מה שהיה, הוא שיהיה – פוסט תמונות חצי אישי

גם השנה נסעתי לנורמנדי להשתתף באירועי יום השנה לפלישה הגדולה של בנות הברית לאירופה במלחמת העולם השנייה (D-Day). הפעם, מכיוון שהייתי מעט פחות לחוץ בזמן והיו לרשותי עשרה ימים תמימים לחרוש את האזור, תכננתי מראש לצלם סדרה של מספר תמונות ואתרים שהכרתי מהעבר מתמונות שחור לבן ישנות, ולבדוק כיצד הם ניראים היום. לפני הנסיעה ביצעתי עבודת הכנה באיסוף חלק מהתמונות, כך שידעתי מראש מה אני הולך לחפש והיכן. בחלק מן האתרים נראה כאילו הזמן עצר מלכת, ואין כמעט הבדל למעט הצילום בצבע במקום בשחור לבן, ואילו חלק מהאתרים השתנו שינוי מהותי. כל האתרים שבתמונה הם אתרים שבהם התחוללו קרבות כבדים בפלישה. מבלי להרבות במילים, הרי התמונות לפניכם. כל הצבעוניות צולמו על ידי, ואת הישנות מצאתי ברשת.

עדכון 2012: הוספתי עוד כמה תמונות מהביקור השנה

 

תחנת הרכבת ב-Bernières sur Mer, אשר בחוף ג'ונו שנכבש ע"י הקנדים
אותה תחנת רכבת, זוית הפוכה. התמונה הישנה היא מלפני המלחמה


Normandy 06-2010 Juno Baech Canadian House then and now
הבית הראשון שנכבש ב-D-day. ביום השנה בעליו מעטר אותו בדגלי קנדה, כהוקרה למשחררים
כנסיה בכפר Bénouville, שנכבש על ידי הבריטים

 

Normandy 06-2010 Saint Marie du mont 01 then and now
צנחנים אמריקאים, 6 שעות לאחר הצניחה וכיבוש העיירה Sainte Marie du Mont
Normandy-06-2010-Saint-Marie-du-mont-08-then-and-now
אותה זוית כמו בתמונה הקודמת. התמונה בשחור לבן צולמה 6 ימים לאחר הפלישה
Normandy 06-2010 Saint Marie du mont 03 then and now
אותה באר כמו בתמונה הקודמת, זווית הפוכה
ארבע תמונות מאותה זווית, כולן צולמו בחוף ברנייה סור מר, החוף הראשון שנכבש בפלישה לנורמנדי
Normandy-06-2010--01-then-and-now
תותחי הענק ב-Longues sur Mer בשלבי בנייה שונים והיום. המצולם בתמונה התחתונה הוא אני.
Normandy 06-2010 Saint Marie du mont 04 then and now
הכנסייה בעיירה Sainte Marie du Mont. ביום הפלישה עמדו צלפים גרמנים על גג הכנסייה, והרגו חיילים אמריקאים רבים
Normandy 06-2010 Sainte Marie du mont 07 then and now
אותה כנסייה כמו בתמונה הקודמת, השוואה לתמונה אחרת
Normandy 06-2010 Saint Marie du mont 05 then and now
מיסה המונית בכנסיה מהתמונה הקודמת, שעות לאחר כיבוש הקרב. חלק ניכר מהצנחנים המצולמים כאן לא שרדו את הימים שלאחר מכן
תצלום (גרוע במיוחד) של חוות Brécourt Manor. במקום הזה 13 צנחנים אמריקאים נלחמו ב 60 חיילים גרמנים וניצחו בקרב שנלמד עד היום באקדמיה הצבאית בווסט פוינט
Normandy 06-2010 Saint Marie du mont 06 then and now
צנחנים אמריקאים בעיירה Sainte Marie du Mont, שעות ספורות לאחר כיבושה. האיש בתמונה התחתונה הוא אזרח שהשתתף ביום השנה לפלישה בשחזור שכל העיירה נטלה בו חלק, ועליו אכתוב בהזדמנות פוסט נפרד

 

התמונה הבאה היא של פורסט גאט', צנחן אגדי מהיחידה הנודעת ביותר בצבא האמריקאי, פלוגה E, גדוד 506, חטיבה 101, שעל מעלליה סטיבן ספילברג בנה את המיני סידרה היקרה ביותר בהיסטוריה (120 מליון דולר!) Band Of brothers.  קשה להבחין בפרטי הבית שמאחוריו, אבל בכל זאת בחרתי להכניס את התמונה הזו רק משום שבחצר הזו שנמצאת בעיירה Ravenoville, צולמו מספר תמונות שכולן ידועות ומפורסמות. פורסט עצמו אגב, מצולם כאן מספר שעות לאחר שצנח. 20 שניות לאחר שפגע בקרקע הוא הותקף ע"י כיתה של 5 חיילים גרמניים, שחוסלו על ידו בקור רוח.

Forrest Guth then and now
פורסט גאט, חווה ב-Ravenoville, שעות ספורות לאחר שצנח בנורמנדי. שימו לב לחלונות המקושתים בשתי התמונות
פורסט גאט' עומד מול אותו בית, 60 שנים לאחר מכן
Ravenoville
אותה חווה ב- Ravenoville כמו בצילום הקודם, סיטואציה וזווית שונות
Normandy 2010 Collevile Sur mer then and now
הכנסייה של Collevile Sur mer בחוף אומהה שנהרסה למחצה בשעה הראשונה לפלישה
Normandy-06-2010-dead man's corner -then-and-now-
הבית בעל השם המקאברי Dead Man's Corner ,ע"ש גופת חייל אמריקאי שלא היה ניתן לחלץ במשך ימים.

התמונה הבאה, שצולמה בעיירה St Come du Mont,  מראה בית בודד וכביש, לכאורה לא משהו מרשים במיוחד.בפועל –  חמישה ימים נדרשו לצנחנים האמריקאים לכבוש את הכביש הזה ולהתגבר על החיילים הגרמנים שהסתתרו בחורשה מימין. הקרב הנורא עלה לאמריקאים ב-700 (!) חיילים הרוגים במה שמכונה היום כקרב על קרנטאן.

חווה באזור הכפר St Come du Mont
חווה באזור הכפר St Come du Mont
בית בחוף אומהה, בעיירה saint laurent sur mer
צנחנים אמריקאים עם אנשי העיירה Sainte Marie du Mont , שעות לאחר הצניחה. יותר מ-500 צנחנים נהרגו במהלך הלוחמה באזור בשעות הראשונות

הפוסט הזה מוקדש לחברי שרון רז, שעושה עבודת קודש בבלוג שלו, נטוש, בתיעוד מבנים ובתי קולנוע לפני שיעלמו ויהרסו.

73 comments

    1. דוד, תודה. יש לא מעט פרוייקטים כאלה, כולל באותו אזור. תמיד מרתק לראות איך דברים נותרים כמו שכבר היו

    1. נועם, הייתי שם 3 פעמים, בשנים 98, 2007 והשנה.  בכל פעם הייתי במקומות אחרים והתמקדתי בדברים שונים.
      אחד הדברים שמעציבים אותי הוא לראות איך,כדרך הטבע,  בכל שנה מתמעטים החיילים הזקנים בוגרי מלחמת העולם שמגיעים לשם.
      הצעירים שבהם אמורים להיות היום בני 85-86, ורובם אף יותר מבוגרים.

  1. גם הצרפתים סוגרים מרפסות? צק צק צק. כמו כן המיני סדרה השניה של שפילברג/הנקס "הפסיפיק" הופקה בהשקעה של 150 מיליון דולר (30 מיליון דולר יותר מ"אחים לנשק"), אם כי היא לא הצליחה להגיע לקרסוליה של קודמתה על אף התקציב המנופח.
    התמונות נהדרות, תודה רבה.

    1. יואב, גם אני התאכזבתי מהסידרה החדשה. היא מרהיבה ב-HD, אבל לא הצלחתי להתחבר לא לעלילה ולא לגיבורים. חבל, חיכיתי לה שנה שלמה בקוצר רוח.

  2. מקסים תודה. אבל סיקרנת אותי -אם אפשר לשאול –  מדוע אתה חוזר לשם שוב ושוב ?  בארנהיים כבר היית ????!!! 🙂 🙂

    1. קורא ותיק, אני חוזר לשם מדי פעם משום שאני מאד נהנה להפגש עם אנשים שתחומי העניין שלהם זהים לשלי. בכל שנה, ביום השנה לפלישה, מגיעים לאזור עשרות אלפי אנשים המסיירים באזור, משחזרים קרבות, חולקים ידע ועוד.
      הייתי בארנהיים ב-1999 במסגרת העבודה, אבל מחוסר זמן לא יכולתי להקדיש יותר מחצי יום לסיורים באזור לצערי.

  3. פרויקט מקסים,
    גם לאתר את התמונות והמקומות שצולמו, ולנסות לשחזר את זוית הצילום,
    פשוט אומנות.
    פוסט מעולה.
    תודה

  4. מחמם לב. אני אומר תודה. מיכאל, אתה אובססיבי כמוני מסתבר, בעניינים שלך. לא מכיר אנשים שייצאו כך לחו"ל למסע כזה. כל הכבוד לך, מוריד בפניך את הכובע. להכין את הכל, לברר, לחפש, לדעת, להגיע ולצלם. שמע, אתה אדם רציני וראוי להערכה, זה לא חדש, אבל כאן התעלית במיוחד. יש עוקבים רבים לבלוג שלך כאן אבל הפוסט הזה מיוחד.
    מבחינה אסתטית, מבחינת העדפת העין, שלי, אני מעדיף את הצילומים הישנים, בגלל האותנטיות והשחור לבן וזה, והמראות ה"נטושים". אבל באמת שרוב המבנים נראים כמעט אותו הדבר, די מדהים. יפה לראות איך יודעים שם בצרפת, באירופה, להשאיר את רוב המבנים במצב יחסית אותנטי ואמיתי. לא עושים מהם צעצועים מלוקקים ברוב המקרים. דואגים לשמור עליהם, ולשמר אותם, אבל לא בהליכים מזוייפים. ראוי ללמידה ולהערכה והערצה. אם צובעים את הקיר ומלקקים אותו אז כבר קשה להתחבר למקור, לאמת. אנחנו צריכים כאן בארץ ללמוד הרבה מזה.
    זוג התמונות האחרון, הבית והכביש. מדהים ומזעזע לחשוב שמתו שם כל כך הרבה אנשים, רק על קטע קטן כזה, בלתי נתפס.

    1. שרון, אני כנראה באמת מעט (הרבה?) אובססיבי לנושא.  לגבי השימור, אני חושב שזה גם מאד קשור לאופי המקום (לאו דווקא המדינה). רוב התמונות שהעליתי כאן הן של אתרים בכפרים קטנים. בכפר הזה שהבאתי 5-6 צילומים מתוכו, Sainte Marie du Mont  למשל, שבמקרה נכנס להסטוריה משום שהוא אחד הראשונים שנכבשו על ידי הצנחנים האמריקאים, בכפר הזה יש היום אוכלוסיה של 770 איש בסה"כ. בכל יום עוברים בכפר פי כמה וכמה תיירים מאשר תושבים.
      נקל להבין שבמקום כה קטן שעדיין שומר על צביון כפרי ועל זיקה היסטורית (יש בו כנסיות מהמאה ה-11, לפני 1000 שנה!), השמרנות שולטת, ואין להם שום רצון או סיבה למודרניזציה עיצובית.

    1. נתאי, הצנחנים שבתמונה צנחו בלילה שלפני, חוו אש תופת באוויר, אבדות גבוהות על הקרקע וידעו שזו רק ההתחלה. אכן, משביז למדי…

    1. איתמר, תודה. זה פרוייקט תמונות ראשון מתוך שניים שאמורים לסכם את הנסיעה הזו. הפרוייקט השני יפורסם בחודש הבא.

  5. אחחח אחחח  אני מוריק מקנאה:)
    איזה יופי ,תענוג.. פשוט תענוג
    אגב אני חייב לחלוק עליכם ולומר שפסיפיק היא סדרה טובה
    אני מאד התחברתי אליה וקראתי לא מעט על אחת הדמויות -גון בזילון (John Basilone) שדמותו מופיעה בסדרה
    גון בזילון זכה במדליית הכבוד של הקונגרס בלחימה על גואדלקנל ונהרג מאוחר יותר בקרב על איווגי'מה(לאחר קבלת העיטור הוא הועבר לתפקיד קל ומהנה של מכירת אגרות חוב של ממשלת ארהב למימון המלחמה- לאחר שעשה זאת כמה חודשים הוא התגעגע לחבריו בנחתים חזר לשדה הלחימה ושם כאמור מצא את מותו)
    אגב החזית באוקיינוס השקט הייתה קרובה יותר לליבם של האמריקאים מאשר החזית במערב אירופה

    1. ליאור, חבל שבסוף לא יכולת להצטרף, אני יודע שהיית מאד נהנה שם.
      גם אני ישר רצתי לקרוא על ג'ון באסילון כשהתחילה הסידרה. הוא בהחלט היה דמות מופת. זה לא משנה את העובדה שהסדרה עצמה לא מצליחה להתרומם למקומות שהסידרה הראשונה הגיעה אליהם
      ההסבר לגבי האהדה של האמריקאים לחזית האוקיאנוס השקט נעוץ לדעתי בעובדה שהוא היה הרבה יותר ותיק (התחיל בדצמבר 41 לעומת 44 באירופה, מה שהפך את זירת הפאסיפיק לזירה שהאמריקאים קראו עליה כל בוקר שנתיים וחצי שנים לפני כן. בנוסף – צריך לזכור מה היה הגורם לפרוץ המלחמה באוקיאנוס השקט, (פרל הרבור כמובן), עובדה שגרמה לעם האמריקאי להזדהות ולחפש נקמה.

      1. ספילברג סיפר בעבר שאביו, ששירת במלחמת העולם השנייה בחזית האוקיינוס השקט, התאכזב מכך שהוא בחר לספר דווקא על החזית האירופאית. כנראה שהפסיפיק הינה סגירת מעגל מבחינתו.
        תמיד מרגש ומעניין לבקר כאן.

        1. עידן, תודה על ההסבר. לא ידעתי על הקשר האישי של ספילברג לזירת הפאסיפיק, וחשבתי שמבחינתו מדובר בפרוייקט משלים לפרוייקט מלחמת העולם השנייה, כדי לתאר את שתי החזיתות העיקריות האמריקאיות.  חיפשתי ברשת חומר אודות אביו של ספילברג ואכן – הוא שירת כאלחוטן מוטס בזירה הפאסיפית במלחמה.
          תודה, השכלתי.
           

  6. יופי של פוסט, כרגיל. תגיד, למה שלא תשים פה איזה מודעת ad-word ככה שנוכל גם להודות לך מידי פעם על המאמץ?

    1. איטה, תודה רבה.
      חשבתי פעם להוסיף מודעות לבלוג, וכשבחנתי את הרווח הצפוי החלטתי שלא ממש שווה המאמץ. אולי אבחן את זה שוב 🙂

  7. פוסט מעולה. יש משהו בפרויקטים כאלה שגורם לי להבין שאנשים הם קרובים אחד לשני יותר ממה שנדמה.

  8. מרתק, ויפיפה. מדהים איך תמונות בצבע נראות מאיימות פחות.

    1. אצלי  זה דווקא להיפך: תמונות בשחור לבן משדרות עבורי משהו מעניין ומושך בהרבה יותר מאשר תמונות בצבע.
      התכוונת לפורמט או לתוכן התמונות בשחור לבן?

  9. נפלא פשוט נפלא,  התמוגגתי !!! פשוט מדהים איך המלחמה הזאת עדין מעוררת עניין, מחקר וסקרנות. תודה!!!!

    1. גלית, תודה : )
      לשמחתי, ככל שעובר הזמן, יותר ויותר אנשים מגלים עניין רב במלחמה, ולאו דווקא בהיבטים המסורתיים שלנו כיהודים בהקשר של השואה.
      ולראיה – רק אתמול שוטטתי  בחנות של צומת ספרים, ומצאתי חמישה ספרים חדשים שיצאו לכבוד שבוע הספר, כולם בהקשר של מלחמת העולם השנייה.

  10. מיכאל, אין לי בעיה עם השמרנות מהסוג הזה, של הכפרים הקטנים, טוב שזה כך, אם כך…
    ברור לך שבארץ זה די נדיר, שאותם הבניינים יעמדו באותו המקום, בערך או בדיוק אותו המצב, בהפרש של 65 שנה

  11. כל הכבוד! איזה פרויק מפעים. אני מוקסם ומרותק זה שנים רבות מהפלישה, אבל לא ראיתי פרויקט כל כך מושקע, מרתק ועשוי כהלכה כמו שלך. שנאמר, אובססיביות במובן החיובי של המילה, ישר כח!

  12. מיכאל, ממשיך למטה את השיחה כי כמו בפוסט שעבר (אולי זה בגלל הכרום?) אני לא מצליח לכתוב בתוך תיבת הטקסט בתגובה לתגובה.
    אני לא יודע אם זה עניין אישי ואם אצליח להסביר את זה: אנשים בתמונות ישנות או בסרטים ישנים בד"כ נראים לי לא קשורים אליי, לא מאותו מין, משהו זר ומנוכר. יותר כמו דמויות בסרט מאשר כמו אנשים אמיתיים כמוני שהיו ופעלו במקום מסוים. ויש משהו בהצבה הפיסית של המקום כפי שנראה אז לצד המקום כפי שהוא נראה כיום, שמפרק אצלי את הניכור הזה ומאפשר לי לדמיין את עצמי בשני המקומות – וכך להרגיש קרבה וקשר לאדם של פעם.

    1. ניר, אכן יש בעייה עם כרום. מוזר. בכל מקרה – התחלתי לבנות Theme חדש עבור הבלוג, ובגרסה הבאה אבדוק אותו גם עבור כרום. תודה שציינת שיש בעייה.
      אצלי זה דווקא בדיוק להיפך: סרטים בשחור לבן, תמונות ישנות וכו', גורמים לי להזדהות רבה יותר ורצון עז להיות שם, ומשם – רגש הקירבה של לאירועים ולאנשים חזק יותר כשמדובר בחומר ישן

    1. רן, תודה.
      זו לא הייתה טירחה כלל וכלל, אלא הנאה צרופה.
      מכיוון שאני גיק, הכנתי את כל המקומות מראש (כולל תמונות ונקודות ציון) ברמה שאפשר ממש לראות את האתר ב-Goggle earth, ואז הורדתי את הכל ל-GPS.
      בכל מקום שאליו רציתי להגיע, התמונות כבר היו טעונות ב-GPS ביחד עם המפה, כך שהביצוע בשטח היה סופר-פשוט.

  13. דבר ראשון – ואוו!
    עבודה מרשימה ביותר.
    יצא לי להיות בשניים האחרונות 3 פעמים בפולין ולראות הרבה תמונות של ישן מול חדש. אותי זה חיבר במיידית לתחושה של אז. יכולתי לעצום עיניים ולדמיין חיילים צועדים ועוד דברים.
    בהשוואה הויזולאית של ישן מול חדש יש חוזק, כמעט בלתי נתפס. מצד אחד – תחושה של ניצחון – אף על פי כן ולמרות ההיסטוריה הזועקת – הטובים ניצחו (אמנם המחיר כבד), מצד שני – קל להתפס לאפרוריות של אותן תמונות ישנות שמתקשרות לתקופה אפלה ולשקוע שם.
    ותודה לך, מיכאל, כי הפוסטים המרתקים האלו מזכירים לנו שיש עוד דברים ומרחיבים את דעתנו בכל פעם מחדש.

    1. סיגלית,
      התחושה שלי, בעודי צועד על החופים של נורמנדי, הייתתה בדיוק כמו שלך: של התחברות מיידית להיסטוריה של המקום, על כל ההשלכות של זה, הטובות והרעות כאחד.
      ואת יודעת מה מוזר? כאנשים שגרים במדינה קטנה וצפופה, שבכל צעד ושעל שבו נדרוך היו אירועים היסטורים בולטים יותר או פחות, לא תמיד יש לנו ידע לגביהם, או תחושות כל כך חזקות של התחברות להיסטוריה.

  14. תודה על הפוסט. מדויק ומושקע.
    הסכמתי מאד עם התגובות של שרון רז, באמת נדיר למצוא פה מבנים שעומדים באותו המקום ובאותה הצורה בהפרש של 65 שנים.
    חבל שאין לנו יותר כאלו.

  15. מעניין מאוד. חלק מהמקומות זיהיתי ממשחק המחשב "אחים לנשק" ששיחזר את הקרבות שארעו ברבים מהמקומות הללו (פינת האיש המת והכנסייה זכורים לי במיוחד). מעניין להשוות את התמונות מאז, מהיום, ומהשחזור הדיגיטלי.

    1. דובי, לא מכיר את המשחק אלא רק את הסידרה, אבל האתרים הללו הם באתרים שבפועל הפלוגה המדוברת נלחמה בהם. מעניין לחפש תמונות מהמשחק, ולראות את ההשוואה.

  16. פוסט מרתק, מיכאל. תודה.
    היינו לא מזמן בטיול בנורמנדי, והצטערתי פתאום שאני לא יודעת מספיק על המתקפה (למרות שכשנזכרתי במה שאני כן יודעת, זה ציער אותי עוד יותר). מצד אחד, יש ניגוד חריף בין הפסטורליה של המקום, בין היופי הזה, של החופים (אף תמונה של החופים, מיכאל? כי אני לא הולכת לראות שוב את טוראי ראיין.) ובין מה שעבר עליו. מצד שני, זה נשאר כל כך ישן, שזה אפשרי לדמיין שם את מלחמת העולם השניה, אם מוכרחים.
    ואגב, יש קשר בין פורסט גאת' לפורסט גאמפ?

    1. כנרת, תודה.
      צילמתי (כמובן) הרבה מאד תמונות של החופים, בעיקר תמונות פנורמיות גדולות. לא הכנסתי אותן לפוסט משום שבחופים עצמם, בהשוואה למה שהיה פעם, אין הבדל כל כך גדול או קווי מתאר הניתנים וראויים להשוואה כזו. בכל זאת, הנה תמונה אחת שצילמתי בעומדי מתוך המוזיאון של חוף אומהה לכיוון החוף שמופיע בסצינת הפתיחה של טוראי ראין. בתמונה מופיעה בריכה של מים רגועים שהאמריקאים בנו כאות לשלום, והיא משקיפה על החוף שהאדים מדם (וזו לא קלישאה לצערי) ביום הפלישה.
      זו התמונה:

      לגבי פורסט גאט': למיטב ידיעתי אין קשר. הסרט יצא ב-1994, כמה שנים לפני שספילברג החל בצילום המיני סידרה שדמותו של פורסט גאט' מופיעה בו.
      אגב, פורסט (שמת לפני בדיוק לפני שנה) הגיע לפני שלוש שנים עם משפחתו לבקר בנורמנדי, והוא כמובן הצטלם באותה חצר שהוא צולם בה ב-1944. זו התמונה שלו שם, על רקע אותו מבנה שגם אני צילמתי:

  17. מרשים ביותר.
    הייתי נוסע לקורסק, אבל סבתא שלי השביעה אותי לעולם לא לנסוע לרוסיה 🙂

  18. מה שפרסום בוינט עושה- נכנסתי ונפגעתי [במובן החיובי] והצילומים ההשואתיים של אז והיום מרתקים. מיכאל אתה מתרכז רק בפלישה או מתענין גם במזרח אירופה פולין של אז אוקראינה של היום? האם הבנתי נכון לפי המדף  המכונה "נאצי" בספריה שאתה מתענין גם בהיבטים אחרים או יותר נכון מקומות אחרים?
    נהניתי ואני אמשיך לקרוא- תודה.

    1. אסיה – תודה רבה.
      אני מתעניין מאד בקרבות שהתרחשו בחזית המזרחית, החל ממבצע ברברוסה, וכלה בכיבוש ברלין. למעשה – כל היבט הקשור להיסטוריה הצבאית של המלחמה הזו (באירופה, באפריקה ובמזרח הרחוק) מעניין אותי מאד.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *