ב-26 במרץ 1979 נחתם על מדשאת הבית הלבן הסכם השלום בין ישראל למצרים. היה זה שיאו של מסע מפרך בן שנתיים שהנשיא קרטר הוביל לפיוס בין שתי המדינות. בחודשים שקדמו לחתימה הוא התרוצץ במזרח התיכון, נפגש עם בגין וסאדאת בישראל ובמצרים, זימן אותם לועידה מסובכת וקשה בקמפ דייויד, ולאחר שנתיים קשות ורצופות משברים קשים, הוא השיג את מטרתו והעולם זכה לראות את בגין, סאדאת וקרטר מתחבקים, לוחצים ידיים ועושים שלום. שלושה שבועות לאחר מכן, בעודו נופש בחווה המשפחתית שלו בג’ורג’יה, תקרית מגוחכת שהייתה לו עם ארנב שמה אותו ללעג ברחבי ארה”ב כולה. זה סיפורו של ג’ימי קרטר וארנב הביצות הקטלני.
ג’ודי פאוול, קצין העיתונות של הבית הלבן, תיאור בספרו את המקרה: אחר צהריים אחד, במהלך חופשתו בעיירת מגוריו אשר בפליינס (ג’ורג’יה), בעודו יושב לבדו בסירת הדיג שלו, דג להנאתו ושקוע במחשבות, קרטר הבחין בבעל חיים שוחה לכיוון הסירה שלו. משהתקרב אותו בעלי חיים לסירה, הסתבר לנשיא שמדובר בארנב.
“זה לא היה ארנב מתוק, צמרירי ופלומתי” כתב פאוול בספרו. “היה זה ארנב הביצות רחב הרגל הידוע לשמצה בג’ורג’יה ובדרום כולו כארנב טורף, מתוחכם ואכזרי”, הוא הוסיף.
הארנב לא התנהג כחיית בר טיפוסית ונפחדת, ומשהו בפירוש היה מוזר ומפחיד: הוא השמיע קולות נחירה, חרק בשיניו, הרחיב את נחיריו ושחה במרץ לכיוון הסירה. לאימתו של הנשיא, הסתבר לו שהארנב הרטוב והעצבני נחוש בדעתו לנסות לטפס על הסירה ולהכנס פנימה. קרטר המבוהל חבט בו במשוט, התיז עליו מים ובסופו של דבר הבריח אותו. לגמרי במקרה, הצלם הרשמי של הבית הלבן היה בקרבת מקום ותיעד את הרגע:
מספר שבועות לאחר מכן, קרטר ישב עם חבריו הותיקים על המרפסת בבית הלבן, ובעודם שותים לימונדה, הוא סיפר להם על האירוע, מה שגרר פרצי צחוק רמים. מכיוון שהם לא האמינו לסיפור, הוא ביקש מאנשי צוותו שיגדילו עבורו את התמונה, והראה להם את הארנב הבורח כהוכחה. אם תביטו בתמונה העליונה, אפשר לשים לב לארנב המתרחק בחלק הימני, ממש מתחת לענף. זה הארנב בהגדלה:
הסיפור נשכח למשך כמה חודשים, אבל לצערו הגדול של קרטר, לקצין העיתונות שלו היה פה גדול, גדול מדי: כחמישה חודשים לאחר מכן, ג’ודי פאוול סיפר כבדרך אגב על התקרית של קרטר לעיתונאי מסוכנות הידיעות אסושיאטד פרס, והעיתונות כולה עטה על המקרה כמוצאת שלל רב: הכותרת למחרת בוושינגטון פוסט הייתה “President Attacked by Rabbit” – הנשיא הותקף על ידי ארנב. גם הניו יורק טיימס ושאר העיתונים כמובן פרסמו את הידיעה ההזויה בכותרות הראשיות, ובמשך כמה ימים מדינה שלמה לעגה לנשיא שלה.
הסיפור עלה לנשיא ביוקר: מכיוון שלשכת העיתונות סירבה לשחרר תמונות מהאירוע (התמונה למעלה שוחררה לציבור רק בשנת 2003), העיתונות המציאה תמונות משלה: קריקטוריות ארסיות המתארות את הנשיא מותקף על ידי ארנב ענק פורסמו בעיתונות, וכתבות לעגניות תהו לגבי יכולתו של הנשיא להתמודד עם אתגרים גדולים כמו המלחמה הקרה מול הרוסים ועוד. המון קריקטורות פורסמו, ולכולן היה אותו קו: ארנב מפלצתי העומד לטרוף את הנשיא המבוהל.
שלושה חודשים לאחר מכן, איראן תפסה בני ערובה אמריקאים בשגרירות בטהרן, ונסיון כושל של קרטר לחלץ אותם, נסיון שעלה במחיר חייהם של שמונה נחתים אמריקאים קבר אותו סופית את וקיבע את תדמיתו כנשיא חסר יכולת מנהיגות וכוח. הוא הפסיד בבחירות לרייגן, במערכת בחירות שבה הטענה המרכזית הייתה שהוא איש חלש והססן שאינו יודע להתמודד עם משברים. גם פרשת הארנב הועלתה נגדו כאמצעי ללעוג לו בקמפיין: באחד מכנסי הבחירות של הרפובליקנים, הנואם שאל בציניות איך אפשר לסמוך על הנשיא שיוכל להתמודד עם האייטולות באיראן, אם אינו מסוגל להתמודד עם ארנב. תבוסתו הייתה מוחצת: רייגן הביס אותו בתוצאה המדהימה של של 489:49 קולות. התוצאה הזו, שבה מועמד מביס נשיא מהכן וזוכה ב-90% מהקולות היא שיא של כל הזמנים בארה”ב, נתון המראה שתוך קדנציה אחת קרטר הפך לאחד הנשיאים הכי פחות מוערכים במהלך נשיאותו.
לנושא התקיפה על ידי ארנב מוקדש (כמובן) ערך בוויקיפדיה.
