא שרדה.

בשנים הבאות מצבה הבריאותי הלך והדרדר: עוד לפני הגיעה לגיל 5 היא חלתה בחצבת, חזרת, שנית(סקרלטינה) ופעמיים בדלקת ריאות קשה שהצריכה אישפוז. בגיל 5 נחתה עליה המכה האיומה מכל: היא נדבקה בוירוס הפוליו ורגלה השמאלית שותקה לחלוטין. הרופא בבית החולים לשחורים בטנסי אמר להוריה שלעולם לא תוכל ללכת ללא סד המתכת שבו עטפו את רגלה הקטנה.
הוריה לא ויתרו. הם נסעו לבית חולים אחר שבו הוצעה להם פיזיותרפיה חדשנית. הם התמידו בנסיעות, עשו לה שעתיים פיזיותרפיה קשה וכואבת בבית מדי יום, לאחר שנתיים היא הגיעה למצב שבו יכלה לפחות ללכת כשהיא לובשת את סד מתכת הכבד על הרגל.

וילמה רודלף בילדותה

וילמה רודולף המשיכה לסבול. היא למדה בתיכון עני מאד שהיה כמוקובל אז מופרד לילדי שחורים בלבד. למרות שהם שילמו מיסים כמו כל אזרח אחר בטנסי, אזרחיה השחורים של המדינה קיבלו את השאריות של מה שתלמיד לבן קיבל בבית ספר סמוך. היא סבלה מהצקות ומלעג מילדים אחרים בשל המום שלה, ותכופות נשארה בבית בשל כך. במשך כל התקופה הזו אמה לא ויתרה והמשיכה לעסות אותה במשך שעתיים לפחות בכל יום. העיסויים הכואבים נשאו פרי לבסוף: בגיל 13 רודולף הורידה את סד המתכת והחלה ללכת.

לפתע, בדיוק כמו פורסט גאמפ, כשסד המתכת נשר ממנה רודולף הייתה לספורטאית. היא החלה לשחק כדורסל, הצטיינה ואף החלה לשבור שיאי קליעה בנבחרת בית הספר שלה. בזכות יכולתה בית הספר שלה זכה באליפות בתי הספר של טנסי.

במשחק גמר בתי הספר אדם אחד בחן אותה לאורך כל המשחק והתרשם ממנה עמוקות. היה זה אד טמפל, מאמנה האגדי של אוניברסיטת טנסי שגם הציע לה הצעה קוסמת: למרות שהיא הייתה בת 15 בלבד, הוא תתחיל להתאמן באתלטיקה עם נבחרת האוניברסיטה, ובבוא העת תקבל מלגה מלאה כסטודנטית. ההימור שלו (ושלה) היה מוצלח מעבר לכל דמיון: תוך שנה ווילמה רודולף הייתה לאחת משש עשרה אתלטיות שהתקבלו לנבחרת ארה”ב לאולימפיאדת מלבורן. היא חזרה מהמשחקים האולימפיים עם מדליית ארד במירוץ שליחות 4×100 מטר.

תארו לעצמכם את הסיטואציה: ארבע שנים לפני כן היא הייתה ילדה נכה ענייה ודחויה בת 12, כלואה בסד מתכת ונתונה לכאבים וללעג, ועתה בגיל 16, בהיותה עדיין תיכוניסטית, היא הייתה אחת הנשים המהירות בעולם ומיד הפכה לכוכבת.

אד טמפל, מאמן נבחרת האתלטיקה של אוניברסיטת טנסי עם בנות הנבחרת. וילמה רודוף בת ה-16 היא השמאלית ביותר

עכשיו כבר היה ברור לכולם שמדובר בתופעה. רודולף סיימה ללמוד בתיכון והמשיכה כמתבקש לאוניברסיטת טנסי. בגיל 19 היא הייתה לאלופת ארה”ב בריצת 100 מ’ ובהגיעה לאולימפיאדה השנייה שלה ברומא 1960, היא כבר הייתה מוכנה לגמרי. בגיל 20 רודולף הייתה לאתלטית הבולטת ביותר בתחרויות האתלטיקה בארה”ב.

היא נרשמה לשלושת המקצועות המהירים מכולם (100 מטר, 200 מטר ו 4×100 מטר).  ובכולם היא ניצחה וגרפה מדליית זהב. בסוף המשחקים היא חזרה הביתה ובאמתחתה 3 מדליות זהב אולימפיות , שיא עולמי, שיא אולימפי והכתרה כאישה המהירה בעולם. שיא עולם נוסף שקבעה במהלך התחרויות לא הוכר בגלל רוח גבית חזקה מדי.

וילמה רודולף מנצחת בגמר 100 מטר, אולימפיאדת רומא 1960

ווילמה רודולף על הפודיום, מקבלת את מדליית הזהב לאחר נצחונה ב-100 מטר נשים

טנסי כולה התכוננה לחזרתה הביתה של הגיבורה שלהם. קבלת פנים מפוארת תוכננה עבורה ופוליטיקאים מכל המדינה כבר התכוננו להזדמנות להצטלם עם בת המקום. כאן, בנקודה הזו ממש, רודולף הראתה ממה היא עשויה: בשיא תקופת ההפרדה הגזענית בדרום, בעת ששחורים לא הורשו ללמוד באוניברסיטה שהייתה עבור לבנים בלבד ולא יכלו להכנס לבאר לקנות בירה, מושל טנסי, ביופורד אלינגטון התכונן לקיים מצעד מפואר ברחובות עירה. רודולף הודיעה חד משמעית שהיא תשתתף במצעד קבלת הפנים רק אם הוא יהיה מעורב ושחורים יוכלו להשתתף בו בחופשיות. דרישתה נענתה, והייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של טנסי שמצעד כזה התקיים. אי אפשר לומר שההפרדה הגזענית התבטלה לאחר מכן, ממש לא, אבל רודולף תרמה את חלקה להתקדמות האיטית.

ווילמה רודולף בקבלת הפנים בטנסי לאחר זכייתה במדליות זהב באולימפיאדה. שימול לב לאזרחים השחורים בצד ימין, מחזה לא רגיל באותם ימים.

ווילמה רודולף והוריה בקבלת הפנים לכבודה מטעם מושל טנסי לאחר שזכתה באולימפיאדת רומא בשלוש מדליות זהב.

ווילמה רודולף לא חזרה להתחרות באולימפיאדות הבאות. היא פרשה מתחרויות וחזרה לאוניברסיטה, קיבלה תואר בחינוך והייתה למורה ולמאמנת אגדית. היא ייסדה קרן מלגות על שמה ותרמה רבות למטרות של סובלנות, חינוך, קידום נשים ובמיוחד למימון פעילויות ספורט לילדים נכים. היא התקבלה להיכל התהילה של הספורט בארה”ב והייתה לדמות נערצת .
ב-1961 ווילמה רודוף בת ה-21 נסעה לוושינגטון לפגוש בנשיא קנדי. האגדה מספרת שהוא כה התרגש לפגוש ברודולף, האישה המהירה בעולם, עד שבעת שניגש אליה הוא מעד..

ווילמה רודולף מלווה באמה, פוגשות בבית הלבן את הנשיא קנדי ואת סגן הנשיא לינדון ג’ונסון

בשנים שלאחר מכן ווילמה רודולף התחתנה, ילדה ארבעה ילדים והתמקדה בקריירת האימון והחינוך שלה. היא כתבה אוטוביוגרפיה מצליחה והרצתה בכל העולם. (אגב, בעת שהביוגרפיה הוסרטה, שחקן צעיר בן 18 קיבל את תפקידו הראשון כמבוגר בקולנוע כבעלה של רודולף. שמו של השחקן? דנזל וושינגטון), היא המשיכה לחנך ולאמן דורות של ספורטאים אבל ב-1994, בהיותה בת 54 בלבד, התגלה במוחה גידול סרטני והיא נפטרה תוך זמן קצר. טובי הספורטאים אמרו עליה שהיא הייתה האלילה שלהם. מוחמד עלי אמר שעבורו היא הייתה הגדולה מכולם, ומושל טנסי הכריז שמעתה יום הולדתה, ה-23 ביוני יצויין בכל שנה כ”יום ווילמה רודולף”. על מצבתה נחרטו סמל המשחקים האולימפים וסיסמתם (בלטינית): מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר. בחייה הקצרים היא בהחלט הגשימה את האמירה הזו.

על מצבתה של ווילמה רודולף נחרטו סמל המשחקים האולימפים וסיסמתם (בלטינית): מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר


0 Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *